יומנים של רצה בהריון - חלק שני

| שתף |

מצד אחד זה הרגיש כמו עייפות של אחרי ריצה ארוכה, מצד שני, התאכזבתי מההספק הלא מרשים בעליל יחסית ליכולותיי בעבר, והנה, כבר עלה געגוע ראשון לימי הריצות 'האמיתיות' ". דפנה מגישה את החלק השני מהיומן.

עכשיו שהלידה מאחורי, אני בסדר והתינוקת בסדר, אפשר להיזכר בתשעת החודשים האחרונים. להיות רצה בהריון היה כרוך בהרבה "אישיוז", שלא תחשבו. השילוב בין הספורט, לאוכל ולדימוי גוף זה גם ככה דבר מסובך (מנסיוני, ביחוד עבור רצות...). בתור רצה, שהגוף הוא הכלי הכי חשוב לתפעול התחביב המפוקפק הזה, בשילוב עם ההורמונים (אוי, ההורמונים...) ההריון הזה כלל הרבה חוויות והתנסויות חדשות, רגעים של תסכול ולבסוף גם הרבה מאד אושר. במשך החודשים האחרונים תיעדתי את הריצה ואת ההריון זה לצד זה וגיליתי על עצמי לא מעט דברים, בין היתר גיליתי שיש קשר להיותי רצה ולאופן שבו ההריון הזה עבר.

לחלק הראשון

 


חלק שני  - יוני 2012

כולם מסביבי אמרו לי שיגיע הרגע והתקופה של הבחילות תיגמר אבל אני סרבתי להאמין. זה לא שאני בן אדם פסימי, אבל זה מסוג הרגעים שנראים לי נצחיים, כלומר, שיותר גרוע מזה - לא יכול להיות. מצד שני, אלו כנראה ההורמונים של ההריון שגורמים להכל לקבל ממדים קיצוניים יותר. לא בעיה לעצבן אותי ולא בעיה לגרום לי לבכות. הדמעות פשוט זולגות מעצמן, בחיי.

למזלי, הבחילות הסתכמו בבחילות, הצרבות הפכו אותי למכורה לסוכריות "טאמס", והעייפות היתה עייפות מסוג חדש.  שהרגשתי שיש לי כוח וחשק לצאת לריצה המשכתי לרוץ ריצות ממש קלות. לא פשוט העניין הזה. רצתי בזהירות ובעיקר לאט, תוך שהראש באדמה סורק את המכשולים שבדרך. הקצבים על השעון היו חדשים לי, זה הרגיש כמו משהו שהולך ודועך אולי כמו רכבת שעוד רגע מגיעה לתחנה האחרונה ואז תיאלץ לעצור. 7 דק' לק"מ, 8 דק' לק"מ. אבל גם אם ממש רציתי להגביר, לא הרגשתי שאני יכולה.

שהייתי חוזרת מהאימונים בבוקר (שאגב, לא עברו את ה-7 ק"מ) יכולתי לחזור לישון לכמה שעות. מצד אחד זה הרגיש כמו עייפות של אחרי ריצה ארוכה, מצד שני, התאכזבתי מההספק הלא מרשים בעליל יחסית ליכולותיי בעבר, והנה, כבר עלה געגוע ראשון לימי הריצות "האמיתיות".

מה לובשים ?!?!

בעיה ראשונה החלה לצוץ כבר די בהתחלה. אם עוד לא התנסית בחוויה, חשוב שתדעי שעוד לפני שבטנך תלך לפנייך, "החזית" כבר תרמוז לבאות. חזיות הספורט שפעם היו יושבות בול קופלו יפה והונחו במגירה התחתונה. בטוח יש לכם מדף או מגירה כזו בארון, לאותם בגדים שאתם כרגע לא ממש לובשים אבל צריך לאפסן אותם איפה שהוא לעת הצורך. בשביל בחורה שרצה כל המשקל הזה באמת מיותר, בשביל הגבר בבית זה התגשמות חלום, בשביל הנשים בסביבתך זה סימן ראשון לכך שאת בהריון ועוד לפני שיש בטן, הן כולן פשוט מרגישות את זה. אז מה לובשים עכשיו לריצה, וגם לא לריצה?
קונים חדש, אין ברירה. במדידות ארוכות ומייגעות את מגלה את המידות החדשות שלך, והמוכרת בעלת הנסיון לא מוסיפה לחגיגה: "מאמי, חכי, זה רק ההתחלה". או יותר גרוע: "אני ממליצה לך לקחת כבר מעכשיו מידה יותר גדולה, חבל סתם לזרוק שלוש מאות שקל על חזייה שתחזיק חודש, לא?"

בעניין בגדי הריצה, זה היה קשה לא פחות. אמרתי שלום לטייצים והעדפתי את מכנסי הריצה המשוחררים. אלו עדיין יושבים טוב. נפרדתי בהדרגה מהגופיות הצמודות, והחולצות המנדפות מידה S הספיקו לזמן קצר בלבד. והופ, בלי להרגיש הפכתי ל- M ופתאום גם ל-L (אלוהים ישמור!). פתאום מצאתי בארון כל מיני חולצות מרוצים, מהתקופה שתמיד היה נגמר למארגנים ה- S ולא היתה ברירה לקחת מידה גדולה יותר. מי היה מאמין שיהיה לחולצות האלו פעם שימוש.

נקודת האור

נקודת האור הגיעה כאשר גיליתי שיש בארץ בגדי הריון לריצה. בכלל, לא רק בריצה, פתאום התחלתי להעריך את הרשתות הקיקיוניות הללו, שמעולם לא העזתי לדרוך בהן אבל ברגע שמדדתי בגדי הריון זה היה כמו קסם. זה לא לוחץ, זה אפילו מחמיא וכל ג'ינס להריונית נראה היה לי כמו פלא עולם בכלל. שלא נדבר על שמלה אלגנטית שקניתי לחתונה של חבר טוב. ואז קלטתי שזה באמת קורה, הנה אני הופכת להיות מהנשים האלו שמחפשות כל הזמן בגדים לנשים בהריון, פעילויות לנשים בהריון, וכל מה שקשור לעולם הזה, כי מה לעשות, יש לנו צרכים אחרים מלשאר העולם.

ואז הבחילות עברו לגמרי וזה הרגיש כמו השקט שאחרי הסערה. הבטן כבר יצאה החוצה והרגשתי את המבטים ננעצים בי בריצה. חלקם מעודדים, חלקם כועסים. כאילו אומרים: "מה היא עושה לעצמה ולעובר". לא היה לי איכפת, כל עוד הרגשתי טוב, החלטתי שאני אמשיך לרוץ גם אם זה ממש ממש לאט. גם כשהייתי מאד עייפה, נזכרתי בדברים של הרופא, יותר נכון בהוראה שלו שלא להפסיק וכמה זה חשוב להמשיך לרוץ או ללכת, לא משנה מה, העיקר לעשות משהו.

משבעה אימונים בשבוע באימונים למרתון, התדרדרתי לשלושה. כעבור עוד חודש הצטמצמתי לפעמיים בשבוע. הרכבת כמעט והגיעה לתחנה והריצה לא הרגישה כמו ריצה יותר, הרגשתי יותר כמו פילה ממהרת.

 

בפרק הבא - הכנה ללידה - "לידה זה לא ריצה..."

 

  • © pim - Fotolia

סגור