פרק טו': מרתון תל אביב או לאן נעלם יהושוע?

| שתף |

"איפה יהושוע?" שאלה את עצמה תירצה. היא שמעה את הכרוז מכריז את שמו וניגשה אל שער הסיום הגדול, אך יהושוע כנראה, כבר עבר שם. היא חיפשה אותו במעגלי האנשים שצרו על מחלקות המדליות ולא ראתה אותו. הדקות עברו ותירצה לא ראתה את יהושוע.

תאריך: 19/04/11, מאת: צבי צוויץ קרן

הכול מוכן למרוץ, עכשיו צריך רק לקום בבוקר ולנסוע לתל אביב. יהושוע הקדים את השעון והתעורר ספונטנית אך לא תירצה.
"מה קורה? את לא רוצה לבוא או מה?" שאל אותה אחרי הקפה הראשון ובאמצע הקווקר.
"מה השעה?"
"צריך תכף לצאת" ענה וחזר למטבח.
עברו עוד כמה דקות וראשה של תירצה בצבץ.
"קפה ויצאנו" אמרה ועשתה.

אוטובוס והליכה קצרה הביאו אותם לאקספו. צבעוני, גדול ורועש, מה יותר- מרהיב עיניים או מחריש אוזניים? תירצה התקשתה להחליט. החימום הקופצני עם מדריכות הכושר לא דמה לחמום הרגיל של יהושוע אך הוא עשה את העבודה והרץ התקלף משכבות הבוקר. בזה אחר זה זינקו המרתון, החצי, מקצה ה-10 הראשון ויהושוע נכנס לשרוול הזינוק. יפה שלפעמים עומדים בזמנים. רצי הזינוק השני נאספו על קו הזינוק. מוזיקת טכנו קולנית החרישה את האוזניים ומפלס האנרגיה עלה.
יהושוע התבונן סביב. מלוא העין רצים. מלפניו עד קו הזינוק ומאחוריו עד קו האופק. "5000 איש זה הרבה" מילמל לעצמו גיבורנו ותהה האם הדופק שלו נמצא בתחום האירובי עוד לפני שצעד את צעד הריצה הראשון.

יש משהו באנרגיה של הרבה אנשים, כאילו החום הנודף מההמון, הנשימות המואצות, הצפיפות, כל אלה ועוד כמה, מעלות את מפלס האנרגיה, טוענות במרץ, הכל מתגבר וכשנשמע לבסוף הזינוק- הכול מתפוצץ, ויהושוע אכן התפוצץ על המרוץ.
הכול התחבר לרגע אחד כשיהושוע ניסה לדבוק ברץ גבוה ומהיר שרץ לפניו. עומסי רצים האטו את מהלכם לפרקים, אך רוב הזמן יהושוע רץ ורץ, ושמר על קצב מהיר ודופק שידע שהוא גבוה גם בלי למדוד אותו. איך הכול מתחבר לפעמים. קוים מקבילים נפגשים. המרוץ הקודם, האימונים, תרגילי הדמיון המודרך, ההכנה המנטלית, חיזוק שרירי הרגליים בקטנה, הסקווטים שפרץ לימד אותו, הכל התחבר לרגע אחד של ריצה מטורפת באירוע ספורט המוני. הכרוז הכריז על יהושוע כשהשעון הצביע על 54 דקות. גל של מסוגלות שטף את יהושוע. אנדורפינים נשפכו בכמויות. חיוכים רחבים וזוגות מחובקים. רגע, איפה תירצה?

"איפה יהושוע?" שאלה את עצמה תירצה. היא שמעה את הכרוז מכריז את שמו וניגשה אל שער הסיום הגדול, אך יהושוע כנראה, כבר עבר שם. היא חיפשה אותו במעגלי האנשים שצרו על מחלקות המדליות ולא ראתה אותו. הדקות עברו ותירצה לא ראתה את יהושוע. המוני רצים חלפו על פניה. רבים מהם לבשו את חולצת האירוע החגיגית, לחלקם מדליות. חיוכים, צילומים, מוזיקה, המון אדם, המון המון ולך תמצא שם אדם אחד. איזה פער עצום יש בין ההמון ליחיד הזה שאני מחפשת ולא מוצאת. תירצה הביטה בסלולר. שום שיחה שלא נענתה ובכלל ליהושוע אין עליו שום אמצעי תקשורת, קצת כמו פעם. במצב הפוך, הייתי עוצרת מישהוא או משהיא ומשאילה טלפון ושיחה קצרה ליהושוע הייתה פוטרת את ה"איפה יהושוע" הזה. מה הסיכוי שיהושוע יבקש שיחה ממישהו? ממישהי? סיכוי קטן, קטן מאד. יהושוע לא יבקש משהו כזה. כאילו בקשה כזאת היא כלי עבודה חסר בארסנל הכלים שלו. תירצה התישבה על הדשא והתבוננה באירוע קצת מרחוק. רצים עדין הגיעו לקו הסיום. רובם רצי המרתון והחצי ומיעוטם רצי ה-10.

יהושוע, איפה אתה? היא שבה ועברה באקספו, בקו הסיום, מרחבי הזינוק, שקודם המו אדם היו עתה ריקים ודלילים. איך רחוב לובש ופושט צורה. טלפון הביתה. אין תשובה. טלפון לסלולר שלו. שולחת Sms, תתקשר דחוף, דואגת לך. אולי אסע הביתה? תירצה הביטה בשעון וקבעה את שעה 13 כשעת גג לחיפוש וחזרה לנקודת התצפית על הדשא. בראש התחילו אצל תירצה הסרטים. מכירים את זה? מחכים למישהו והוא לא בא. איזה סרט. כמה אסונות, כמה תרחישי קטסטרופה.
"אבל הכרוז בפרוש הרכיז את שמו" כשעבר את קו הסיום ועוד בתוצאה מצוינת. איך הינו יכולים לחגוג את זה יחד! אבל איפה הוא? שוב מבט בסלולר, כלום. שוב טלפון הביתה. אין מענה. תירצה הלכה לשתות קפה במסעדה אופנתית סמוכה. התענוג עלה לה חמישים שקל. מחירי העיר הגדולה. תרחישי הקטסטרופה עלו. יהושוע איכה?

בשעה 13 נשברה וחזרה לבית ריק ושקט. השעות עברו. השמש פנתה מערבה. בחיים יותר אני לא הולכת למרוצים. איפושהוא בין 16 ל -17 חזר הרץ הביתה. מאושר. איזה יום, איזה מרוץ, איזה תוצאה. אחר כך הלך לאקספו, איזה יופי, אין גבול לטוב. יש ציוד ריצה ממש מתקדם.
"מה, חיפשת אותי? למה?"

 

הפרק מבוסס על מקרה אמיתי בהחלט שארע במרתון תל אביב 2011 ומוקדש לא' שחיפשה את ע'.

לשאר הפרקים
 

סגור