סובב עמק 2014 - בזוית אישית

| שתף |

שגב אפלבאום חזר ממרוץ סובב עמק עייף אך מרוצה, וכמובן עם הגביע...

מרוץ סובב עמק המתקיים באזור הרי מנשה נחשב לאחד האירועים הססגוניים והמושקעים ביותר בריצת שטח בארץ עם מקצים הנעים מ- 12 עד 200 ק"מ.

זו הפעם השלישית שאני מתחרה במרוץ סובב עמק. בפעמים הקודמות התחריתי במקצה 33 ק"מ בהצלחה רבה אך לא זכיתי לנצח במקצה. לפני שנתיים הובלתי את המרוץ, כשאני תשוש לחלוטין רק בכדי לאבד את ההובלה חצי ק"מ לפני הסוף ולסיים שני עם הלשון בחוץ. שנה שעברה עשיתי שיעורי בית, אך כך גם מתחריי ונאלצתי לבסוף להסתפק במקום שלישי המכובד.
השנה החלטתי, בהתייעצות עם זהבה שמואלי המאמנת שלי, לרדת למקצה ה -21 ק"מ במטרה לשמור כוחות למרוץ אייל, עמק המעיינות ולבסוף מרוץ המטרה שלי מרתון טבריה. ההחלטה היתה מוצלחת. עומס התחרויות שלי ברצף מאז ספטמבר 2013 ועד היום לא רק שעייף אותי פיזית, בשבוע האחרון התחלתי כבר להרגיש כאבים לא נעימים בקרסול עד הברך. זה היה איתות של גידים מתוחים ומה שהיה עשוי להתפתח לשין ספלינט אילולי גליה, הפיזיותראפיסטית שלי טיפלה בי בזמן בסמוך למרוץ.

רצף האימונים שלי לקראת התחרות אישר שיש לי את היכולת לתת תוצאה טובה, אבל בכדי לנצח הייתי צריך לבוא עם האנרגיות המתאימות ועם נחישות שהפעם זה יצליח. זו התחושה שליוותה אותי בימים האחרונים ועזרה לי להתחזק.
ביום התחרות הגוף היה מאופס לחלוטין, הרגליים הרגישו קלילות וללא כאבים, הגוף היה עירני למרות שלא הצלחתי ממש לישון בלילה. "זהו", אמרתי לעצמי, "לך על זה!".

עם ההזנקה התגלגלתי קדימה בקצב נינוח מלפנים לאורך הקילומטרים הראשונים והשתדלתי לשמור כוחות עד לעליות. היה ברור לי שיש לנו לא מעט לטפס בחצי הראשון של התחרות ולכן אין טעם לנסות לברוח קדימה, זה מתכון בטוח "לשרוף" תחרות. לשמחתי, היה לי את הכוח לדחוף קדימה בעליות התלולות והבנתי שאם רגליי לא מתעייפות - מצבי טוב. בשלב מסוים פתחתי פער של כמה שניות בודדות אלא שהמעבר בכביש ג'וערה שיבש לי את התוכניות. נאלצתי לעצור על פי הנחיית שוטר בזמן שרכבים נסעו על הכביש וחסמו את הנתיב שלי. השוטר כמובן לא הותיר לי הרבה ברירות ותוך כמה רגעים נעצרו עמי רצים נוספים שחיכו לאישור לחצות... קצת הזוי ומאכזב, אבל, אין ברירה, כעת היה עליי לבנות מחדש את ההובלה, אלא שהפעם הייתי מתון עד סיבוב הפרסה בק"מ ה 10.5.

עם הסיבוב הגברתי את המהירות, תוך ניצול הירידות שאותם עלינו מקודם, על מנת לעבוד לפי טקטיקה של נגטיב ספליט. הרגליים רק חיכו להשתחרר והגוף אפשר לקצב לעלות עוד ועוד קדימה. זהו, מבחינתי המרוץ קם לתחיה וכעת כל מה שעליי לעשות זה להמשיך בקצב עד הסוף. את הירידות טסתי במהירות תוך גיהוץ פני השטח, בזכות בחירה נכונה של נעליים מתאימות, הרגשתי שאני סוחט את כולי אבל בזכות הנחישות והתיאבון לנצח לא נתתי לשום דבר לעמוד בדרכי. בשלב זה הדרך נראתה אין סופית ורק חיכיתי שזה יגמר. אין ספק שלהוביל מרוץ דורש הרבה עצבים של ברזל ויכולת התמדה גם כשנראה לך שהמרוץ לא נגמר.
היה לי מאד חשוב להקפיד שלא לעבור את הסף שלי וכל עוד המרחק ביני והמקום השני לא מתקצר, אין סיבה להגביר את הקצב. כמוכן, השתדלתי להיות מרוכז במסלול מקדימה ולא להתפתות להסתכל אחורנית או בשעון למעט בקטעים המישוריים המהודקים. הרגשתי מעט עייף אך נפלא, וככל שהמרחק התקצר הבנתי שהסיכוי שלי לנצח נעשה יותר ויותר ברור. בזכות היתרון היחסי שהיה לי הרשתי לעצמי להוריד מעט את הקצב בעליות ולשמור את הכוחות להמשך הדרך עד קו הסיום.

הטקטיקה שלי עזרה לי בסופו של דבר לנצח במרוץ בפער של דקה וחצי. זה הפער שאפשר לי לעבוד בקצב גבוה אך לא מעבר ליכולות שלי. יכולתי לסיים את המרוץ עם חיוך וללא אפיסת כוחות.
אם אסתכל אחורנית על מרוצים קודמים שלי בתחילת הדרך, הרי שהתבגרתי והתחלתי להבין כיצד להתכונן לתחרות ולבנות קצב נכון מבלי לקרוס בדרך או לסבול ברמה של מזוכיסט...

זו היתה הרגשה נפלאה סוף סוף לעמוד על הפודיום במקום הראשון בסובב עמק. הרגשתי שסגרתי מעגל וסימנתי מטרה מאד חשובה. סובב עמק כבר מזמן לא עוד תחרות שטח נוספת בלוח התחרויות. זוהי תחרות רצינית עם המון נשמה, אתגר, אוירה נהדרת וצבעונית. ניצחון בתחרות סובב עמק נחשב בהחלט להישג מרשים ומכובד.

כעת, עיניי נשואות קדימה לעבר מרוץ 10 ק"מ באתונה בעוד שבועיים בניסיון לשבור את השיא שלי וגם לבדוק את רמת הכושר שלי לקראת מרוץ אייל שיערך מספר ימים לאחר מכן. במקביל, עליי להמשיך לבנות את הסיבולת לקראת מרתון טבריה שאינו רחוק כל-כך. מקווה שרגליי יעמדו בהצלחה באתגרים המצפים לי בקרוב.

שלכם,

ספידי שגב


 

  • הצילום באדיבות צלמי סובב עמק

סגור