יהושוע רץ מרתון - פרק ט': אנטרקטיקה

| שתף |

"הבננה עשתה לי בחילה", התלונן דן. "כמה אכלת"? הרעים עליו פרץ ממושב האופניים. "לא הייתי צריך", ענה דן ויהושוע חשב לעצמו שזו פעם אחרונה במתכונת הזאת.

תאריך: 01/03/11, מאת: צבי צוויץ קרן

 הפעמון צלצל להפסקה באיזו מנגינה אינפנטילית ופרץ סמולקין שרק במשרוקיתו, קלט את כדור הסל בידו ופנה ללכת לכיוון חדר המורים, שם, כהרגלו, ישתה קפה בוצי ושחור מכוס קלקר לבנה. כשיסיים, ישליך הכוס לפח האשפה ואם תתהפך הכוס ייגר השחור על הלבן בעשרות מפרצים. פרץ מדמה זאת בליבו לנפט גולמי הנשפך על משטחי הקרח של אנטארקטיקה. מעבר לרכס תקנן להקת פינגווינים עצומה ובים יצודו לווייתנים רעבים גורים של כלבי ים.

איפה אני ואיפה הקוטב, הרהר לעצמו מורה הספורט, שמעולם לא הרגיש רחוק יותר רק שאז פנתה אליו תירצה והראתה לו את הדרך לכאן ולעכשיו:
"באפריל יתקיים מרתון בתל אביב ויהושוע רוצה לרוץ שם עשרה קילומטר. מה דעתך?" לקח למורה הספורט זמן לענות, הרי הדרך מבארות הנפט של הקוטב הדרומי לתיכון עירוני א' ברמת השרון אורכת מעט יותר מזמן תגובה סטנדרטי.
"הוא רץ בנס ציונה לפני כמה שבועות, נכון?"
"נכון" אישרה תירצה בזמן תגובה מעט קצר מנורמאלי, כנראה.
"תזכירי לי את התוצאה שלו" ביקש פרץ ונענה מיד:
"שעה ו......
"אוקיי", חשב פרץ בקול רם: "לדעתי הוא מוכן כבר עכשיו. חבל שהמרוץ לא מתקיים השבוע. הוא ירצה לרדת משעה לדעתך?"
לתירצה לא היתה דעה בסוגיית הירידה משעה ולכן ניסתה לתאם אימון, בו ילווה פרץ את יהושוע ויבררו יחד את כל הסוגיות שעל הפרק.

"מה שקורה בשישי זה שהזמנתי את דן לריצת נפח, אז מה יעשה שם פרץ?" שאל יהושוע בנימה נרגנת. "הוא ירכב לידכם עם אופניים" ענתה תירצה בנימה מוכיחה והוסיפה: "אתה ודן תרוצו ופרץ ירכב לידכם. מה רע בזה?"
"אני לא יודע" ענה תשובה מובסת, "בפעמים האחרונות שרצנו יחד היו לנו שיחות כאלה, שהריצה עברה ככה" הצמיד יהושוע אמה לאגודל והשמיע נקישה. "אפשר לחשוב" אמרה תירצה, "איזה שיחות נפש כבר היו לכם".
יהושוע לא אהב את הדברים ועוד פחות את הנימה שנאמרו. הוא יצא לריצה ולא מיהר לחזור הביתה.

לקראת יום ו' תיאמה תירצה עם פרץ סמולקין ויהושוע, שלא רצה לשוב לשוחח על העניין, תיאם עם דן. על מורה הספורט המשופם יהושוע לא סיפר ולו במילה אחת. מה שיהיה יהיה.

שמש מהוססת של יום ו' זרחה ובפאתי הפארק נפגשו שני הרצים ופרץ. על אופניו הרכיב מורה הספורט שלושה בקבוקי מים קטנים, לטובת הרצים וגם שקיות קטנות עם בננה ותפוח הפרוסים לפלחים קטנים. כאילו אמר להם: ילדי שלי, מכיר אני היטב את עולם הריצות הארוכות וצרכי הרצים ידועים לי היטב. כך יצאו לחימום כללי, בעצת מורה הספורט אחריו עצרו וחיממו מפרקים, עשו מעט מתיחות, קיבלו טיפים נוספים מפרץ ויצאו לדרך. המטרה: לרוץ שעה ועשרים, "אם אפשר, נטו", כדברי המורה. "מאיפה הבאת את הטיפוס הזה? לא סיפרו לו שפירקו את הפלמ"ח?" העיר דן בהזדמנות הראשונה שהמרחק איפשר זאת. "שטויות של תירצה" פטר אותו יהושוע.
"עליכם לשמור על קצב קבוע" התלונן המורה.
"רצתם בערך 6 ק"מ למה להאיץ עכשיו?" שאל פרץ
"אתם בטח צמאים" הציע האיש עם השפם
אחרי 45 דקות, כמעט נטו, צימצם פרץ טווחים לזוג הרץ והציע להם "למלא מצברים" בעזרת הפירות שבאמתחתו. כמה דקות אחר כך התלונן דן:
"הבננה עשתה לי בחילה"
"כמה אכלת"? הרעים עליו פרץ ממושב האופניים.
"לא הייתי צריך" ענה דן ויהושוע חשב לעצמו שזו פעם אחרונה במתכונת הזאת.

בסוף הריצה נתן המורה לרצים משוב. לדעתו עליהם להקפיד על:
קצב, כי שהקצב לא קבוע...
תזונה, חימום... שבלעדיו... והפציעות...
ועל מתיחות שחייבים ומתיחות שמומלצות...
על תזונה שלפני ועל תזונה שאחרי ועוד כהנה וכהנה.
דן לא ממש ידע לספר מה אמר להם פרץ ורק סינן בשקט: "כמה הוא מדבר זה".

יהושוע סיכם את החוויה כולה כשביקש מתירצה לא לצרף את פרץ לאימונים בינתיים. פרץ סמולקין ניסה להתחמק מתירצה בימים הבאים. בסוף שתפסה אותו, לא שאלה אותו כלום על האימון אלא דווקא על הערת התנהגות שרשם לתלמיד בתעודת המחצית ואימו של התלמיד כבר נפגשה עם המנהל בבקשה למחוק את ההערה מן התעודה עד סוף השנה.
על המרחקים מאנטארקטיקה כבר דיברנו?

בפרק הבא: תירצה מוזעקת ללוות טיול שנתי ויהושוע נשאר לשני לילות לבד...

 

פרקים קודמים

 

סגור