יהושוע רץ מרתון - פרק מ"ט: לילה לבן

| שתף |

לילה לבן אחד בשנת 2012 והלילה הלבן ההוא מ-1988 מתחברים כמעט לגוף אחד של חוויות וזכרונות. יהושוע רץ מרתון - אז והיום.

תאריך: 06/07/12, מאת: צבי צויץ קרן

2012 - השלטים בכניסה לרחובות בישרו לנו כי הגענו "לילות לבנים 2". מתי ואיך פיספסנו את הראשון לא הצלחנו לברר אבל הבנו שהגענו לחגיגה שמרוץ הלילה הוא חלק שלה. מצוין. עושה רושם שבתוך שלל ההרצאות וההופעות משתלב לו מרוץ 10 פשוט בסבבה. כן ירבו!
שמענו על 700 משתתפים ושמחנו, 700 בהרשמה זה 2000 על הכביש. בעניין הזה אנחנו חלוקים, יש מי שאוהב ויש מי שמגנה.

1988 - יום חמישי הגיע ומחר יוצאים הביתה. הגיע הזמן. היו אלה השבועיים הכי ארוכים בחיים שלי. שבוע בשטח, שבוע בבסיס. בראשון לא ישנתי, אכלתי מנות קרב ובשני שמרתי כמו כלב ועבדתי במטבח כמו עבד, אבל מחר יוצאים הביתה, אחרי הלילה הלבן הזה.

2012 - הגענו למרוץ הלילה הלבן בהרכב מגוון כולל רץ צעיר ומבטיח, נקרא לו כאן דודו, בן 15, זה הצעיר עוד ישאיר אותנו מאחור, אנחנו לא ממש דואגים לו. הקדמנו קצת אז הלכנו לקניון רחובות. הופתענו מהגודל. כנראה שעולם המותגים מותח את ידיו ואת רגליו כאילו התכונן לאיזו ריצת לילה.

1988 - הלילה הלבן המבאס הזה זה חתיכה של מסדר בוקר מדוגם, כולל את זה וגם את זה וגם זה. בשלב כלשהו של הלילה, נעלמו כל הסמלים ונשארנו רק אנחנו והלילה הלבן הזה. באסה רצינית עם נסיעה הביתה בסופו. אם זה היה אחרי השבוע שטח הייתי כבר נרדם באיזו פינה, אבל אחרי השבוע הזה, אפשר איכשהו לעבור את זה ולצאת מכאן, סוף סוף.

2012 - ירדנו לשטחי הכינוס. חגיגה. שמענו הרצאה של תזונאית והרצאה של פיזיולוג ואולי אפילו החכמנו קצת. אחרי כך השתתפנו בחימום קופצני, עם מוזיקה הרבה מדי רועשת וזינקנו. יופי של מרוץ לילה. רחוב הרצל רחובות, המון משתתפים, 700 רשומים ועוד 2000 שהגיעו לרוץ.

1988 - קבענו שעד 3:30 כל אחד יכין את המיטה למסדר, כולל פירוק של המחסניות והוצאה של הקפיץ וסידור מטופש ומדוגם של הכדורים על המיטה מתחת לשמיכה שמקופלת עם הקפלים לכיוון הכדורים. אני שונא את זה. עוד יותר אני שונא את הריח של הנפט הזה שטובלים בו את הנשק האישי ואת המכלולים, איזה ריח מגעיל יש לזה. מעניין אם לכל הנפט בצבא יש כזה ריח או שזה רק כאן.

2012 - רצנו צפונה לכיוון מכון ויצמן אבל עוד לפניו פנינו ימינה (רחוב הנשיא הראשון, כמובן) לכיוון הכביש העוקף, אותו הכרנו ממרוץ רחובות הקודם, שבדומה לו רצנו עד לקריית המדע, עשינו סיבוב פרסה. משום מה, הפרסה לא היתה במקום שציפינו לו אלא כ-600 מ' יותר מאוחר. אז חזרנו את כל העוקף עד לכניסה לשכונה החרדית.

1988 - אחרי 03:30 עברנו מהציוד האישי לנקות את החדר ועוד מעט נעבור לחצר ולמקלחות. את הריח של הליזול אני עוד יותר שונא מהריח של הנפט. גועל נפש אחד גדול הצבא הזה. איזה מסכן מי שאין לו ניליונים כמו שצריך. איזה מזל שהיו לי מספיק שקיות כאלה של אינפוזיות לכל הפקלי"ם האלה.

2012 - לא כול יום יוצא לנו לרוץ בתוך שכונה חרדית. המון ילדים, חבושי כיפות וארוכי פאות (פאות קוראים לזה?) התבוננו בנו. איך נראים אנו בעינם? חייזרים? עבמי"ם? אולי זרענו זרע שינבוט עוד עשר או עשרים שנה? אולי נשתתף מתישהו במרוץ קריית קרעטשניף הראשון?

1988 - ב-5:00 נכנס הסמל שלנו למסדר ראשון. היו לו כמה הערות קטנות: "זה לא ישר, זה לא יבש, זה לא נקי, פה יש אבק ושם יש פיל". הוא קרה להם רג'קטים. אחר כך בא סמל המחלקה וגם לו היו כמה רג'קטים. בסוף בא הרס"פ ואז המ"מ. לכולם היו הערות ורג'קטים אבל לא משהו רציני כמו פין שבת או כדור חסר.

2012 - בסוף העולם החרדי חזרנו לרחוב הרצל עברנו ליד השלט המספר כי הרצל בעצמו, זה עם הזקן, היה כאן כאשר קראו לרחוב הזה על שמו. כפיים. הנה קו הסיום. שוב כפיים. הלכנו לשיר שירי ארץ ישראל על הדשא וגם למסיבת זומבה ענקית. אהבנו.
ממש לא אהבנו (בלשון המעטה) את חסימת הכבישים, את המכוניות שנסעו במקביל לנו ואת אלו שניסו לדרוס אותנו. מישהו במשטרת רחובות ישן טוב מדי בלילה הלבן הזה. המישהו הזה הוא מפקד תחנת רחובות והוא מקבל משכורת מאיתנו. התפקיד שלו זה לחסום תנועה על הכביש העוקף כי יש מרוץ. תתקשרו אליו (08-9371470) ותספרו לו איך ניסו לדרוס אתכם במרוץ הלילה. אפשר גם לכתוב מכתבים למשטרת רחובות הרצל 206, רחובות. כמו פעם, ב-1988.

1988 - אז עלינו על א' והלכנו לשיחת מחלקה. המ"מ הסביר לנו איזה חיילים 'מאפניים' אנחנו ואיזה מזל שהסורים לא תוקפים עכשיו, כמו שעשו ב- 73 כי עם חיילים כמונו - כבר ישראל מזמן לא היתה קיימת. אחר כך עלינו על האוטובוסים ונסענו הביתה. איזה כיף.

תם הלילה הלבן 1988/2012
 

  • © yanlev - Fotolia.com

סגור