איתי מגידי - בחזרה למסלול

| שתף |

לאחר המשחקים האולמפיים בביג'ינג איתי מגידי, שיאן ישראל בריצת 3000 מ' מכשולים (8:24.14 דק') לקח כמה צעדים אחורה. שני ניתוחים בעקבות פציעות והתחלה של קריירה כמהנדס השאירו אותו הרחק מזירת התחרויות. היום (בגיל 30) אחרי שהחליט לתת לריצה עוד הזדמנות הוא חוזר עם הרבה אמביציה: "לא לקחתי חופשה ללא תשלום מהמשרה שלי ברדימיקס כדי לעשות פחות ממה שכבר השגתי בקריירה". מגידי מצהיר כוונות לקיץ הבא.

תאריך: 03/11/11, מאת: יובל כרמי

לאחר אולימפיאדת 2008 נראה שהיו לך עליות ומורדות בקריירה הספורטיבית, מה מצבך בימים אלה?
"לאחר משחקי בייג'ינג' 2008 התמודדתי עם פציעות שהצריכו שני ניתוחים (ברך וירך) ותקופות שיקום ממושכות ש"העלימו" אותי מהזירה התחרותית. הניתוח האחרון שבוצע בדיוק לפני שנה הסיר בעיה שהציקה מאז 2007 ומאז אני במסלול חזרה לכושר, הסרת חלודה, ורדיפה אחרי קריטריונים בינלאומיים לאירועים המתוכננים בקיץ הקרוב".

 מה הביא אותך להיות לאתלט במשרה מלאה?
"ההחלטה להיות אתלט במשרה מלאה לא היתה פשוטה. במהלך השנתיים האחרונות עבדתי כמהנדס בחברת רדימיקס, חברה מובילה בתחום התשתיות, ויצרתי לעצמי נוחות כלכלית ובסיס טוב להמשך הקריירה בתחום זה. החזרה לריצה ברמה מקצוענית במקביל למשרה מלאה הגיעה לנקודה בה הבנתי שאצטרך לוותר כדי לממש את שאיפותיי ושאם אמשיך בשני התחומים סביר להניח שאהיה בינוני בשניהם במקרה הטוב. הידיעה כי בתחום ההנדסה ובניגוד לריצה, יש חיים גם בעשור הבא (לא מכיר יותר מידי ספורטאי עילית בשנות ה40 שלהם) הביאה להחלטה לתת לספורט את הבמה ולקוות שהגוף יוכל לעמוד בעומסים שנדרשים לרוץ ברמה בינלאומית".

איפה אתה מתאמן כרגע? תחת איזו מסגרת? האם אתה מקבל תמיכה?
התחלתי את עונת 2011-2012 עם קבוצה מקצוענית של חברת נייקי שהמאמן הראשי שלה הוא אלברטו סלאזאר, רץ אגדי ומאמן על בתחום הריצות הבינוניות-ארוכות, אשר ממוקמת בקמפוס של נייקי בפורטלנד, אורגון. המתקן, הצוות המקצועי, האווירה ואולי הכי חשוב הפרטנרים בקבוצה הם ברמה הגבוהה ביותר בעולם ואין מקום טוב יותר להתחיל בו שנה אולימפית. מלבד נייקי ישראל שתומכת בי אני משלים עלויות במימון עצמי וסדרי הגודל די משמעותיים, אך ההחלטה ללכת על הריצה בצורה רצינית חייבה אותי להשקיע כראוי ולא לחסוך בשום תחום".

האם אתה יכול לספר קצת על האימונים עצמם? על הכושר שאתה מצוי בו?
"שלב האימונים שאני נמצא בו הינו התחלתי לעונה והעבודה כצפוי בסיסית, עמוסה, ולא מחודדת. כמו כן העובדה שהצטרפתי לקבוצה לפני כמה שבועות כללה מספר מבדקים פיסיולוגיים וביומכנים שבעקבותיהם נערכו אדפטציות לסגנון הריצה שלי ולכן הכושר בתקופה זו אינו משקף דבר".

