האבא הרוחני של גברסילאסי

| שתף |

יוס הרמנס הוא לא סתם סוכן אתלטים מצליח, אלא דמות מרתקת ואהודה על פני כמה מהשמות הגדולים של מלכת הספורט. היכרות עם האיש שאחראי על כמה מהשמות הגדולים

תאריך: 17/01/13, מאת: דני בורשבסקי

אתלטים אפריקאים מובילים תמיד נראים כמו משהו מובן מאליו כשהם מתחרים באירופה הקרה, או במרתונים שונים ברחבי העולם. אנחנו רגילים לצפות בהם, ליהנות מהם ולחשוב שהכל בא להם באופן טבעי, שהכשרון הגדול שלהם הוביל אותם אל היבשת שבה נמצא הכסף הגדול ושכל מה שנותר להם זה פשוט להדליק מבערים ולהתעשר. אבל האמת היא שמאחורי כל אתלט אפריקאי, וכל אתלט בכלל מסתתר סיפור של נחישות ועבודה קשה מאוד כנגד הרבה סיכויים. הרי לא רק בישראל קשה להפוך לכוכבים באתלטיקה, אמנם במדינות רבות אחרות רוחשים לענף הזה יותר כבוד, אבל בכל מקום הדרך לטופ, במיוחד לטופה העולמי – היא קשה מאוד.

את הדרך הזאת, מסתבר, כמעט ובלתי אפשרי לעשות ללא סוכן ספורטאים, ורצוי שיהיה תותח. במקרה של האתלטים, מדובר ביוס הרמנס ההולנדי, שבכל קצוות עולם האתלטיקה רואים בו מישהו שהוא הרבה יותר מסוכן. הרמנס, ספורטאי עבר, ידוע קודם כל כ"עכבר אתלטיקה" שמתלהב מכל תחרות, לאחר מכן כדמות אהבית לספורטאים שאותם הוא מייצג, ורק בסוף כמישהו שמתפרנס לא רע מאתלטיקה מקצוענית. זה מה שיפה בו, אף אחד לא רואה בו כדמות רודפת בצע, ואם תחפשו עוד פרט שיגרום לו להתחבב עלינו תוכלו למצוא את זה בהיסטוריה, כשהוא היה אתלט. פרט לעובדה שהוא שבר פעמיים את שיא העולם בריצת שעה, הרמנס היה אמור לייצג את הולנד במשחקים האולימפיים במינכן. לאחר הטבח ב-11 חברי המשלחת הישראלית, הוא עזב את מינכן ומחה על המשך קיום המשחקים. הוא אמר אז: "הזמינו אותי למסיבה, ופתאום מישהו נכנס והחל לירות באנשים. למה שאני אשאר שם?"

הרמנס פרש מאתלטיקה בגיל צעיר יחסית לרץ למרחקים ארוכים בגלל פציעות חוזרות, אבל לא היה מוכן לוותר על הענף שהוא כל כך אהב. מאחר ובימים ההם הוא לא הצליח למצוא עבודה מתגמלת כמאמן אתלטיקה, מצא את עצמו הרמנס עובד בחברת "נייקי", שם החל בקריירת ייצוג הספורטאים בשנות השמונים. ב-1985 הוא החליט שהוא בשל לפתוח עסק משל עצמו וכך קמה לה חברת "גלובל ספורטס קומיוניקיישנס". 20 שנים לאחר מכן כבר היה אפשר למנות שם כמה מהשמות הגדולים ביותר של האתלטיקה כמו היילה גברסילאסי, קנניסה בקלה, וגבריאלה סאבו. מבין הלקוחות הנוכחיים של הרמנס בולטים שמות כמו ליאנג שיו (110 משוכות), ג'סי וויליאמס (קפיצה לגובה), אירווינג סלאדינו (קפיצה לרוחק), מרים ג'מאל (1,500 מטר), מוזס מוסופ וסטפן קיפרוטיץ' (מרתון) ואלו רק כמה שמות בולטים מבין כ-150 אתלטים שרשומים במשרדו של הרמנס.

