יהושוע רץ מרתון פרק י"ח: מרוץ גזר 2011

| שתף |

המרוץ טיפס ועלה על גבעה בעליה קשה. יהושוע הרגיש שאימוני השטח שלו לא ממש מחזיקים מים ושהשיפועים עליהם התאמן, לא ממש הכינו אותו למאמץ. רבים סביבו עברו להליכה. יהושוע רץ במירוץ גזר 2011.

תאריך: 13/05/11, מאת: צבי צוויץ קרן

"מה תגיד על ריצה בשטח?" פנה יהושוע לפרץ סמולקין, מורה הספורט המיתולוגי. פרץ הרהר בדבר זמן מה, פתח וסגר את פיו ואז אמר: "זה רעיון מצוין". יהושוע קצת התאכזב מן התשובה הקצרה ואז המשיך פרץ: "אבל צריך להתאמן בשטח, על משטחים מגוונים, חול, אבנים, עליות, שיפועים ועוד..." אז סקר פרץ את חשיבות חיזוק המפרקים, במיוחד מפרקי הקרסול והברך והציע ליהושוע מספר תרגילים לחיזוקם.
אם תשאלו "מה ליהושוע ולריצת שטח?" התשובה תהיה פשוטה. ידידנו רוצה לרוץ במרוץ גזר והגבעות של איזור השפלה נראות לו, איך לומר, מאיימות, תלולות וחוליות. סוג של שעטנז של הדיונות של מישור החוף עם הרי הגיר של ירושלים.
כך החל יהושוע להתכונן למרוץ גזר.

יום המרוץ הגיע. קימה מוקדמת, קופאין, פחמימות, יורד לרכב ונוסע. הפעם לבד, תירצה עדיין חיה את אירועי מרתון ת"א ואיך נעלם לה יהושוע, חפשו את פרק ט"ו ותראו בעצמכם...
כשהגיע יהושוע לשדרת הדקלים המפורסמת הרגיש כמו בסרט. כמות הסרטים הישראלים, הפרסומות, צילומי האופנה ומי יודע מה עוד, שצולמו כאן בשדרת הוושינגטוניות שליד בית הרצל, הפכו את המקום למוכר במיוחד. יהושוע חשב על זה שלרוץ לאורכה של השדרה יהיה משהו מיוחד. הוא לא ידע עדיין כמה הוא צדק.

3, 2, 1 זינוק. המרוץ זינק אל השדרה בהד צעדים וענן אבק. ירידה קלה ורצים עד לסופה. פונים לכרמים. כרמי גפנים מימין ומשמאל, מזכיר את טוסקנה או דרום צרפת, חשב לו יהושוע, המרוץ התקדם יפה, הוא ניסה לשמור על 6 דקות לק"מ או מעט פחות, 5:30 למשל. המרוץ פנה במקביל לכביש כלשהוא, ואת הכרם החליפו חורשות אורנים ציוניות גאות. המרוץ טיפס ועלה על גבעה בעליה קשה. יהושוע הרגיש שאימוני השטח שלו לא ממש מחזיקים מים ושהשיפועים עליהם התאמן, לא ממש הכינו אותו למאמץ. רבים סביבו עברו להליכה.
"איך זה משפיע עלי?" תהה יהושוע, "האם העובדה שרבים סביבי לוקחים את העלייה בהליכה, גורמת לי לרצות ללכת כמותם? או ההפך: אנצל את ההליכה ההמונית הזאת ואשפר את מקומי היחסי במרוץ?". שאלות.
אחרי כל עליה יש ירידה אך דרדרת האבנים שהסתמנה בירידה הקשתה מאד על הרץ והוא חש בעומס בברכיו. על זה, כנראה, דיבר פרץ.
מה שונה הריצה בשטח מהריצה אותה מכיר יהושוע. אין דומה הריצה בפארק לריצה ב"גזר". משהו חי כאן בקרקע ובאוויר. איזה שיפוע המפתיע בכל צעד וצעד, זוויות שמפתיעות את הקרסוליים, צל אבק העולה מהמגע עם האדמה. כאילו כל מה שכבר מת מזמן במסלולים במרכז, נמצא חי מאד בשפלה.
הק"מ ה-6 והזמן 38 דקות. שיא אישי לא ישבר פה, עבר בראשו. המרוץ חזר לכיוון יער הרצל ובאופק נראתה שדרת הדקלים ממערב.
"רק לשמור על קצב ולא לעלות מעל שעה" החליט יהושוע בהתייעצות עצמית קצרה על כוס מים שנמזגו מעוקב שנגרר לשטח ע"י טנדר שחור ומאיים.
"איזה יופי שיש עוד עוקבי מים בימנו" אמר ליהושוע רץ מבוגר ונוסטלגי, "ממש כמו פעם".
המרוץ המשיך וזה כבר נראה קרוב, רק שאז פנו הרצים לכיוון צפון והשדרה התרחקה. עוד קצת והסתמנה עליה חולית וקשה לכיוון הנכון. יהושוע הרגיש כל שריר ושריר ברגליים ובגב.
העלייה הסתיימה והשדרה נפרסה לפני יהושוע והוא רץ ישר לקו הסיום. הק"מ האחרון הזה היה קשה. יהושוע הרגיש כל צעד. הוא שכח מהתוצאה, שכח הכל, רק רצה לסיים את זה... ומהר...
"איזה כייף" לחש לקירות האבן העבים של בית הרצל.
"אתה", אמר יהושוע להרצל "אולי לא היית בבית הזה מעולם, אבל, מסלול ריצת שטח יש לך פה- משהו סוף".
כך סיכם הרץ את מרוץ גזר ה-9 בעודו יושב על כסאות הפלסטיק הלבנים בצילה של רשת צל צבעונית.
אם תהיתם לגבי התוצאה- תנוח דעתכם. שעה ועוד כמה שניות הם זמן מצוין למרוץ שטח ראשון של מרתוניסט בהתהוות.

 

לשאר הפרקים
 

סגור