מה המטרות בקריירה המחודשת שלך? באילו מקצים להתחרות? זמנים? אליפויות?
"לא לקחתי חופשה ללא תשלום מהמשרה שלי ברדימיקס כדי לעשות פחות ממה שכבר השגתי בקריירה (קריטריון אולימפי, הופעה באליפות עולם, גמרים באליפויות אירופה וכו'). הרף מוצב גבוה אך אני מעדיף לא לפרט בשלב הזה ולהתרכז באימונים. הצוות המקצועי שאני עובד איתו מאמין בי ולקראת הקיץ כולי תקווה שנעמוד במטרות. המקצוע העיקרי שלי היה ונשאר ריצת 3000 מכשולים. בין השאר כל המרחקים התומכים (קרי 1500-10000) יהוו את הבסיס לריצת המכשולים".

האם בעתיד הקרוב תתחרה במרחקים היותר ארוכים, אפילו מרתון?
"המרחקים היותר ארוכים מתוכננים בתוכנית הרב שנתית. בוא נגיד שיבוא יום וארוץ מרתון אך זה לא יקרה בטוח בשנה הקרובה".

בעבר ניסית לקדם את האתלטיקה הישראלית ע"י הקמת ארגון אתלטים כתחליף או כמתחרה לאיגוד האתלטיקה, האם אתה מתכוון בעתיד לפעול עוד לקידום האתלטיקה? כאחד שמכיר את עולם הריצה האמריקאי לעומק, באלו דרכים לדעתך אפשר לקדם את האתלטיקה הישראלית?
"ניסיתי בעבר לקדם יוזמה להקמת ארגון אתלטים. הארגון לא תוכנן להחליף או להתחרות באיגוד אלא לשתף פעולה ולנסות לקדם את הענף שמצבו בכי רע. מההיכרות שלי מהנעשה ברחבי העולם המודל שיציל את האתלטיקה הישראלית יהיה השקעה בתשתיות ולא במשכורות לאתלטים. האיגודים בנבחרות האירופאיות או האמריקאיות אינן תומכות ישירות בספורטאים (אפילו לא הבכירים שבהם). התמיכה היחידה הינה מעטפת רפואית ותקצוב מחנות אימונים ותחרויות (מוגדר לפי דרגה בשקיפות מלאה). הכסף לספורטאים מגיע מנותני חסות פרטיים (חברות ביגוד והנעלה, תוספי מזון, וכו') אשר יעשו מספיק כסף כאשר יהיו מועדונים גדולים ויציבים בכל עיר בגודל בינוני ומעלה. התפקיד של איגוד האתלטיקה והאגודות הוא לייצר כלה סקסית. איך? על האגודות לגבות מהאתלטים הצעירים (עד גיל 18) דמי חבר חודשיים/שנתיים (ואני לא מדבר על סכום סימלי) כדי לממן את קיום המועדון (שכר מאמנים, ציוד, הסעות, ותחזוקה של המתקן) ושל איגוד האתלטיקה בהשקעה בתשתיות (אצטדיונים!), שיווק הענף וייצוגו מול משרד הספורט, הוועד האולימפי, הספורטוטו ושאר הגופים הממסדיים שמנהלים את הספורט בישראל. מהלך כזה עלול לפגוע במחזור אולימפי אך הצעד בלתי נמנע. בכל עסק שמקרטע צריכים לקבל החלטות קשות ולפעמים לבצע בנייה מחדש שמי שחושב שתקרה בין לילה לא מבין או בוחר שלא להתמודד עם תהליך אמיתי ומבצע אך ורק שינויים קוסמטיים. במילה אחת RE-BUILD שאולי יביא אלפים ומשם גם נראה בהמשך אלופים".

 

סגור