אתלטים לא קשורים

| שתף |

מה משותף למטיל כידון קנייתי, הלך אמריקאי וספרינטרית אתיופית? הם קיימים ומצטיינים בתחומם בזמן האחרון כדי לפרוץ את המוסכמות

תאריך: 19/04/12, מאת: דני בורשבסקי

הנה סיפור מדהים. בבירת קניה ניירובי התקיימה השבוע תחרות, אחת האחרונות לפני תחרות המבחנים לאתלטים הקנייתים ללונדון 2012. התחרו שם כמה מהשמות המקומיים המכובדים בשנים האחרונות כמו מוזס מסאי, אליוד קיפצ'וגה ו-וילסון קיפרופ, שרצו ל-10,000 מטרים. עד כאן הכל סביר, הגיוני וגם די מעניין. אבל הכוכב הגדול של התחרות הזאת היה מטיל כידון בשם יוליוס ייגו. אם חשבתם שאין שום קשר בין אתלטים קנייתים למקצועות הזריקה, ייגו הוכיח אחרת כשהטיל את הכידון למרחק של 79.95 מטרים, קבע שיא לאומי חדש וגם תוצאת קריטריון B למשחקים האולימפיים בלונדון. מנקודת המבט שלנו כישראלים אפשר להגיד רק דבר אחד – הלוואי וגם לנו היה היום מטיל כידון של כ-80 מטרים. מסתבר שלאתלטיקה הקנייתית שאנחנו מכירים יש עומק, ושאפשר למצוא ספורטאים מזרח אפריקאים עם מבנה גוף חזק וחסון שיתאים גם להטלת כידון. בוועד האולימפי הקנייתי מצפים מכל האתלטים לעמוד בקריטריון A כמו בישראל, הקנייתים מצפים מייגו להטיל למרחק של 82 מטרים כדי לעשות את זה, אבל כבר הודיעו שהם מתכוונים לאפשר לו להתחרות במשחקי לונדון בכל מקרה. 

בזמן שרבים מהרצים למרחקים ארוכים מגיעים לקניה לצורך מחנות אימון, ייגו עזב לאחרונה את קניה לטובת חודשיים של אימונים בפינלנד, שהיא סוג של "מקדש" עבור מטילי הכידון. "הצלחתי לשפר שם את הטכניקה וזה עזר לי, אחרי הכל מדובר במקצוע שמבוסס בעיקר על טכניקה ולא על כוח", סיפר ייגו והוסיף: "אחזור לשם בהקדם האפשרי כדי להמשיך ולהשתפר. אני רוצה לקבוע גם את קריטריון A ולהיות מטיל הכידון הקנייתי הראשון במשחקים האולימפיים".

סיפורו של יוליוס ייגו גרם לנו לחפש על פני הגלובוס מקרים נוספים, שבהם אין יותר מדי קשר בין אתלטים ומה שהייתם מצפים לראות אותם עושים לבין המקצוע שבחרו בו. זה ברור שתמיד אפשר למצוא קופץ משולשת אתיופי או מרתוניסטית מטרינידד וטובגו, אבל אנחנו העלינו ברשת אתלטים שעשו דבר או שניים מרשימים בקריירה שלהם, ואפילו הגיעו לטופ העולמי. הנה כמה דוגמאות בולטות:


מוריס סמית' (ג'מייקה) – אתלט קרב 10

למרות שג'מייקה תופסת מקום של כבוד בטבלת מדליות של כל תחרות, נדיר מאוד לראות נציגים שלה במקצועות שהם לא ריצות מסלול קצרות. פרט לרצי ה-100 עד 400 מטרים בולטים שם בעיקר שניים, רצת ה-800 קניה סינקלייר ואתלט קרב ה-10 מוריס סמית'. אנחנו בחרנו בסמית', סגן אלוף העולם מאוסקה 2007, בעיקר בגלל שהמקצוע שבו הוא מצטיין הוא דווקא זריקת הדיסקוס, הכי לא טיפוסי לאתלט ג'מייקני.

באחד הראיונות שלו סיפר מוריס סמית' שאת האהבה לדיסקוס הוא קיבל מאמא שלו, שהייתה בעצמה זורקת דיסקוס. "היא לימדה אותי את הטכניקה ואת כל מה שצריך כדי לזרוק טוב את הדיסקוס. כשהייתי קטן הייתי מתאמן עם כל דבר שנראה כמו דיסקוס, אם זו הייתה צלחת או אבן, זרקתי כל מה שיכלתי", אמר סמית'.

