יהושוע רץ מרתון - פרק ו': מרוץ נס ציונה בין כחול לצהוב

| שתף |

"העלייה שהסתמנה בק"מ ה-8 העלתה את הקושי וביהושע עלה ההרהור: מה אני צריך את זה?" יהושוע במירוץ 10 ק"מ ראשון שלו.

תאריך: 07/02/11, מאת: צבי צוויץ קרן

"בשבת מרוץ נס ציונה. נוסעים". פתח יהושוע את בוקר השבוע החדש. "היום רק יום ראשון, השבוע עוד לא זז ואתה כבר בשבת?" ניסתה תירצה לצננן את התוכניות. יהושוע לא ענה, ככה זה, כשמתחיל שבוע שסופו מרוץ, בוקר יום א' נראה שונה, מרגיש אחר. 

"זה הולך להיות מרוץ ה-10 ק"מ הראשון שלך, נכון?" שאלה תירצה בניסיון לרכך. בראשו של יהושוע רצו תמונות מרוץ ה-5  ק"מ שהשתתף בו ובעיקר כל אותן תחושות של קו הסיום: שילוב של קושי, שמחה, ותחושת מסוגלות שאין עליה בעולם כולו. הוא הנהן: "מרוץ נס ציונה יהיה מרוץ ה-10 ק"מ הראשון שלי". השבוע התעופף לו, כדרכם של שבועות כאלה ויום השישי הגיע ויהושוע מכין את שיילבש: כן יהיה גשם, לא יהיה גשם, מה בכלל לובשים לריצה כשקר? ארוך? קצר?
אלוהי הפרטים הקטנים, אייכה?

שבת בבוקר. בחוץ עוד חושך, מטפטף. פחמימות, קפה וקצת פילוסופיה: "יודעת שאם שותים קפה לפני אירובי שורפים יותר קלוריות במהלך הריצה?"
הדרך לשפלה ריקה ורטובה. כביש עוקף ראשל"צ ונס ציונה כבר באופק. מימין ראו השניים את חנות הרהיטים השבדית. "תראה איזו איקאה הקימו כאן", אמרה תירצה בעודה מצביעה על המבנה הכחול צהוב בחולות פלמחים. יהושוע הנהן, הם עוד לא ידעו, שבעודם מדברים, מתרחשת דרמה בסניף החברה השבדית בנתניה כאשר הצהוב גובר על הכחול והכול עולה בלהבות.

בכניסה לנס ציונה הפנה אותם השלט "למרוץ" לחנייה ומשם המשיכו ברגל לאסוף מספר. תירצה חיברה ליהושוע את המספר לחולצתו בסיכות בטחון וזה נזכר במרוץ ה-5 וכמה התרגש אז.
"מתרגש?" שאלה תירצה, "צריך להתחמם", ענה מספר 452 שהרגיש בבטנו את השריר הזה שמתעורר רק לפני הזינוק. "יפה לו", אמרה תירצה לצופים שעמדו בסמוך, כשראש העיר, יוסי שבו, הזניק ויצא בעצמו לריצה של 10 ק"מ.
בקילומטר ה-3 חלפו הרצים בנקודת הזינוק ויהושוע חלף על פני תירצה במשק מחיאות כף וצעדי ריצה.

הרצים יצאו מן העיר אל כביש לכיוון באר יעקב ויהושוע חשב על זה, שבחיים אולי עבר פעם בנס ציונה, אבל בבאר יעקב לא דרכה כף רגלו מעולם. בנקודה מסוימת בין שתי הערים, הסתובבו הרצים והחלו לחזור. יהושוע פתאום הבין שזה הולך לכיוון סיום ושהכול ממש בסדר, רק שאז התחיל גשם. בהתחלה הגשם מצא חן, רטוב ומרענן אך כשכבר פנה שמאלה לתוך שכונה נס ציונית, חש יהושוע רטוב ועייף. העלייה שהסתמנה בק"מ ה-8 העלתה את הקושי וביהושע עלה ההרהור:
"מה אני צריך את זה?"
"תשתוק ותסיים את זה כבר", ענה יהושוע לעצמו והגיע לק"מ ה-9.
הק"מ האחרון התמשך לו לאיטו במגמת ירידה: גם בכביש שירד וגם בגשם, שהתחזק ולא הרפה לרגע.
אז הגיע קו הסיום והשעון שהצביע על שעה וכמעט דקה אחת ויהושוע חש סחוט ורטוב אך גם גאה ומאושר.
תחושת מסוגלות- כבר דיברנו על זה?
 

בפרק הבא: מי רוצה לרדת משעה ב10 ק"מ?
 

סגור