יהושוע רץ מרתון - פרק ה': חלון למסע נדודים

| שתף |

יהושוע ותירצה יצאו לעמל יומם. צורי אסף את יהושוע ויחד נסעו להמשיך את הבית המשותף (אותו אחד הזכור לרע עם הפיקוס) ותירצה נסעה באוטובוס לבית הספר. כשנכנסה למזכירות "התיכון העירוני א' רמת השרון" חשה בריח לא מוכר....

תאריך: 23/01/11, מאת: צבי צוויץ קרן

יהושוע ותירצה יצאו לעמל יומם. צורי אסף את יהושוע ויחד נסעו להמשיך את הבית המשותף (אותו אחד הזכור לרע עם הפיקוס) ותירצה נסעה באוטובוס לבית הספר. כשנכנסה למזכירות "התיכון העירוני א' רמת השרון" חשה בריח לא מוכר. היא נעה לאורך המסדרון, חולפת על פני "המזכירות", שכבר צלצל בה הטלפון, אך לא נכנסה ומכאן שגם לא ענתה ב"תיכון שלום מדברת תירצה"...

היא חלפה על דלת חדרו של "ד"ר ש. ששון מנהל" והגיעה לקצה המסדרון, מקור הריח.
שם, מונח על גבי שולחן בית ספרי, עמד כלוב פלסטיק קטן, מהסוג המשמש, למשל, להטסת כלבים קטנים, ובו בעל חיים שקט שהפיץ ריח אופייני.
"שלום לך"' אמרה לו תירצה.
בעל החיים המשיך להתבונן בה כאילו הייתה היא, הדבר אשר לו ציפו דורות לפניו.
תירצה שמעה מישהו מאחוריה וכשהסתובבה ראתה את ש.ששון, העושה דרכו, לבירור העניין
"מה זה צריך להיות, של מי זה העוף הזה?"
שאל המנהל בטון התקיף ההולם את המקום והמעמד וגם כדי להבהיר לעוף ולשאר העולם, כי לעולם יש בעל בית, ולבית הספר הזה יש מנהל.
"תסתכל על הרגליים שלו", אמרה תירצה למנהל, "יש לו קרומי שחייה".
"נו אז יש לו", אמר המנהל.
"זאת אומרת שהוא ברווז", אמרה תירצה והוסיפה: "מי שם אותו פה?"
"תשאלי את הביולוגיה", אמר המנהל ופנה לחדרו.

בהפסקת העשר האכילה תירצה את הברווז בלחם שתרמה למענם חדווה, שותפתה של תירצה לחדר המזכירות. בינתיים פרשה לה השמועה כנפיים וטפטוף תלמידים בא לחזות בבעל החיים.
בצהריים הסתמנו כמה תהליכים:
א. הטפטוף הפך לשיטפון והמזכירות המתה תלמידים.
ב. ריחו של בעל הכנף התגבר וכעת קשה היה להתעלם ממנו.
ג. "הביולוגיה" הכחישו כל קשר לברווז אך אהבו את הרעיון שבמזכירות ישכון עוף.
ד. חדווה התקשרה לעייריה וביקשה שישלחו מישהו שייקח את החיה.
ה. הפקח שהגיע סירב לגעת בפלא בנימוק "שאינו לוכד בעלי חיים" והפנה את חדווה ל"וטרינריה"
ו. "הווטרינריה", כך גילתה חדווה, אינם עובדים בימים א' ב' כלל ויום ג' רק בערב לחיסונים בלבד.
אז חדווה נשברה והכריזה: "לא יכולה יותר עם הסרחון הזה!"
ד"ר ש.ששון נעלם כבר מזמן ותירצה מצאה עצמה ניגשת שוב ושוב לברווז מתבוננת בו ושוקלת את האפשרויות השונות.

בדומה ארכימדס, שקפץ מן האמבטיה ורץ ערום ברחובות פירנצה וצעק "יוריקה, יוריקה", כך ידעה גם תירצה מה צריך לעשות. שיחת טלפון קצרה לבן זוגה ועוד אחת לצורי גרמה לשומר בית הספר לחזות במחזה הבא:
רכב א"א צבעים, עמוס סולמות על גגו, ובו שני גברים שסיימו יום של צבע, ותירצה שניגשת אליהם ומוסרת להם כלוב וברווז, אותו ייקח צורי הביתה, "לילדים".
למחרת היום סיפר צורי ליהושע כי הילדים הכינו לברווז בריכה בחצר הבית וכי בעל החיים, שחה וגעגע לסירוגין, אכל לחם טבול במים ובשלב כלשהוא, שההמולה גברה וצופים רבים באו לחזות בפלא, פַרָש הברווז כנפיים, המריא ונעלם.
"הוא עף לאירופה, לקיץ, ככה זה עם חיות בר", הסביר צורי לילדים המאוכזבים ומשראה שהצעיר מוסיף ומתאבל הוסיף: "אולי ניקח פעם כלב".

ליהושוע, בדומה לברווז, זוג רגליים ובריצתו דימה עצמו לעוף וחשב על איך התגלגל לו הברווז מבית הספר לתירצה ומממנה לצורי ומשם לילדים ובסוף פשוט חזר לו לנדודיו.
לעוף מאפריקה, חשב לעצמו יהושוע בעודו רץ, הנופים העוברים, היבשות שמתחלפות מסודן, למצרים, סיני, ישראל לכול אורכה, לבנון, סוריה, תורכיה ואירופה פרושה כמרבד.
איזו חווית נדודים מדהימה, כאילו לוקח את העולם כולו בצל כנפיו והכי חשוב:
איך זה שתמונה ממסע זה עברה ממש לידנו.
 

בפרק הבא: על שעונים שמודדים גם דופק.

 

תמונת שער: x-eyedblonde
 

סגור