פרק ט'ז: יהושוע משוחח עם דג ברקודה

| שתף |

"יאללה! הולכים לדוג ברקודות". יהושוע לא האמין למשמע אוזניו. סיום ריצה קלה של בוקר שישי, תירצה יצאה לקניות, שילוב נדיר של אפס משימות וזמן שקט של אחרי ריצה, בדיוק ההפך מדייג פרוע של ברקודה. יהושוע רץ מרתון - פרק ט"ז.

תאריך: 02/05/11, מאת: צבי צוויץ קרן

"יאללה! הולכים לדוג ברקודות". יהושוע לא האמין למשמע אוזניו. סיום ריצה קלה של בוקר שישי, תירצה יצאה לקניות, שילוב נדיר של אפס משימות וזמן שקט של אחרי ריצה, בדיוק ההפך מדייג פרוע של ברקודה.אבל, כמו שקורה לעיתים למי שיושב לו על דשא ונושם נשימות שלאחר אימון, שמע יהושוע קול שדיבר ישר אליו: "הי גבר! מה קורה איתך? נרדמת? תראה איזה מזג אוויר, ממש קלאסי! טפס על הטנדר, יורדים לחוף, יש סירה, יוצאים לדוג ברקודות בשיטת ז'רז'ור". יהושוע לא ממש הבין את המשפט הזה ועל "שיטת ז'רז'ור" לא שמע מעולם, אבל, אם כבר פנה אליו הקול, אז למה לא?

אז נסע לו יהושוע לחוף, בטנדר ישן, בדיוק כמו שאמר לו הקול, כי ככה זה שמקשיבים לקולות. הם הגיעו לחוף בדיוק שיהושוע נזכר שלא ערך, לא חימום ולא מתיחות. פעמון אזהרה צלצל לו בירכתי תודעתו: "ככה נפצעים". מצד שני, ענה לו קול אחר בקולו, "גם דייג ברקודות לא נשמע כל כך נטול סכנות".
את הסירה הם דחפו בכוחות משותפים למים. איזה הבדל תהומי! הסירה על החול, כבדה, נייחת ונדרשות ידיים רבות לדחוף אותה למים, אך כאשר היא במים: היא קלה, מתנדנדת, נידפת, הגלים משחקים בה כאילו הייתה קליפת אגוז או עלים ברוח של מפוח גננים.
זוג משוטים, כמה חתירות, משבים של רוח, רסיסי גלים, אויר לח על הפנים, נשימות של מי ים וכבר לא רואים את החוף. ככה זה, שרוצים לדוג ברקודה - צריך להתרחק.
משום מקום נשלפו חכות, קרסים, פיתיונות. איך הגלים שקטים וחזקים כאן באמצע הים, כמעט אין קצף על המים. ירוק עמוק, כחול עמוק, מתחילים לז'רז'ר.
טיק טיק טק. מתקתק הרולר. הפיתיון רחוק רחוק ועמוק עמוק. כמה עמוק הים. מה הם 100 מטר ביבשה? מה הם 100 מטר בעומק הים? הבדל תהומי.
שקט וחשוך הים בעומק כזה ושם שוחה לו הפתיון. מצד לצד, משתאה כדג על נפלאות הים.

נפטון מסביר לו על נפלאות הים: "הבט וראה איזו שיפעה יש בעומקים האלה".
יהושוע רצה לשאול על הברקודות אבל התשובה הגיעה עוד לפני שעלתה השאלה:
בום! נטתה הסירה על צידה, ואז הסתובבה והחלה לשוט לכיוון ברור. הברקודה תפסה באחד הקרסים והיא מושכת את הסירה.
"היא תמשוך אותנו עד שתתעייף" אמר הקול ליהושוע הנדהם. אחרי מספר לא ידוע של מטרים (זה בטח היה מייל ימי או משהו כזה) האטה הברקודה את מהירותה והסירה נעצרה.
"עכשו מז'רז'רים" אמר הקול והחל לסובב את הרולר בקצב אחיד, משהו כמו מאוורר העובד בעוצמה חלשה. החכה העלתה את הברקודה לפאתי הסירה ויהושוע והקול העלו את הדג לסירה.
איזה דג גדול! ברקודה אדירת ממדים מילאה את הסירה, מחרטום עד ירכתיים ויהושוע ערך מסע לכיוון ראשה של הברקודה. איזה טורף! אילו שיניים!
"לא הייתי רוצה ליפול לך לתוך הפה", אמר יהושוע לדג.
"הייתי שמחה מאד לאכול אותך", אמרה הברקודה ליהושוע, "יש לך יופי של רגליים".
"עם שיניים כאלה את בהחלט יכולה", חיווה יהושוע דעה מהצד של המזון".
"ועוד איך יכולה! בביס אחד!"
"תגידי", שאל יהושוע את הדג, "כבר יצא לך לפגוש בני אדם ככה על סירה באמצע הים?"
הברקודה חשבה לרגע ואז ענתה: "על סירה לא אבל מתחת לסירה דווקא כן, אבל נעליים כאלה לא ראיתי אף פעם".
"אלו נעלי ריצה ייעודיות", ענה יהושוע, "נעליים עם כבוד, עם טכנולוגיה".
"טכנולוגיה זה לא טעים", אמרה הברקודה, "אולי כדאי שתשאיר אותם בחוף לפני שאתה נכנס למים? למה להרוס ארוחה טובה?"
"רעיון מצוין" ענה יהושוע והוסיף: "גם כלכלי, יש איזה 800 ₪ על זוג כזה"
"תראה" הפריע הקול לשני המשוחחים, הנה החוף- הגענו".
"ממעמקים אל חוף מבטחים" אמר יהושוע.
"ההפך", אמרה הברקודה, "בדיוק ההפך, במעמקים ממתין לי חוף מבטחים ופה - חוף מטבחים".
"אלה החיים" חתם יהושוע את השיחה המוזרה, "אלה החיים".
 

לפרק הקודם

לשאר הפרקים

סגור