בזוית אישית - מרוץ שוהם חבל מודיעין

| שתף |

בשבוע שעבר השתתף ספידי שגב במרוץ שוהם-חבל מודיעין. רגע אחד של חוסר תשומת לב כמעט עלה לו בניצחון....

הרחק מהמיינסטרים של התחרויות הפופולאריות, המושכות קהל רב של אלפי אנשים, מתקיימות בפריפריה, תחרויות, באוירה יותר אינטימית ושכונתית. ביחד עם זאת, לעיתים מתגלים מקומות מעניינים לריצה, בעיקר בשטח שגורמים לנו לתהות, אולי באמת רצוי לגוון קצת יותר.
מרוץ שוהם מהווה דוגמה נהדרת לאירוע שלא נופל ברמתו מאף תחרות אחרת שבה השתתפתי עם בונוס של ריצת שטח מהנה בשטח רגוע יחסית ללא דרמות ונוף טרשי. המרוץ משך אליו לא מעט תושבי העיר הגאים, שבאו לחלוק יחדיו את חדוות הריצה באוירה נעימה ומשפחתית ביחד עם רצים מחוץ לעיר כמוני ועוד אחרים.

השתתפותי במרוץ היתה מוטלת בספק. העומס הרב המצטבר מהתחרויות האחרונות בשטח נתן את אותותיו. עייפות מצטברת ברגליים ופה ושם עקצוצים של כאבי שריר. לפעמים אתה שואל את עצמך, אולי זו רק תופעה חולפת? אולי אימון התאוששות אחד יצליח להחזיר את העירנות לשרירים?
ואז כעבור יום מתקבלת ההחלטה לנסות להפתח שוב באימון אינטרוולים רצחני אבל מעט קצר מהרגיל במטרה לבחון את היכולות מחדש ולגבש החלטה. בד"כ ימי שני אצלי מתאפיינים באימונים עצימים מאד, מאין תחנת התדלוק האחרונה החיונית לפני הורדת הילוך לקראת התחרות בסוף השבוע. להפתעתי, הרגליים התחזקו שוב וביחד עם אימון עצים אך קצר ברביעי, החלטתי להתייצב על קו הזינוק במרוץ שוהם וללכת על כל הקופה.

מזג האויר היה גבולי אך בהתחשב בשעה, לא יכולתי לבקש יותר בשביל מקצה 10 ק"מ של "גומרים הולכים". הטופוגרפיה של המסלול לא היתה שטוחה כבר בק"מ הראשון וזה עזר לצמצם את כמות המשתתפים מלפנים, למעט נער אחד מאד כשרוני ומפתיע בשם שחר מלמד.
שחר נצמד אליי בנחישות ושמר על קצב מרשים. ההחלטה שלי לשמור כוחות ולא לשרוף את עצמי במהלך התחרות היתה נכונה. שמרתי על קצב טוב מעט מלפנים ומוודא שאני שומר את כוחותיי לספרינט סיום במידה ואצטרך. נראה שבק"מ ה 8 בערך המרחק התארך במידה שלא איימה על ההובלה שלי והרשתי לעצמי לשייט בביטחה, עד ש...שיקול דעת מוטעה מצא אותי סוטה מהמסלול אך תוך שכונת מגורים..."מה זה צריך להיות?!?" די מהר הבנתי שזה ממש לא זה. וחזרתי אחרונית באותה דרך, רק בכדי לגלות את שחר חולף על פניי, כשפחות מק"מ לסיום.

פאשלות עשויות לקרות לטובי הרצים ואין דבר יותר מאכזב בטעות בניווט בגלל חוסר תשומת לב, אי ודאות או לעיתים גם שילוט לא נכון. כשאתה מוביל, עליך לקחת בחשבון שעד שאתה לא חוצה את קו הסיום, שום דבר לא וודאי, לרבות בתחרויות שטח.
הכוחות ששמרתי עד אותה טעות קריטית אפשרו לי להדביק את שחר ולפתוח מבערים. ממוקד יותר ונחוש לא פחות, הגברתי את הקצב ווידיתי ששוב ההובלה בידי מבלי להשמיטה שוב.

נשמתי לרווחה כשחציתי ראשון את קו הגמר בביטחה אך היה ברור לי שהנער המהיר שהגיע אחריי ישאיר לי אבק בעוד כמה שנים. יש לו כישרון מבטיח והזמן יעשה את שלו. אלינו הצטרף לפודיום הכללי, חברי אייל אלמליח שאף הוא סיים לא רחוק מאחוריי.
במבט אחורה, אפשר לומר שמרוץ שוהם סיפק את הסחורה מכל ההיבטים. הארגון היה מעולה וכך גם לוחות הזמנים. תווי השטח לא אגרסיבי מדיי ומתאים למרבית אוכלוסיית הרצים, המסלול עצמו היה מהנה ואפשר לנו לא רק ליהנות מהנוף הפתוח אלא גם היה נוח וזורם. מי אמר שעלינו תמיד להצמד לתחרויות הרועשות, עמוסות המשתתפים? בשוהם ללא ספק קיבלתי תשובה ברורה בעניין.


צילום: קרייג אריאב

כעת, הגיע הזמן עבורי שוב להוריד הילוך מהתחרויות, לחדד מהירויות ולשמור את הכוח ברגליים, לקראת האתגר הבא בעוד שבועיים בחצי מרתון שטח של חוף הכרמל. בעונה החמה של התחרויות חשוב מאד לאפשר לגוף לנוח מעט להחזיר כוחות בין מרוצים. בתזמון הנכון, הירידה הרגעית בעומסים וההתאוששות בין האימונים מאפשרת לשמור על המומנטום וגם עוזרת להמנע מפציעות. ביחד עם רצף ההצלחות שלי לאחרונה במרתון התנ"ך, אולטרה קצרין ומרוץ דליה, גם מרוץ שוהם נכנס לסטטיסטיקה וזוהי בהחלט זריקת אדרנלין חיונית בשבילי. אני רחוק מלדבר על פגרה אך בכל עת אני קשוב לגוף ונזהר שלא לשחוק את עצמי יתר על המידה. כנראה שבעומסים שלי זה ממש ללכת על חוט דק.


 

  • מימין: שחר מלמד, שגב אפלבאום ואייל אלמליח

    צילום: קרייג אריאב

סגור