אחרי שהוא ניסה את מזלו בכדורגל, כדורסל וקריקט, סמית' החל להתאמן באתלטיקה קלה ובשלב מסוים נענה להצעתו של רץ ה-400 לשעבר הרב מקינלי, שטען כי סמית' מתאים מאוד לקרב 10. מאחר ובג'מייקה לא היו את המשאבים לטיפוח אתלט קרב 10, סמית' עבר בגיל 20 לארצות הברית, ושם השלים את העבודה. תוך שנה הוא הפך לאלוף מרכז-אמריקה והקאריביים, ותוך שנתיים-שלוש נוספות הוא כבר מצא את עצמו במפגשי קרב ה-10 המסורתיים מתחרה מול השמות הגדולים ביותר כמו רובן שברלה הצ'כי, ולעיתים גם מנצח. לשיא שלו הוא הגיע כאמור באליפות העולם באוסקה ב-2007, אז זכה במדליית הכסף.

טרבור בארון (ארצות הברית) – הליכה

לאתלטיקה האמריקאית באמת יש הכל, וריבוי המגזרים במדינה מאפשר לה להצמיח אתלטים מגוונים שמתאימים לכל המקצועות, מספרינטרים ועד לזריקות, מקפיצות ועד לריצות מרתון. הדבר היחיד שאולי חסר לה הוא מסורת של הלכים, שאין להרבה מדינות. רוסיה מצטיינת בהליכה, בתחרויות הגדולות גם רואים אוסטרלים, ספרדים, אקוודורים ועוד כמה נציגים מאותן מדינות שאנחנו רואים לאורך השנים על הפודיום במקצוע שלא נחשב לאטרקטיבי במיוחד באתלטיקה, בלשון המעטה. גם טרבור בארון, שהוא כיום ההלך מספר 1 בארצות הברית, כותב באתר האינטרנט שלו: "איך בכלל ילד אמריקאי הופך להיות הלך?". מסתבר שגם במדינה כל כך גדולה וספורטיבית כמו בארצות הברית, להיות הלך נשמע מוזר בדיוק כמו כאן בארץ.

בכל מקרה, מי שצוחק על טרבור בארון רק יקנא בו בקיץ הקרוב, כשהאמריקאי ילך כל הדרך עד למשחקים האולימפיים בלונדון. ואז, האנשים שיעקבו אחיו יגלו סיפור מרגש על ילד שרצה מאוד להיות ספורטאי, אבל למרות שהיה שחיין טוב לא יכל לעסוק בזה בגלל שסבל מאפילפסיה. לאחר מכן, הוא כשל בכל מקצוע באתלטיקה. בזמן שאחותו הבכורה הצטיינה וטסה לתחרויות ברחבי אמריקה, בארון היה בין הספרינטרים וקופצי הרוחק הגרועים במועדון האתלטיקה בו התאמן כנער בפיטסבורג. בניגוד להרבה ילדים במצבו הוא לא ויתר, וגילה בסופו של דבר את ספורט ההליכה. סוף סוף הוא מצא משהו שהיה טוב בו, ולמרות הכל הוא כמעט התייאש, אפילו אחרי שצורף לנבחרת ארצות הברית באתלטיקה. "אחרי שהשתתפתי בגביע העולם הראשון שלי הפסקתי עם אימוני ההליכה לחצי שנה. בכל פעם שהייתי יוצא לפארק היו צוחקים עליי ומתגרים בי והיה לי מאוד קשה עם זה. בסופו של דבר הבנתי שזה יהיה טפשי מאוד לוותר על נסיעות בעולם לתחרויות שונות רק בגלל שכמה אנשים בעיר שלי לא אוהבים לראות אותי מתאמן".

מאז, טרבור בארון סיים במקום הרביעי באליפות העולם לקדטים, במקום השביעי באליפות העולם לנוער, ובקיץ האחרון השתתף לראשונה באליפות העולם לבוגרים בדרום קוריאה, שם סיים במקום ה-23 בהליכה ל-20 קילומטרים.

פנטו מגיסו (אתיופיה) – רצת 400 מטרים

האמת היא שהאתלטית המוכשרת הזאת שעוד לא חגגה 20, בונה את עצמה כרצת 800 מטרים ובאליפות העולם האחרונה באולם היא סיימה במקום הרביעי. עם זאת, פנטו מגיסו נחשבה עד לא מזמן לרצה שמתמקדת בעיקר ב-400 מטרים, והיא התחרתה בה באליפות העולם בדרום קוריאה. דווקא במוקדמות היא נראתה מצוין כשקבעה 52:23 שניות (ושוב, הלוואי עלינו בארץ תוצאות כאלה), אבל בחצי הגמר היא פישלה כשהייתה איטית ביותר משניה משיאה האישי (52:03 שניות). בכל מקרה, באתיופיה בונים על מגיסו לקראת השנים הקרובות ובינתיים היא ממשיכה להוכיח את עצמה כרצה רב תכליתית, שמחזיקה בשיאים האתיופיים גם בריצות ה-200 (23:90 שניות) וה-800 מטרים (1:59:17 דק').
 

  • פנטו מגיסו

    Victor Sailer/ Photorun.net

  • טרבור בארון

    Victor Sailer/ Photorun.net

סגור