בוב דילן מגיע לאצטדיון רמת גן

| שתף |

הרומן שלי עם דילן והאתלטיקה התחיל בערך באותו הזמן, סוף שנות הששים כאשר הייתי בן 14. Lay, lady, lay התנגן במצעד הפזמונים ברדיו כאשר זכיתי בתחרות אזורית של בתי-ספר בריצת 600 וקפיצה לרוחק. באותה שנה זכיתי גם לראות לראשונה תחרות באצטדיון רמת-גן: המכבייה של 1969. מה אני זוכר משם?

תאריך: 29/05/11, מאת: יורם אהרוני

 בעיקר את ריצת 10,000 המטרים בה הוביל ציון חצרוני לכל אורך הדרך כאשר אורי דייג נצמד אליו ובישורת האחרונה עקף אותו. שנתיים אחר כך ויתרו לי על הטיול השנתי ואפשרו לי לראות את תחרויות האתלטיקה של 'כינוס הפועל'. אתיופי אלמוני הפתיע בריצת 5000 מ' את קיפ קיינו, אלוף אולימפי ב – 1500 וסגן האלוף ב – 5000. כעבור שנה, כאשר האלמוני הזה , מירוטס ייפטר, זכה בארד האולימפי ב – 10,000 הרגשתי עליו בעלות –"אני ראיתי אותו קודם!" כך היה גם עם המנצח בריצת 400 משוכות, ג'ון אקי-בואה מאוגנדה.

דילן הגיע להופעה ראשונה בישראל ב – 1987 ממש במהלך אליפות העולם ברומא. כך כתבתי בגיליון מספר 30 של "עולם הריצה":
ספטמבר 1987. הסטדיו אולימפיקו - 80,000 צופים. פארק הירקון – 20,000 צופים. בריכת הסולטן – 10,000 צופים. אומרים שהקהל ברומא שאג במוצאי שבת: "פאנטה, פאנטה!" אבל אצלנו בפארק היו רבים שצעקו: "שרה, שרה" (משום מה גם קצת "ללניה"?!). את סימאוני הם ראו שם זוכה בארד כבר ב – 1974, באליפות אירופה, ובוודאי בהרבה הזדמנויות אחרות אבל אנחנו שמענו בשידור ישיר ברדיו, באוטובוס בדרך אל הפארק על הקפיצה הראשונה ל – 8.67 של קארל הגדול, עמדנו על הרגליים מ – 8:30 ועד אחרי חצות הלילה. במדשאות 'גני יהושע' לא התקיימה הפעם אליפות מירוצי-השדה ואפילו לא מירוץ למען רעבי אפריקה. ראשון עלה רוג'ר מגוין, אחריו טום פטי (האם הוא התכוון לצופים במופע כששר "אינך חייב לחיות כמו פליט"?) ובעשר וחצי הגיע גם הוד מעלתו.
מעל 28 המכשולים ושבעה בורות המים (לא של נעמי שמר) דילג לו פרנצ'סקו פאנטה וטטיאנה סמואלנקו (זו הדודה של זהבה שמואלי?) חזרה על 'מבצע מרי דקר'. ואנחנו, מה קבלנו?

סבא מת אתמול בלילה
עכשיו הוא קבור שם בסלעים (בפארק הירקון?)
כולם כתבו בעיתון עד כמה שהם מזועזעים.
אבל אני, אני ידעתי שזה צפוי
אני ידעתי שהוא מזמן כבר לא שפוי.
אוו, מאמא, האם זה באמת הסוף
להישאר תקוע עם הרעש וריחות הנאפס
בלי יכולת להסתלק ולעזוב?...

התעוררנו לבוקר חדש בו אין יותר בלתי מנוצחים. ראינו השנה את אדוין מוזס מנוצח ואחר-כך גם נופל אבל בכל זאת הוא עדיין הגדול מכולם, את בנם של הסקוטית והניגרי (דיילי תומפסון) משיג בקושי את המינימום לסיאול ותבוסתם של הסטיבים למיניהם (אובט עשירי ב – 5000, קראם שמיני ב – 1500 וסקוט במקום ה – 12 והאחרון באותו המירוץ). סומליה וג'יבוטי מקרן אפריקה על מפת המדליות ורץ לא ידוע מקניה (דגלאס ווקיהורי) "הגיע עם זמיר שחור לחילוף המשמרות", כפי ששר דילן.
האמריקאים לא נפלו הפעם בשליחים ומילאו בהמוניהם את בריכת הסולטן . לכאן לא הגיעו תלמידי תיכון ואיש לא חיפש מופע לסיום הקיץ. 'הזמנים משתנים' שבפתיחה חיזק שוב את הרושם ש:
"...הקו ששורטט
הכוון שנבחר
זה שאיטי היום
ישיג את כולם יותר מאוחר
כמו שההווה של היום
יהפוך לעבר
השורות במהרה
מחליפות כוונים.
והראשון היום
יהיה אחרון בסופו של דבר
כי הזמנים ללא הרף משתנים...."

