יהושוע רץ מרתון - פרק כ"א: מרווה נעלמת בחשכה

| שתף |

יהושוע שחה מספר בריכות. כמה חזה, כמה חתירה, בריכה אחת בסגנון "קאנו" וסיים עם הלוך וחזור על הגב. את תירצה מצא על כסא פלסטיק לא הרחק מהמדרגות היורדות למים "העמוקים". הוא התיישב בסמוך ויחד צפו בערב היורד על הבריכה, שבינתיים נסגרה גם היא והפנתה עורף ליום הזה שנגמר. יהושוע רץ מרתון - פרק כ"א.

תאריך: 02/06/11, מאת: צבי צוויץ קרן

החיים לפעמים מפתיעים ותירצה רכשה מנוי עונתי בבריכה העירונית. איך' "חפרה לה" תקווה, שעובדת אף היא במזכירות התיכון העירוני א' ברמת השרון: "תיראו איך זה בא לכם משמים... זוג בלי ילדים שנוסע פתאום לחו"ל וכמעט שנה מנוי בבריכה שנשאר לא מנוצל והם נותנים לכם את זה ככה, בחצי מחיר, מה חצי מחיר... אני מדברת על פחות מחצי, הרבה פחות..."
בסוף תירצה השתכנעה כי מדובר באיזו מצווה ומי יודע אולי, שחייה תועיל לגב ובכלל- למה לא? גם יהושוע הצטרף לדעה זו וגרס:
"בימים שאיני רץ - לשחות זה רעיון מצוין!"

ככה הכירו תירצה ויהושוע את הרצל, המוכר יותר כהרצל המציל. קשה להגיע לבריכה ולא להבחין ב"חוזה המדינה". משהו בזקן ובמבט המתבונן למרחקים, מן מבט כזה שרואה מה שאחרים יראו רק בעוד זמן, אם בכלל.
הגיעו יהושוע ותירצה לבריכה בשעות אחר הצהריים המאוחרות. בזמנים אלה, בתפר הפרום שבין ראשית קיץ לבין שיאו הארוך, מתרוקנת הבריכה במהירות כשהשמש שוקעת, כאילו מפצירה זו השוקעת במתרחצים- "לכו לכם לביתכם" ואלו מצייתים והולכים.
יהושוע שחה מספר בריכות. כמה חזה, כמה חתירה, בריכה אחת בסגנון "קאנו" וסיים עם הלוך וחזור על הגב.
את תירצה מצא על כסא פלסטיק לא הרחק מהמדרגות היורדות למים "העמוקים". הוא התיישב בסמוך ויחד צפו בערב היורד על הבריכה, שבינתיים נסגרה גם היא והפנתה עורף ליום הזה שנגמר.
הרצל כבר נטש את עמדתו וכעת אסף מיני עלים וצפים אחרים סמוך לדפנות גוף המים, משתהה, כמו תמיד, על הכוחות הנעלמים שגורמים לחלקי צמחייה, גומייה של שיער וקצוות שערות, להתגבש יחד לאיזו ישות אחת הצפה על המים ושואפת להגיע לדופן הבריכה כאילו מנסה היא לחסות בצילה.

הרצל כבר עמד בצידה השני של הבריכה וליקט ומָשַה מן המים ישויות ביולוגיות. השמש כבר שקעה והצללים התחברו להם. שקט נפל על הבריכה. בזווית עיינה הבחינה תירצה באם ושתי בנות צעירות הנעות ממקלחות הנשים לעבר שער היציאה. היא הסיטה את ראשה לכיוון הרצל שהתמזג עם הצל לישות אחת וחשבה על כל היופי הזה. קול מים חלש מכיוון המדרגות היורדות למים גרם לה להפנות את ראשה לכיוון והיא הבחינה באדוות עדינות במים השחורים, בטח גלים שהרצל מרים ממקומו שם בחושך. נשמע גל קול פכפוך חלש ואז נשמע קול קריאה נשי. הייתה זו אישה שקראה לביתה.
"מרווה איפה את?"
תירצה התבוננה במים הכהים וחשבה כמה זה יפה, שמים שהם כחולים ושקופים וירוקים הופכים כל כך שחורים ומבריקים כאילו היו צבע שחור וחלק ואיך מילדות, אהבה להביט בשנוי הפלאי הזה.
"מרוושי, לאן הלכת?"
למשפט הבאה נוסף איזה טון נמוך של דאגה:
"מרוושי איפה את? בואי לאמא"
האם הפנתה את קריאותה לכל הכיוונים ובתכיפות הולכת וגוברת.
הרצל התקרב לאם ושאל אותה משהו ואז נחפז להעלות אורות בבריכה.
האורות החלו להתחזק לאיטם והרצל סרק את המים העמוקים ותירצה ראתה איך השחור נשבר לקווי אור מרוסק במים. איזור המדרגות נותר מוצל ותירצה חשבה שככה זה בתחילת עונה ובטח איזו מנורה שרופה שם באזור המדרגות והאם יכול להיות שמרווה הקטנה נכנסה למים במדרגות? שאלה תירצה את עצמה וליהושוע אמרה: "בוא עכשיו למים, יכול להיות שיש שם ילדה קטנה ליד המדרגות".

יהושוע קפץ למים שנייה אחרי תירצה, ששחתה לכיוון המדרגות וצללה לקרקעית. היה שם משהו שחור על הקרקעית, גוף קטן. תירצה תפסה את הגוף הדומם והעלתה אותו לפני המים. יהושוע לקח מתירצה את הגוף וגרר אותו לדופן הבריכה. הרצל והאם גהרו אל הגוף הקטן. הרצל פתח מייד בסדרה פעולות מהירות שגרמו לילדה להתחיל להשתעל. מספר דקות מאוחר יותר, ניידת של טיפול נמרץ פינתה ילדה קטנה, חיוורת, מפוחדת ומשתעלת אך גם, כנראה, בהכרה מלאה ותירצה ויהושע זומנו למשרדי הבריכה ומילאו את חלקם בטפסים של משטרה ועייריה ודיווחים כאלה וכאלה שהרצל הניח לפניהם יחד עם קפה שחור בכוס קלקר:
"זה מרים לחץ דם, כדאי לכם" וגם: "עבודה יפה שניכם" והוסיף במלמול: "פתגם רומאי עתיק גורס שאיש אינו יודע מה הוא מסוגל לעשות עד שהוא מנסה זאת".
ככה זה, לפעמים החיים מזמנים לנו ניסיונות שלא היינו בוחרים להתנסות בהם.*

*מבוסס על מקרה אמיתי.

 

לפרקים הקודמים
 

סגור