באיזה גיל אפשר להתחיל?

| שתף |

בארצות הברית התעסקו השבוע בגיל המינימום להשתתפות במרתון בעקבות ריצת הבכורה של אלאנה האדלי בקליבלנד. אגב, מסתבר שהאדלי בת ה-16 עוד נחשבת למבוגרת מאוד לעומת רצות אחרות

תאריך: 22/05/13, מאת: דני בורשבסקי

על הכשרון הנדיר של אלאנה האדלי בת ה-16 קראתם כאן לפני כחודשיים, וביום ראשון האחרון היא השתתפה במרתון הבכורה שלה בקליבלנד. תקציר הפרקים הקודמים: מדובר ברצה מחוננת למרחקים ארוכים, בעלת שיאים אישיים של 34:59 דקות ב-10 קילומטרים ו-1:16 שעה בחצי מרתון, שהצהירה שהיא מתכוונת לרדת את ה-2:40 שעות במרתון הראשון שלה. המרתון הזה היה אמור להתקיים כבר בחודש יוני במינסוטה, אבל חברה של האדלי סידרה לה כרטיס להופעה של להקת הבנים האהובה עליה (בכל זאת ילדה בת 16), כך שמרתון הבכורה שלה נדחה ליום ראשון האחרון בקליבלנד. למה לא בוסטון או ניו יורק (אם היה מתקיים)? כי במרתונים האלה הגיל המינימלי להשתתפות הוא 18, וכך נוהגים במרתונים גדולים רבים ברחבי העולם.

האדלי, שמאומנת על ידי אביה ולא מוכנה להתאמן בריצות מסלול קצרות יותר (5,000 ו-10,000 כי האימונים האלה משעממים אותה) בונה כבר עכשיו על המשחקים האולימפיים בריו 2016, לכן רצתה להרשים מאוד במרתון הבכורה שלה. בסופו של דבר היא סיימה במקום השישי בין הנשים בזמן מאכזב מבחינתה של 2:58:22 שעות. היא יכולה להתנחם בעובדה שרוב רצות המרתון הבכירות בעולם לא חלמו על תוצאה כזאת בגיל כזה, כי למרתון מגיעים בדרך כלל בסוף קריירה ספורטיבית של ריצה למרחקים ארוכים.
האדלי היא אחת האתלטיות שרוצות לשנות את זה, היא רוצה להיות ספורטאית שהתחילה דרך המרתון, וגם זה לא מדוייק כי בסופו של דבר מדובר בסיפור נדיר של ילדה שהתעקשה לצאת לרוץ עם אביה המרתוניסט עוד מגיל 3 ובגיל 6 השתתפה במרוץ 10 הקילומטרים הראשון שלה. ובכל זאת, עד כמה שזה נשמע הזוי – הסיפור שלה נראה שפוי לחלוטין לעומת הסיפור של האחיות קייטילין והת'ר וולש.

שתי הבלונדיניות הקטנות האלה, הגדולה בת 12 והקטנה בת 10, נחשפו לפני מספר שבועות בכתבה ברשת NBC. גם להן יש כישרון, גם להן יש אבא דוחף שמאמן אותן, ובמקרה שלהן הן השתתפו בלא פחות מ-100 מרוצים בשנתיים האחרונות – מטריאתלונים, דרך מרוצי שטח מפרכים ואפילו עד למרתון. כן, אתם קוראים נכון. קייטילין הבכורה התחרתה בגיל 12 במרתון יוסטון וסיימה אותו בזמן של 3:41 שעות. באופן די מפתיע, הכתבה של ה-NBC הייתה די מפרגנת למשפחה, ולא חפרה יותר מדי בשאלה האם נגרם לבנות האלה נזק גופני?
בכתבות שונות שעוסקות גם בהאדלי, גם באחיות וולש וגם בקאתי אובריאן (סצ'ירו) שבשנת 1984 קבעה 2:34 שעות בריצת מרתון כשהיא בת 16 בלבד, מנסים לעסוק בשאלה הזאת, אלא שכיום אין דעה אחת קובעת אלא רק תאוריות. רופאים רבים, כמו האורטופד של האחיות וולש שהתראיין לכתבה ב-NBC, טוענים שקיים חשש שריצות למרחקים כל כך ארוכים על בסיס קבוע עלולות לפגוע בתהליך ההתפתחות של העצמות. מצד שני, אותו רופא בדק את האחיות ונכון לתקופה זאת הוא קבע שההתפתחות שלהן תקינה לחלוטין.