הקטע המשמעותי ביותר אמר: " כל אחד מוכרח לקחת סמים!..." האם הוא רומז לבן ג'ונסון? שהרי הוא שר אחר כך על 'מיסטר ג'ונס'! (זכרו, זה נכתב במקור ב – 1987 שנה לפני שג'ונסון נתפס על סמים בסיאול).
'הם ישבו יחד בפארק' היה רק במוצאי שבת "...כשהערב החשיך והלך..." אבל ביום שני רק קצר חשמלי מנע את הפיניש של 'הרכבת האיטית המתקרבת' . ניסים קיויתי מתעייף והולך ככל שקרב מועד סיום האליפות וצעדיו הולכים ומתקצרים, הולכים ומתקצרים, אבל לסעיד אויטה זה בכלל לא הפריע : "זה המקצוע שלי ואני עושה אותו תמורת תשלום מתאים" הוא ענה בודאי במילותיו של 'הוריקן' לשאלת "העיתונאי הקטן" מדוע לא שבר את שיא העולם ב – 5000. גם JJK (ג'קי ג'וינר קרסי) חייבת הסבר לאבינועם פורת על הופעתה השלומיאלית בריצת ה – 800 בקרב-7 שמנעה ממנה מדליית כסף ואולי אפילו ארד בקפיצה לרוחק. מגיעות לה מכות על הטוסיק, נכון?

" אתה יכול להיות באנגליה או בצרפת השגריר
אתה יכול לרצות להמר, אתה יכול לרצות לרקוד ולשיר
אתה יכול להיות במשקל כבד אלוף העולם באגרוף
אתה יכול להסתובב עם מחרוזות של פנינים על כל הגוף

אבל אתה מוכרח את מישהו לשרת, כן בהחלט
אתה מוכרח את מישהו לשרת
זה יכול להיות השטן ,זה יכול להיות אדוננו שבשמים
אבל אתה מוכרח את מישהו לשרת...."
כך הדהד קולו של דילן בגיא בן הינום. לתשומת ליבם של חברי האיגוד באצטדיון האולימפי.

כעבור שש שנים הגיע דילן לשלוש הופעות נוספות בישראל: בהיכל התרבות בתל-אביב, בבאר-שבע ובנמל חיפה.
העורך ביקש ממני לסקר את אליפות ישראל והרשימה שהופיעה בגיליון 63 של 'עולם הריצה' נפתחה כך:
"זמנים קשים, זמנים קשים" פתח הגדול מכולם, בוב דילן, את הופעתו בהיכל התרבות, וזו הייתה גם ההרגשה הכללית ביציעי הדר-יוסף באליפות ישראל 1993, במיוחד בערב הראשון שלה.
כשדילן הגיע אלינו בפעם הראשונה, היה זה ביום הלפני אחרון של אליפות העולם ברומא 1987. הפעם התזמון היה מושלם: שלוש הופעות, כאשר בעוונותיי ויתרתי על מוקדמות אליפות ישראל לטובת היכל התרבות בתל-אביב, את האופציה הבאר-שבעית כלל לא שקלתי ואפילו בפסטיבל הבלוז בנמל חיפה שהתנגש ביום השני של האליפות, דילן הסתדר בלעדיי..." מכאן ואילך עברתי לתיאור הישגיהם של אתלטי התקופה: עדנה לנקרי, דב קרמר, דני קרסנוב, מרק מליסוב, איתי מרגלית, דורית אשכנזי, צפריר מינצר, שרון לב, דורון שיטרוק והמנצח המפתיע ב – 800 וילם לאוקס. את הרשימה חתמתי כך:
"...ובאשר לדווח מהיכל התרבות, אומר כי בניגוד לכל המומחים, ממש לא נהניתי, והיו רק רגעים ספורים של התעלות. נדמה לי כי מילותיו שלו מתאימות ביותר:
"פשוט לא נכנסת לי לראש
ולדעתי זה הזמן עבורי לפרוש.
כאשר בפעם הבאה נפגש
ואוצג כחבר שהיה והלך
אל תספרי שהכרת אותי, אני מבקש
כאשר הייתי רעב וזה היה העולם שלך.
את מזייפת ממש כמו אישה
את עושה אהבה ממש כמו אישה
ואז את כואבת ממש כמו אישה
אבל את נשברת ממש כמו ילדה קטנה"

אבל אני תקווה כי האתלטים שלנו לא ישעו לעצתו, לא יפרשו ויחפשו גם את המחר. (דורית אשכנזי-נאור ודב קרמר לקחו את עצתי ברצינות יתר כנראה...). הוא מצדי יכול היה לפרוש מהופעות כבר מזמן.

"מוכרחה להיות דרך החוצה מכאן", אמר הג'וקר לגנב
יש מבוכה גדולה מאד, איש לא עוצם עיניו.
אנשי עסקים שותים את ייני, מחבלים לי בנווה,
אף-אחד מהם לכל אורך הדרך לא יודע עד כמה כל זה שווה."

"אין כל סיבה להתרגש", ענה הגנב במנוחה
רבים מאתנו סבורים כי החיים הם רק בדיחה.
אבל אתה ואני כבר מעבר לזה וגורלנו נחרץ אחרת
אז בוא נפסיק לדבר שטויות, השעה כבר מאוחרת.

יום ולילה על המצפה השרים עמדו הכן
כשכל הנשים באו והלכו, עבדים יחפים גם כן.

הרחק בחוץ חתול הבר המשיך ביבבה
הרוח שרקה, צמד פרשים הנה זה בא."

האם אני מתכוון ללכת להופעה ברמת-גן? כנראה שלא. סבלתי מספיק בפארק הירקון ובהיכל התרבות. היו אמנם רגעי נחת בבריכת הסולטן אך זה היה כזכור לפני 24 שנים.

"...אין טעויות בחיים , יש אנשים שכך אומרים
והאמת שלפעמים אפשר להסתכל כך על הדברים,
אבל אנשים לא חיים או מתים אנשים רק צפים בלי יכולת לבחור..."

 

הליכה וריצה בשיריו של בוב דילן

סגור