יהושוע רץ מרתון - מרתון טבריה 2012 חלק ב'

| שתף |

"כמה סיפורים שמעתי על הקילומטר ה30", חושב לעצמו יהושוע. אז מה יקרה עכשיו? יהיה קיר? לא יהיה קיר? תשובות מיד.

תאריך: 18/01/12, מאת: צבי צוויץ קרן

סוף סוף מרתון. כל כך הרבה זמן חיכינו לזה. כמה אימונים, כמה נעליים, איזה קילומטראז''...

קו הזינוק. יהושע מנסה להתרכז.מבט קצר בשעון מעלה תמונה מדאיגה:
הדופק גבוה מאד כבר עכשו. לא בטוח אילו השלכות יהיו לדופק הגבוה הזה. יהושוע מחליט להתרכז בזינוק והנה הוא בא.
מרתון טבריה 2012 מזנקים. 2-3 ק"מ ויוצאים מהעיר. הכנרת משמאל, האוויר קריר. השמיים מעוננים. טיפות בודדות. לפעמים רואים קצת שמש.
איך פחדתי ממזג האוויר , נזכר יהושע בכל הדיבורים שלפני.
במשעולים בין דגניה לכינרת,
עמדה עגלת חיי העמוסה
התנגן באוזנים שיר ישן*.

ילדים, נוער ומבוגרים מעודדים, מריעים, מי זה שאמר שאין קהל בארץ?
מתקדמים, הכול בסדר, פונים שמאלה לכיוון צפון. הקילומטר ה-12, ה-13 ממשיכים...
מחצית הדרך, מסתובבים, הזמן: 2:02 אם הכול יעבור בשלום, 4:10 או 4:15 יהיה ממש טוב.
הק"מ ה-26. קרסול ימין אומר משהו.
"האלו רגליים!" קורא יהושע לגופו שלו "דיר באלק"
אני כאן" עונה לו קרסול ימין, "אני כאן!"
הק"מ עוברים, 28, 29 הפנייה ימינה נראת באופק. עוד מעט הקילומטר ה-30.
"כמה סיפורים שמעתי על הקילומטר ה30", חושב לעצמו יהושוע.
אז מה יקרה עכשיו? יהיה קיר? לא יהיה קיר?
תשובות מיד.
פונים ימינה, ה-30 עובר, ממשיכים, כמעט הכול בסדר. שני הקרסוליים אומרים משהו, לא כל כך נורא, ממשיכים.
הקילומטרים נאספים, שוב דגניה, שוב כינרת, 35 ק"מ, ממשיכים.
"מה עם הקיר?" שואל יהושע את עצמו? "הבלוק?","הבור?"
"מה איתם באמת?" עונה לעצמו הרץ ומביט בשעון. 3:36.
יופי של זמן, בינתיים. ממשיכים. יש איזה מחשבה של "ממשיכים" שלא מרפה כל המרתון, איזה דחיפה קדימה שלא קיימת בשום מקום אחר בעוצמה כזו: "להתקדם" וזה בדיוק מה שיהושע עושה.
חם? קר? למי אכפת? ק"מ 38, 39, 40, קהל מתחיל להראות, תומכים, מעודדים, איזה אושר.
יהושע הרגיש כאילו הוא נישא על גל ב- 2.2 הק"מ האחרונים.
קילומטר לסיום, קהל רב משני צידי הכביש, מייד יתגלה שער הסיום, הכרוז מכריז שמו, המרתון הסתיים. איך פחית משקה אנרגיה יכולה להרים לחץ דם...
"מה שלומך?" אני שואל את יהושע, שיושב על מדרכה עטוף בשקית פלסטיק סגולה
"על פסגת העולם" עונה לי הרץ "על הפסגה למעלה".
אחרי עוד כמה לגימות של מרק קרא לי יהושע ואמר:
"אתה יודע מה?"
"מה?" עניתי,
"פתגם סיני עתיק אומר ש: גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן"
"צודק", אמרנו לו, "צודק".

 

*יעקב אורלנד/ היו לילות
 

סגור