דעיכת ענף הריצות הארוכות באירופה

| שתף |

קשה להתעלם מהעובדה שארצות אפריקה נמצאות בפריחה של ענף הריצות הארוכות בעוד באירופה חלה התנוונות בולטת. על מגמה זו בכתבה הבאה.

תאריך: 13/12/11, מאת: התאחדות האתלטיקה העולמית תרגום: יובל כרמי

קיימת אופנה להאשים את פריחתם של הרצים האפריקאים, בייחוד הקנייתים, האתיופים וגם מרוקאים, אוגנדים, ואריטראים במגמת ההתנוונות שחווה ענף הריצות הארוכות באירופה. ישנם הרבה גורמים לירידת העניין בענף ולדעיכת הרמה בריצות הארוכות והבינוניות באירופה. מאמנו של סטפאנו בלדיני, לוסיאנו גיגליאוטי והאלוף האולימפי דיטר באומן, מסכימים שהבעיה הבסיסית במרבית מדינות אירופה היא אורח החיים של הצעירים שהשתנה רבות משנות ה-80 וכיום הוא כולל שעות רבות מול המחשב, משחקי הווידאו, מכוניות וכד'. אך יש סיבות אחרות שצריכות להלקח בחשבון.

אחת הסתירות המעניינות היא עליית הפופולריות של מרוצי הכביש העממיים. למרות שעלולים לחשוב שמספר רצים פעילים גבוה יותר מביא ליותר רצים מהירים, בפועל, גילם הממוצע של המשתתפים עולה, ורצים אלה, סביר להניח שלא יהפכו לרצי עלית ולא יעודדו יצירת רצי עלית פוטנציאלים. זאת מעצם היותם ספורטאים שרואים בריצה תחביב מהנה ולא תחום שדורש הקרבה ועבודה קשה ביותר. לכן, כאשר מושרית האוירה שריצה אמורה להיות מהנה, לעומת האוירה השוררת באפריקה של רעב עצום להצלחה, מתרחב הפער.

נושא נוסף הוא הסיקור התקשורתי. בהשוואה לסיקור הנרחב לו זוכה הכדורגל האירופאי בכל רחבי העולם, סיקור ענף הריצות הארוכות האירופאי באירופה ומחוצה לה שואף לאפס. רוב האתלטים הצעירים והמוכשרים יימשכו לתשומת הלב ולממון שמציע ענף הכדורגל והרבה פחות לספורט שלא יעניק להם כמעט מהומה מזה, ורק עלול להגביל אותם בהיבטים אחרים בחיים.

קולין ג'קסון, שיאן עולם ב-110 מכשולים מזהה גורם נוסף להתדרדרות, לכל הפחות בבריטניה, והוא נושא המאמנים. השתלמויות קיץ למאמנים שהיו מתקיימות מדי שנה הופסקו, וכך החלפת ידע בין מאמנים מקומיים לעמיתיהם מרחבי העולם פחתה. נושא שמתחבר לזה הוא יצירת קבוצות ומרכזים לאימון של רצים ממדינות שונות, שם הם יכולים להתרכז אך ורק בריצה, תוך קבלת הכוונה וטיפול מקצועיים. מרכזים כאלה שהוקמו באנגליה, בספרד, ובאפריקה (למען רצים אירופאים) הוכיחו את עצמם.

חשוב להגיד שמצבו של הענף יכול להשתנות. ארה"ב היתה במצב דומה בשנות ה-90, לאחר שגם שם הענף פרח בשנות ה-80 ודעך עשור מאוחר יותר. עם תחילת שנות ה-2000 חלה פריחה מחודשת כאשר ארה"ב ייוצגה כמעט בכל הגמרים האולימפיים במרחקים הבינוניים והארוכים, ובנוסך קמו רצים אמריקאים אחדים שנהיו מסוגלים להתחרות עם טובי הרצים האפריקאים. אחת הסיבות החשובות להצלחה של הענף בארה"ב היא מערכת הקולג'ים, אשר מציעה תמריץ אדיר לצעירים לעסוק ולהצטיין בענף הריצה. רכישת השכלה בחינם ותנאי אימון מעולים מהווים תמריץ שמביא למספרים עצומים של רצים תחרותיים ביותר ששואפים להגיע לעלית.

גורם נוסף לשיפור בענף הריצה האמריקאי הוא הצגתה מחדש של גישת הנפח הגבוה באימונים, כלומר קילומטרז' גבוה, לעומת מספר שנים שמאמנים בארה"ב דגלו באימונים קצרים ועצימים. כמו כן נשירת רצים מוכשרים רבים מהספורט לאחר גמר הלימודים בקולג' הואטה עם הקמת מועדוני ריצה לרצי עלית ברחבי ארה"ב, לרצים שלא הצליחו מספיק כדי לזכות בחוזים שמנים מחברות הנעלה.

*הערת המתרגם: המאמר מספק קצת חומר למחשבה לגבי צעדים לשיפר מצב הריצות הארוכות בארץ. לדעתי אלה שחושבים שאין הרבה מה לעשות או שהפופולרייות העולה של מירוצים שונים תביא את הישועה, טועים. רק השקעה כספית אמיתית בכיוונים הנכונים, כלומר, יצירת מסגרות אימונים, יצירת תמריצים לנוער לעסוק בריצה, טיפוח מאמנים איכותיים, ועוד צעדים שכבר הוכיחו את עצמם, ישפרו את מצב הענף בארץ. 

*נכתב ע"י פאט בוטשר מה-IAAF ב-2007

סגור