הדעות שיוצאות נגד השתתפות של ילדות כל כך קטנות במרוצים כל כך מפרכים עוסקות יותר בפן המנטלי. רבים מהרצים למרחקים ארוכים נוטים להאמין שכדי לשרוד מרתון כמו שצריך, אדם זקוק לבשלות מסויימת שבאה בדרך כלל בגיל יותר מבוגר. אולי זה נכון לגבי רצים חובבנים, אבל במקרה הזה מדובר כאן ברצות מקצועניות לכל דבר, הן אמנם ילדות אבל ההורים שלהם הרגילו אותן לחיי ספורט מקצוענים מגיל צעיר מאוד. ובכל זאת, ארון מארס שהוא היועץ הרפואי של מרתון פיטסבורג (שבו גם גיל המינימום להשתתפות הוא 18) התראיין ל-RUNNERSWORLD והסביר למה לדעתו הבנות האלה צריכות להמתין עם המרתונים: "יש נטייה להתבלבל ולחשוב שילדים הם מבוגרים קטנים וזה לא נכון. הצורה שבה הם מתמודדים עם לחץ, מנטלי ופיזי, היא שונה לחלוטין. ילדים שרצים למרחקים ארוכים ועוד כאלה שדוחפים אותם להצליח בזה הם סחוטים רגשית. זה יכול להזיק לא רק פיזיולוגית אלא גם פסיכולוגית".

אם תצפו באחיות וולש מתמוטטות מנטלית במרוץ טרייל מפרך בכתבה ב-NBC תוכלו לעשות מייד את הקישור לדברים של מארס. גם אם תסתכלו על התוצאה של אלאנה האדלי ועל זמני הביניים שלה, ותסיקו מזה שהיא פתחה מהר מדי ופשוט קרסה בהמשך. מצד שני, אביה של האדלי טוען בתוקף שהוא לא דוחף ומכריח אותה לעשות כלום ויותר מזה. הוא אומר בעצמו שזה נכון שאימונים אינטנסיביים בריצה למרחקים ארוכים יכולים לפגוע בילדים, אבל לטענתו לא בבת שלו, למרות שהיא רצה 110 מייל בשבוע (176 קילומטרים). "יש ילדים מקבוצות ריצות השדה שמתחילים לרוץ בכיתה ז' וכשהם מגיעים לתיכון אם צריכים לרוץ 60 מייל לשבוע. זה התקדמות מהירה מדי. אני מעולם לא הרשיתי לאלאנה להעלות את מכסת המיילים שלה ביותר מ-10 מייל לשבוע בתקופה של שישה חודשים. אל תשכחו שהיא רצה כבר יותר מעשור, ושרמת הקושי באימונים שלה עולה בצורה מאוד הדרגתית". ואולי אחרי ההסבר המשכנע הזה של אביה של האדלי, אפשר לנסות ולהבין דרכה מה קרה במרתון קליבלנד ואפילו להשתכנע שמדובר בספורטאית מזן אחר. "פתחתי טוב ועד לחצי המרחק הייתי שלישית בין הנשים, אבל באחת הפניות החדות לא דרכתי טוב על הרגל והתחלתי להרגיש כאבים. הבנתי שמאותו רגע הקצב שלי ירד, אבל לא חשבתי לרגע לוותר על המרתון הזה, יש יותר מדי ילדים שעוקבים אחרי הסיפור שלי ולא רציתי לאכזב אף אחד. מעולם לא קרה שלא סיימתי ריצה ולא התכוונתי שזה יקרה גם הפעם. בהתחלה השלמתי עם זה שארוץ בקצב של 2:50 שעות, אחרי שראיתי שגם זה לא יקרה, שמתי לב שאני עלולה לאבד גם את קצב שלוש השעות. לא רציתי לסיים ביותר משלוש שעות, אז עשיתי את המקסימום שלי וכך זה נגמר. בעוד שלוש שנים תתקיים תחרות המבחן למשחקים האולימפיים בריו, אני אהיה אז בת 19 וזה מה שיש לי בראש כרגע".

 

 

  • האדלי בחצי מרתון בניו-יורק

    Victah Sailer / photorun.net

סגור