יהושוע רץ מרתון - פרק כ"ג: לרוץ עם משורר

| שתף |

יהושוע רץ מרתון כותב פרק חגיגי לראש השנה.

תאריך: 27/09/11, מאת: צבי צוויץ קרן

יום אחד יהושוע הכניס בוץ הביתה.

"איך מצאת בוץ להיכנס אליו?" שאלה תירצה בטרוניה, "ולמה הכנסת אותו הביתה?
למה לא השארת את הנעליים בחוץ?
וכמה פעמים אפשר להגיד לך שלא מכניסים נעליים כאלה הביתה?"
תירצה המשיכה והעלתה זיכרונות של בוץ מן עברם המשותף והמשיכה וכעסה הלך וגבר ותנועותיה, שהופנו כעת אל היעה והמטאטא הפכו חדות וכעוסות. כאילו השליכה תירצה בוץ לכל עבר, על הפלזמה, על המקרר ועל הקירות.

יהושוע בעצמו, ניסה למזער נזקים, ואף חשב על כך שכעסה של תירצה, שניצת מבוץ, כבר התגלגל למחוזות אחרים, מחוזות ריקים מאדמה ומים ויש בהם רק כעס ותמרות עשן.
יהושוע דימה את כעסה של תירצה לבלון התופס את נפחו של החדר כולו ומותיר לו מקום צר ביותר וניסה לצמצם עצמו.
הוא נזכר בשיר נפלא של יהודה עמיחי*:

"במקום שאת אוהבת
צריכים לפנות את הרהיטים מן החדר.
את כל האילנות וההרים והימים
מן העולם כי צר."

הוא חשב להעלות את השיר בפני תירצה כסוג של אנטיתזה גמורה לכעסה, משהו כמו:

במקום שאת כועסת
לא נותר מקום בכלל
לא לזה לא לזה ולא לזה

הוא ניסה בנוסח אחר:

כעסך מתנפח כמו בלון
שדוחק את כל הרהיטים מן החדר.
את כל האילנות, ההרים והימים
כי צר...

איזה מזל שיהושוע אינו משורר...

בהמשך יצא לרוץ, הוציא הכל, רץ כאילו ברגליו תלוי סיבובו של הכדור. האנדורפינים עשו את שלהם כמו שרק הם יודעים וכשחזר היה יכול להגיד לתירצה: (אם היה משורר כמובן)

"אם את פותחת את מעילך
אני מוכרח להכפיל את אהבתי.
אם את חובשת את הכובע העגול והלבן,
אני צריך להגזים את דמי."

שנה טובה לכולם!


*במקום שאת אוהבת / יהודה עמיחי

 

סגור