איך רצים מרתון במלחמה?

| שתף |

מסתבר שאצל החיילים האמריקאים מדובר בשנים האחרונות בטרנד, שכבש את הבסיסים בעירק ואפגניסטן, ואורגן בעזרת בכירי מארגני המירוצים בעולם

תאריך: 18/11/12, מאת: דני בורשבסקי

המצב הבטחוני בארץ מעורר הרבה סימני שאלה גם בקרב הרצים למרחקים ארוכים. מעבר לכל הדאגות החשובות באמת, בשלב מסויים הם חושבים גם על התחביב שלהם וההשלכות של מצב בטחוני רגיש. כך למשל, האזעקה ביום שישי ברמת השרון הטילה ספק באשר לקיומו של מירוץ אייל הגדול (שהתקיים לבסוף) ומי יודע מה יקרה בארץ עד למרתונים בטבריה ובתל אביב? אז לנו נותר רק להתפלל ולקוות לטוב. מצד שני, מסתבר שהחיילים האמריקאים שמכורים למרתון אבל מצאו את עצמם בשנים האחרונות במקומות קצת בעייתיים, בלשון המעטה, מצאו פתרונות בחלק מהמקרים. הם החליטו לא לוותר בשום מחיר על ריצת המרתון השנתית שלהם, והצליחו לארגן מירוצים בתוך בסיסי צבא במדינות כמו עירק ואפגניסטן.

אחד מחלוצי ריצות ה"מרתון בזמן מלחמה" הוא קצין יהודי בשם ג'ון צימרמן, שהתחיל לרוץ מרתונים בשנת 1999 וכל כך התלהב, שהוא החליט שהוא רוצה להשלים 50 ריצות מרתון בחייו. העובדה שהוא חייל בצבא האמריקאי "עיכבה" בסופו של דבר את השאיפה שלו, מאחר והוא מצא את עצמו במשך תקופה ארוכה באפגניסטן. עד אז, הוא היה משתתף באופן קבוע מדי שנה במרתון שיקגו. כשהבין שרצף ההשתתפויות שלו בשיקגו יישבר בגלל המחוייבות שלו לצבא, החליט צימרמן להגדיל ראש. הוא הצליח לארגן מירוץ מרתון בתחומי בסיס נאט"ו באיזור העיר קאבול. מאחר והוא ידע שיהיו עוד חיילים שירצו להשתתף, ולאור העובדה שהוא רצה שריצת המרתון שלו תהיה רשמית, צימרמן פנה למארגני מרתון שיקגו, ששמחו להעניק לו עזרה ולהפוך את המרתון שלו לרשמי לגמרי, כשכל זה נעשה בשלושה שבועות בלבד. וכך, בשנת 2011 התקיים לו מרתון שיקגו בקאבול, שהיה מירוץ רשמי כמו שכתוב בספר, והחייל האמיץ צימרמן סימן וי על עוד ריצה מפרכת בחייו. אגב, באותו מרתון השתתפו 150 חיילים, ובאירוע הזה הצליחו להתרים גם סכום של 12 אלף דולר לבית חולים אמריקאי.

מסתבר שצימרמן הוא לא היחיד. צוותי ארגון של מרתונים גדולים בארצות הברית מכירים טוב מאוד את המושג "מרתוני לווין" – כינוי למרתונים "פרטיים" בחסות מארגנים של מרתונים גדולים, שמתקיימים באזורי מלחמה בהם שוהים חיילים אמריקאים. במירוצים האלה שמתקיימים כיום בעיקר בעירק, תוכלו לראות כלי מדידה אלקטרונית, ספונסרים, תוספי תזונה – כל מה שתחפשו במרתון רגיל. ככה זה שצוותי הארגון לוקחים תחת חסותם כל מיני אירועי מרתון "מחתרתיים". למרתון קוואי שמתקיים מדי ספטמבר בהוואי, יש "שלוחה" של חצי מרתון באפגניסטן. זה התחיל בבקשה של קצין אמריקאי בדף הפייסבוק של המרתון, והסתיים בחולצה ומדליה לכל משתתף, ופרס ראשון של חופשה בהוואי עבור המנצח. למרתון אוסטין שמתקיים מדי פברואר בטקסס, יש "שלוחת מרתון" באיזור אמריקאי בעירק. מארגני מרתון הונלולו הגדילו לעשות ועזרו בארגונם של לא פחות מחמישה מרתוני לווין עד היום, ומארגני מרתון בוסטון הצליחו "להרים" אירוע של מאות רצים בבסיס חיל האוויר האמריקאי באפגניסטן. כמובן שכל המירוצים האלה דורשים תאומים מסובכים מאוד מבחינת סדרי האבטחה שלהם, ויש לציין כי בכירי הצבא האמריקאי עושים הכל כדי לאפשר לחיילים שלהם להתחרות במקומות הכל כך קשים האלה. פאם ג'ירוארד, מנהלת אדמיניסטרטיבית בצוות הארגון של מרתון בוסטון הסבירה: "אנחנו רוצים לתת להם הרגשה של בית, זה המעט שאנחנו יכולים להעניק להם והתפקיד שלי הוא לבצע את כל התיאומים כדי שדברים יראו להם בדיוק כמו במרתון האמיתי בבית". ועם זאת, במקרים רבים של "מרתוני לווין" אמריקאים כבר נרשמו מקרים שבהם חיילים נאלצו לקחת פסק זמן מהריצה ולחפש מרחבים מוגנים, כמו כן ברוב המקרים הזינוק מתקיים ב-4:30 לפנות בוקר בגלל האקלים המדברי, ובלא מעט מקרים מדובר במירוץ מרתון של כ-10 הקפות מאחר והבסיסים לא גדולים מדי בכל מקום.

עם כל הכבוד לצה"ל, נראה שלצבא שלנו יהיה קצת יותר קשה להעתיק את ההרגלים של החיילים האמריקאים, ומקביליהם הישראלים יסתפקו במד"סניקיות. התנאים של האמריקאים הם לוקסוס לעומת מה שהחיילים הישראלים מכירים, ובמקרה שלנו נוכל רק לקוות שכולם ייצאו מאיזורי האש כמה שיותר מהר ויגיעו הביתה - למקום שבו אפשר להתאמן למרתון כמו שצריך.


  

  • © Smulsky - Fotolia.com

סגור