בזוית אישית - סיכום מרוץ Trail Run בהרי ירושלים

| שתף |

ספידי שגב פתח את העונה בטרייל הרי ירושלים וחזר עם חוויות וגם גביע...

לפני כחודש התנסיתי בהצלחה בתחרות הרים בצפון יוון במסלול אתגרי ברמות שלא מוכרות בארץ. החוויה היתה בלתי נשכחת וקיוויתי שעם חזרתי לשגרת התחרויות בארץ אוכל לתת יותר דגש על תחרויות בתנאי שטח דומים ככל הניתן למה שהיה לי ביוון. מרוץ הטרייל ראן שהתקיים ביום שישי בפארק בגין ליד צור הדסה היתה עבורי בחירה נכונה שהיוותה חזרה מוצלחת לשגרת התחרויות לאחר פגרה בת חודש.

בשלב זה של העונה אני בתהליך בניית נפחים לקראת מרתון טבריה בהמשך ולכן בחרתי להשתתף במקצה ה-20 ק"מ. המסלול כיאה למרוצי שטח הרריים היה משופע לכל אורכו כשבסוף קטע קצר בן כמה מאות מטרים עם שיפוע מטורף של קיר שזכה לכינוי "הצינור" בגלל צינור המים הצמוד לכל אורכו. הצינור מתאפיין בתווי סלעי הכולל דרדרת ולרוב מתבצע בהליכה או בריצה איטית.

למי שאוהב מרוצי שטח, הרי שמרוץ הטרייל ראן בפארק בגין סיפק את התמורה במלואה מכמה סיבות. ראשית כל, הארגון היה מופתי לאורך כל הדרך. המסלול היה מסומן היטב והשילוט היה ברור מבלי להשאיר מקום לטעות. תחנות התדלוק כללו שתיה איזוטונית כיד המלך באדיבות HIGH 5 ונשנושי ריצה בנדיבות. הזדמנות נהדרת לפגוש חברים טובים והכי יפה מכל, הנוף הפראי והמרהיב של הרי ירושלים.
מזג אויר נעים ומעט קריר קיבל את פנינו מיד עם הזריחה ממש לפני הזינוק של מקצה ה-20 ק"מ, אות לכך שהקיץ כבר כמעט מאחורינו. עם הזינוק בחרתי לרוץ מלפנים ולבחון את המתחרים שלי לאורך הק"מ הראשונים. הטקטיקה שלי היתה אמנם לנסות ליצור פער מעט לפני הסינגל בק"מ ה-13 ומשם למשוך עד 'הצינור', אך בפועל הפער נפתח די בהתחלה. השתדלתי לשמר את הכוחות ממש לפני העליות ולאפשר לגוף להתאושש בירידות המהירות. נזהרתי מאד שלא לשרוף את עצמי מוקדם והפער אכן גדל עד הסוף וזה אפשר לי לנהל את הקצב שלי כפי שרציתי. התווי של המסלול אכן דרש תשומת לב וזהירות, לרוב במדרונות הסלעיים ואף בסינגל שכלל ריצה על גבי סלעים בין הצמחיה הסבוכה, אבל מעבר לכך, המרוץ שלי התנהל ללא תקלות. למעט אולי תקלה מיותרת של אובדן המפתחות של הרכב שהיו בתוך כיס המכנסיים שלי במהלך התחרות. הבחנתי מעט באיחור כשנפלו ולרגע קיבל המרוץ שלי תפנית. לפתע, כל המחשבות שלי התרכזו במפתחות ולא בטקטיקה של המרוץ. לרגע חשבתי לחזור אחורנית ולחפש אותם. אבל מהר מאד ירדתי מהרעיון והחלטתי שאם התאמנתי לתחרות לא אתן לדבר כה מיותר להסיח את דעתי. למרות שהמחשבות עדיין הפריעו לי המשכתי הלאה. כמובן שזו כמובן הפעם האחרונה שאני רץ עם המפתחות בתחרות, ועוד בשטח. למדתי לקח ועדיין יצאתי בזול. בזכות טוב ליבו של אחד המשתתפים נמצאו המפתחות ונמסרו למארגנים בעודי מחפשם בשטח אחרי המרוץ.

בק"מ האחרון פגשתי את 'הצינור' שלא ריחם גם עליי. השתדלתי לרוץ עד כמה שיכולתי תוך כדי הרמת הברכיים על מנת לייצר צעד ארוך יותר, אך גם אני נכנעתי ועברתי להליכה לכמה רגעים על מנת שלא לאבד מהירות. ברגע שיכולתי חזרתי לריצה איטית והחלטית עד סוף העליה שנראתה כמו נצח. כשזה הסתיים, נותרו כמאה מטרים או קצת יותר לקו הסיום וזהו. המרוץ הסתיים בהצלחה!


מילות תודה וסיכום
ראשית כל, אנצל את ההזדמנות להודות מעומק ליבי למי שמצא עבורי את המפתחות. איזה תענוג שיש אנשים עם לב טוב. כמו כן ברצוני להודות לעופרי שאיתר אותי בשטח בזמן שחיפשתי את המפתחות וחילץ אותי ממש לפני שהתייבשתי וכמובן לדפנה שערכה לכבודי טקס פודיום אישי אחרי שכבר חולקו הגביעים.

איך אסכם את המרוץ? תענוג, חוויה, אווירה משפחתית, מסלול מאתגר, חבר'ה מקסימים וכמובן הנוף המקסים של הרי ירושלים. מה צריך יותר מזה בשביל להתחיל סוף שבוע מוצלח?
 

  • שגב על הפודיום, מנצח מקצה 20 ק"מ

    צילום: ספורטווב

סגור