יהושוע רץ מרתון - פרק ד': שיחה על 10 ק"מ

| שתף |

אותה תחושה קסומה של ריצה במקום חדש, אותו קסם בראשיתי המתרחש שסוליות הנעליים חושפות מצע חדש ורצות בנוף פחות מוכר ומדידת המרחקים? מי יודע מה המרחק מנקודה לנקודה? האם זה קריטי? יהושוע חשב שלא ורץ לו.

תאריך: 17/01/11, מאת: צבי צוויץ קרן

קשה לדעת איך מתנהלים הדברים, אך יתכן שדווקא אסיפת דיירים סוערת היא שגרמה ליהושוע לשוב הביתה, להתלבש לריצה, לעלות על אוטובוס קו 482 לתל אביב, לערוך ריצה ארוכה בפארק. תחושת הגילוי הנפלאה של "מקום חדש לרוץ בו", תחושה שיש בה משום רעננות הטל הנושר מעלי הפיקוס בבוקר.
ואם בענייני פיקוסים אנחנו, אז דעו לכם, כי פיקוס אחד, גדול במיוחד, הפך את השבוע הזה לארוך ומפרך במיוחד.

כזכור לרבים, ביום א' התחילו עובדי א"א צבעים בסיוד הבית המשותף קומפלט, פנים וחוץ. צורי רצה להתחיל עם הפנים אבל וועד הבית התעקש על בחוץ.

למה?

"משום שאם נתחיל בחוץ,
נגמור את הפרויקט בפנים
ואז כולם יהיו מרוצים
ויהיו הרבה פחות תלונות"


כפי שטען יו"ר ועד הבניין מספר 37.

אבל אז התגלה הפיקוס. שורשיו נטועים עמוקות בחצר בניין 35 אך אמיריו מתנשאים הישר לחזית וצד בניין 37. את כל הדברים האלה גילו צורי ויהושוע כאשר הקימו את הפיגום, אולם רק כאשר ניסה יהושוע להעמיס על הפיגום גלונים של צבע, התגלה כי הפיגום מתנדנד, בגלל הפיקוס.
לא נלאה אתכם, הקוראים, בתלאות שבאו אחר כך, בויכוח החריף שפרץ בין שני הבניינים שנע בין גיזום (ע"פ 37) ובין כריתה (35) ורק נסכם כי בבוקר יום ו', נמלט יהושוע מישיבת דיירים סוערת והותיר את צורי לבדו במערכה והלך לרוץ.

הוא ירד מן האוטובוס ויצא לריצה בתחושה של שחרור מתלאות השבוע הזה ושל גילוי. בואו נדבר על זה רגע. אותה תחושה קסומה של ריצה במקום חדש, אותו קסם בראשיתי המתרחש שסוליות הנעליים חושפות מצע חדש ורצות בנוף פחות מוכר ומדידת המרחקים? מי יודע מה המרחק מנקודה לנקודה? האם זה קריטי? יהושוע חשב שלא ורץ לו. כשנקרה בדרכו ברז, הרווה את הצימאון, ראה פה זוג ופה שלישייה ולעיתים נופפה לו יד לשלום או בירכו במנוד ראש סמלי ופעם ראשונה התגנבה לליבו של יהושוע המחשבה של "אני רץ לבד" ובפעם הראשונה התעוררה המחשבה להצטרף לקבוצה או למצוא שותפים לריצה.

אז שמע פתאום קול רועם ואחריו ראה שפם, ואז ראה רעמה של שיער אפור ובוגר וזיהה, באיחור מה, את פרץ סמולקין, מורה הספורט הותיק מהתיכון העירוני א' ברמת השרון, מקום עבודתה של תירצה כמזכירה, שכבר סובב את אופניו ו החל לרכב במקביל לרץ וכאן החלו לשוחח.
השניים שוחחו עד שפרץ שאל: "כמה אתה רץ היום?" ויהושוע לא ידע מה לאמר. בסוף ענה:
"במרתון תל אביב רצתי 5 ק"מ ועכשיו, אתה יודע, מהקצה שם, ליד הים."
ואז הפתיע פרץ את יהושוע עוד יותר כששאל אותו על מרוץ 10 ק"מ.
"מרוצי ה - 10 ק"מ", המשיך פרץ, "אלו המרוצים ההמוניים ביותר והפופולאריים ביותר בארץ וכנראה גם בעולם כולו".
יהושוע המשיך לרוץ ופרץ לרכב עד שפרץ שאל את השאלה שהלכה וזרחה בתודעתם של השניים:
"מתי תרוץ במרוץ 10 ק"מ?"
יהושוע לא השיב, היטב זכר את הקושי שהיה מנת חלקו במרתון תל אביב.
"אני לא יודע" אמר יהושוע ברצינות, "מתי שאהיה מוכן".
"אם תדבר ככה לא תהיה מוכן אף פעם", אמר פרץ ומשחש שהחמיר מדי בדבריו הוסיף:
"תבחר מרוץ, איזה שבא לך, בערך עוד חודשיים שלושה ואליו אתה תגיע מוכן".

כך המשיכו לרכב ולרוץ זה לצד זה ויהושוע שמע על אתרים בהם מרוכזים מרוצים שונים ובהם גם אפשר להרשם לאותם מרוצים ואף דיברו על תוכניות אימון ועל ההבדל בין קצב ריצה בתחרות לקצב ריצה באימון ועל למה חשוב ליהושע לרכוש שעון דופק והריצה התארכה והגיעה לשעה ויותר ופרץ פסק: "לדעתי אתה מוכן כבר היום למרוץ 10 ק"מ".


בפרק הבא: על שעוני דופק וצרות אחרות.

 

פיייסבוק
 

סגור