יהושוע רץ מרתון - פרק יב: איך שהזמן רץ

| שתף |

שולה הקשיבה בתשומת לב לשינוי שחוללה הריצה ביהושוע וכמה זה מפתיע שהוא מתמיד בזה ומאריך מרחקים ומי יודע לאן כל זה הולך (או רץ). "לפעמים נדמה לי שאם היה מתחיל לרוץ לפני עשר או עשרים שנה - מי יודע איך היו נראים החיים?

תאריך: 22/03/11, מאת: צבי צוויץ קרן

בערב יום שני הלך יהושוע לרוץ ותירצה נזכרה בשולה. "מה נשמע", "מה קורה", "כמה זמן לא" ועוד כמה כאלה נשמעו בשיחת הטלפון הזאת. "מחר אני נוסעת לקריית מלאכי, שולה בנתה שם בית". יהושוע סיים את כוס המים, "מי זאת שולה?"
"שולה, איך, איך אתה לא זוכר? קודם היינו יחד בצבא בצריפין ואחר נסענו יחד לצרפת... היא התחתנה עם שוקי לפני איזה חמש עשרה שנים, הלכתי לחתונה לבד, בלעדייך, לא זוכרת למה, נניח שהיית במילואים, בסדר?
"את תנהגי לשם?"
"יכול להיות, או שאסע באוטובוס מתל אביב".
"יופי טופי", סיים יהושוע את השיחה ונכנס להתקלח מתקשה להבין לשם מה נוסעת תירצה דרומה בעוד שהיא חשבה על הנסיעות דרומה שלה כילדה פעם עם הוריה ופעם עם הדודים.

את המפגש (המרגש) עם שולה נחסוך מכם, ונסכם את הביקור בבית החדש בקריית מלאכי ב"איזה יופי" ו"תתחדשו" וגם "איפה קנית את זה?" שחזר כמה פעמים במהלך הסיור שנפתח, כדרכם של סיורים כאלה ב"שאראה לך את הבית?"...
אז נסעו שתי הנשים לקפה במרכז המסחרי הגדול סמוך לעיר. שולה ניגשה להביא את ההזמנה מהדלפק ותירצה הקשיבה ל"אהבת נעורי" שהושמע בבית הקפה והרגישה כאילו השיר נכתב עליה.

"זיכרון שעולה בי שוב,
פרדס רטוב
יללת התנים
ואת
שהיית, אהבת נעורי"*


היא ספגה את המילים, ובמיוחד את הגעגוע כמו חול יבש הסופג כוס מים... "עשית טעות קשה שויתרת לו ולעצמך על ילד" אמר קול אחד בתוכה. "יש לך חיים שקטים ופשוטים ככה" ענה לו קול שני.
"יש לך בן זוג מקסים"
"יש הרבה גברים מקסימים בחוץ" התריס הראשון
"אפשר גם היום לעשות שינוי, להוריד כמה ק"ג, לשדרג הופעה וללכת לצייד".
"אתה מדבר שטויות!" ענה השני "יש לה בן זוג שלה, שמחבק אותה בלילה. שאוהב אותה, שהוא שלה". "את זה לא מסכנים ולא יוצאים לשום צייד. העונה הסתיימה".
"אולי תקועים אבל הם שלי", קיבלה תירצה החלטה מאוזנת ושני הקולות נבלעו בדיוק ששולה חזרה עם המגש.

ישבו שתי הנשים בבית הקפה והשלימו שנים של חיים, תקוות, חלומות ואכזבות, אבני היסוד של החיים בגלגול הזה. שולה הקשיבה בתשומת לב לשינוי שחוללה הריצה ביהושוע וכמה זה מפתיע שהוא מתמיד בזה ומאריך מרחקים ומי יודע לאן כל זה הולך (או רץ). "לפעמים נדמה לי שאם היה מתחיל לרוץ לפני עשר או עשרים שנה - מי יודע איך היו נראים החיים?
"הילדים חוזרים מבית הספר תכף", אמרה שולה מתבוננת בסלולארי שלה, "רוצה לחזור איתי הביתה?"
אבל תירצה העדיפה לרדת בתחנה סמוכה ולהמתין לאוטובוס חזרה לחיים שלה במרכז. תקועים, אולי, אבל שלה.

 

*"אהבת נעורי", ע"פ שלום חנוך.

בפרק הבא: יהושוע מוזמן להרצות על ריצה בבית הספר ומחולל מהומה...

לשאר הפרקים
 

סגור