אז מה הופך את ההולנדי החביב הזה לסוכן אתלטים כל כך מבוקש? וזאת פרט לעובדה שאתלטים חייבים פה גדול ואופי חצוף שייצג אותם. לפי הסיפורים של האתלטים השונים, הרמנס עושה הרבה יותר מאשר לסגור על סכומי השתתפות נאים בתחרויות השונות. "הוא תמיד עשה בשבילי הכל וזה היה הרבה מעבר לריצה", אמר פעם היילה גברסילאסי והוסיף: "למשל, כשאחי היה מאושפז בבית חולים בהולנד, הוא דאג שהוא יקבל את הטיפול הראוי. אף פעם לא הסתכלתי עליו כמנג'ר, אלא תמיד כעל אח או דמות אב". גברסילאסי מספר שהאמון שלו בהרמנס היה כל כך חזק, עד כדי כך שהוא סמך עליו ועל הידע המקצועי שלו גם בארגון לוח הזמנים שלו. "אף פעם לא חיפשתי לעצמי את התחרויות שאני אמור להשתתף בהן, אמרתי תמיד ליוס שאם הוא חושב שיש תחרות שהיא מספיק חשובה בשבילי, שירשום אותי אליה".

בניגוד לאיש עסקים ממולח שחושב רק על כסף, הרמנס תמיד דואג בראש ובראשונה לבריאותם של האתלטים שלו, ובניגוד לכל השקפת עולם כלכלית הגיונית, הוא מונע מהם מלהשתתף ביותר מדי תחרויות. באחד הראיונות שלו הוא הסביר: " צריך לשמור על האתלטים, במכללות האמריקאיות מאוד מזיקים להם. אני זוכר רץ הולנדי שנאלץ לרוץ 800, 400 מטר וגם שליחים כמעט בכל סוף שבוע במהלך העונה. כשרצים יותר מדי, יותר מדי כשרון מתבזבז. אתלטים צעירים חושבים שיש להם את הכוחות, אבל בסופו של דבר הם מגלים שהם הזיקו לעצמם. אצלנו, אנחנו משתדלים להציב גבול של 10 תחרויות בשנה לכל היותר עבור הספורטאים שלנו".


הרמס ובקלה /  Victah sailer / photorun.net

 

המשרדים של הסוכנות של הרמנס בניימיכן הם בצורת בניין בן שלוש קומות. הקומה הראשונה מיועדת לעובדים, ובקומה השניה נבנה חדר משחקים ענק שיכול לאכלס עשרות אתלטים. מדובר בחדר כיף המיועד לאתלטים של הרמנס, כשאלה נמצאים במחנות אימונים בהולנד. הבניין ממקומם בסמוך ליער, שם נמצאים שבילי ריצה עבור אותם ספורטאים. חלק מהאתלטים הם מתחילים, שמגיעים לאירופה כדי להרוויח מאות דולרים. עליהם, מבטיח הרמנס, הוא לא עושה כסף. "מי אני שאגע להם בכמה מאות דולרים? עבורם זה הרבה מאוד כסף". הוא טוען בתוקף שהכסף זה לא מה שמניע אותו: "אתה יכול לנסוע רק במכונית אחת ולגור בבית אחד בו זמנית. כשההכנסות שלנו גודלות, אנחנו פשוט שוכרים יותר אנשים כדי לעשות עבודה יותר טובה. אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לאתלטים, שתהיה להם קריירה ארוכה, שהם לא יתחרו יותר מדי, ושהם ישמרו על הבריאות שלהם ועל האהבה לספורט".

אז מצד אחד אפשר אולי להתווכח עם דבריו של הרמנס על הרווחים הכלכליים. מה שבטוח, בענף כמו אתלטיקה שרחוק שנות אור מהכדורגל וממשחקי הכדור האחרים ברמת האפשרויות להרוויח כסף, קשה מאוד להיות סוכן מצליח ואין שום ספק שהרמנס עושה את עבודתו נאמנה. ובפעם הבאה שתיהנו ותתרשמו מאותם אתלטים שפורצים לתודעה שלנו מדי שנה, תזכרו שיש מאחוריהם מפעל שלם של אנשים שעובדים קשה כדי שאותם אתלטים ירוצו עם חיוך, מה שבדרך כלל קורה.
 

  • הרמס וגברסילאסי

    Victah Sailer / photorun.net

סגור