יהושוע רץ מרתון - פרק כ"ו: עולם מושלם בסובב עמק

| שתף |

לא ממש ברור איך זה קרה לנו אבל יהושוע הכין לנו הפתעה. וכשאני אומר: "הפתעה", אני מתכוון ל.... "הפתעה!"

תאריך: 13/11/11, מאת: צבי צוויץ קרן

 "השבוע יום ו' יהיה שונה", הוא הבטיח חגיגית. הבטנו בו בסקפטיות אבל שיהושוע העיר אותנו באמצע הלילה שבין ימים חמישי ושישי, אז כבר האמנו, ועוד איך האמנו.
יהושוע מתכנן לרוץ מרתון בינואר. הוא כבר גרר אותנו למרחקים דימיוניים ו"סובב עמק" בא לנו בזמן וכשקמנו "עוד לפני שהירח שכב לישון" (ציטוט של יהושוע, נשבע לכם לא נגענו) נסענו צפונה ונעמדנו על קו הזינוק של 32 ק"מ. בחוץ היו 7 מעלות ע"פ מד הטמפרטורה ברכב. לנו קפאו האחוריים. "חימום לא יעיל" קוראים לזה המקצוענים. לנו, החובבנים, החימום הזרים קצת דם לרגליים. האוזניים נשארו קפואות וכך לא שמענו את דברי המארח. הוא בטוח אמר דברים חשובים.

זינקנו. מרוץ שטח של 32 ק"מ. "מה עשית לנו יהושוע?" שאלנו את עצמינו. ק"מ ראשון על כביש בתוך קיבוץ הזורע. אחר כך התחלנו טפס. אחר כך 'תפרנו' גבעות. עליה ירידה ושוב עליה. אחת העליות היתה תלולה במיוחד ונגעה לליבנו. כמה ק"מ על דרך רומית. אבנים אבנים אבנים. כל כמה ק"מ היו תחנות רענון מושקעות. ג'לים, עוגיות, בייגלה ואיזוטוני. הגענו לתחנה בק"מ ה-15 או ה-16. משהו כמו חצי הדרך. בינתיים הכול בסדר. התקלפנו מכמה שכבות והמשכנו. זה בסדר להקריב איזו חולצה ישנה בסיטואציה מיוחדת וזו סיטואציה מאד מיוחדת.

מדי פעם בא מולנו רץ אולטרא. חלקם רצים 60 ומשהו וחלקם 90 וכמה. יש בהם משהו. אולי זו התשישות שעולה מצעדיהם, אולי הבגדים הארוכים, הכובעים, תיקי הגב או משהו בעיניים. לכמה מהם שאלנו לשלומם וקיבלנו חיוך. אולי גם לנו יהיה יום אחד המבע המיוחד הזה.
מתישהו באזור הק"מ ה25 או 26 או 27 הכוח פשוט נגמר. שלום קיר, מה שלומך? תודה ששאלת כי לנו אין כוח לענות לך, אבל לרוץ דווקא יש כוח. מורקמי כתב פעם על זה ש"הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל נתון לבחירתך"*. כמה זה נכון. כוח אין לנו. משהו עם מאגרי גליקוגן בשרירים ובכבד. המשכנו לרוץ. קצת יותר לאט. צעדים יותר קטנים אבל ממשיכים. הק"מ זוחלים לנו. עוד עליה עוד ירידה. כמה עברנו? כמה נשאר? הנה ק"מ 29 עוד 3 ק"מ המצב משתפר קצת, כאילו איזה שריר השתחרר, איזה חומצת חלב התפרקה. הדופק ירד מזמן. מי אמר שריצה זה ספורט אירובי?

אנו ממשיכים ומתקרבים לקיבוץ הזורע. ירידה ארוכה ובקצה הפתעה: 32 ק"מ. אבל איפה קו הסיום? איפה טעינו? איך התברברנו? החלטנו על ריצת שחרור עד קו הסיום, שהתגלה מעבר לפינה ועוד קצת.
האירוח המושקע לא מאכזב. סנדוויצ'ים, יוגורטים מחצלות וצל. מי אמר שהעולם לא מושלם?
"איך היה?" שואל אותנו יהושוע.
"עולם מושלם" ענינו לו, "עולם מושלם". אולי גם לנו יש עכשיו מבע מיוחד...


*הרוקי מורקמי, על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה, עמ' 5,6, הוצאת "כתר" 2010
 

סגור