האיש שמעולם לא הפסיק לרוץ

| שתף |

בגיל 6 הוא רץ מסודן לקניה כדי להציל את חייו, תוך כדי השנים הוא הצליח לנצל את היכולות שהשיג כדי להפוך לאתלט אמריקאי מוביל. סיפורו המדהים של לופז לומונג.

תאריך: 06/03/12, מאת: דני בורשבסקי

כמעט כל רץ אפריקאי למרחקים ארוכים מתגאה בסיפורים על ילדותו הקשה, שכללה אינספור קילומטרים של ריצה, שהייתה אמצעי התחבורה היחיד בכפרים הנידחים ביבשת השחורה. ללופז לומונג, שילבש את מדי הנבחרת האמריקאית באליפות העולם באולם שתתקיים באיסטנבול בסוף השבוע, יש סיפור מעט שונה. כמו כולם גם הוא רץ כילד ואהב את זה, אלא שבמקרה שלו הוא עשה זאת כדי לשרוד. הוא נולד ב-1985 בדרום סודן, כששמו המקורי היה לופפה – באופן אירוני פירוש השם הזה הוא "מהיר". בשנותיו הראשונות של לומונג פרצה מלחמת האזרחים בסודן ובתור ילד קטן הוא חווה כאוס אמיתי. כשהיה בן 6, כוחות של מורדים השתלטו על הכפר בו גדל וחטפו את כל הילדים, שלימים כונו "הילדים האבודים של סודן". המטרה הייתה להפוך את הילדים המסכנים ללוחמים, ומי מהם שהתנגד הוכה קשות. שנים לאחר מכן סיפר לומונג בראיון: "הם הכניסו 100 ילדים לתוך חדר ללא חלונות ולא הרשו להם לצאת אפילו לשירותים. אני אישית נחשפתי למקרים קשים של ילדים שמתו ממחלות". 

כנראה שכבר בגיל צעיר הבין לומונג שיש בו מעין שילוב של ווינריות והרפתקנות, וזה מה שהוביל אותו יחד עם שלושה ילדים נוספים להחלטה לנסות ולברוח מהמורדים שהחזיקו בהם כסוג של בני ערובה. הארבעה הצליחו לחמוק, ולא הפסיקו לרוץ. הם רצו כ-65 קילומטרים במחשבה שהם חוזרים לכפר בו גדלו, אלא שבפועל הם הצליחו למעשה לחצות את הגבול לקניה, ומצאו את עצמם במחנה פליטים בסמוך לעיר הבירה ניירובי. שם לומונג וחבריו הבינו שגם אם היו מצליחים לחזור לאזור הכפר, היו מבינים שלא נשאר ממנו כלום. כך הסיק הילד האמיץ שבני משפחתו כבר לא בחיים.

יחד עם עוד אלפי ילדים סודנים, לומונג התחיל להתרגל לחיים במחנה פליטים, בו העביר את 10 השנים הבאות. החיים לא היו קלים, אבל לפחות בטוחים במקום ההוא. כדי להתמודד עם השעמום הנוראי, היה לופפה לומונג רץ בשטחים ההרריים של קניה, במקומות שבהם צמחו אלופים גדולים. עם הזמן, אנשים מערביים שעבדו במחנה הפליטים הדביקו לו את הכינוי לופז, שהפך לשמו הפרטי הרשמי. כשהיה בן 16 הפך לופז לבר מזל, כשארגוני צדקה אמריקאים צירפו אותו לקבוצה של "ילדים אבודים" מסודן, שהוטסה לארצות הברית כדי לזכות בחיים חדשים ובמשפחות מאמצות ששמחו להעניק להם את זה. כך הפך לופז לומונג לתלמיד תיכון אמריקאי באריזונה, ולבנם של רוב וברברה רוג'רס, שהעניקו לו כל מה שביקש. אחד הדברים הראשונים שרצה, כפי שהם מספרים, היה לצאת לריצה של 30 קילומטרים. אחרי שהם ביררו כמה זה יוצא במיילים הם די נדהמו, אבל "זרמו איתו" וכך נוצר השידוך הראשוני עם מאמן האתלטיקה בבית הספר שלו, אז כולם כבר הבינו שמדובר בפוטנציאל אדיר לריצות בינוניות וארוכות. זה בדיוק מה שיצא מלומונג. אחרי ההתאקלמות המהירה שלו לחיים החדשים אותם כינה "גן עדן", הוא הפך לאתלט מכללות מוצלח במיוחד בצפון אריזונה, והעתיד נראה מבטיח. כשהיה בן 18, גילה לומונג שבניגוד למידע שהסיק שנים לפני כן, הוריו נותרו בחיים למרות הטבח בכפרם. הוא המריא אז יחד עם צוות טלוויזיה אמריקאי לקניה, שם התגוררה אמו, והמפגש המחודש שלו איתה לראשונה מאז גיל 6, הפך לרגע טלוויזיוני מרגש ועתיר רייטינג. גם אביו, שנותר כל השנים בסודן, הוטס במיוחד לקניה לצורך המפגש.

למרות האיחוד המשפחתי, לומונג כבר היה והרגיש אמריקאי לגמרי בשנות הקולג' שלו וחזר לארצות הברית כדי להתרכז בדבר האמיתי, ייצוג מדינתו החדשה במשחקים האולימפיים. הוא הצליח לעשות את זה עם ריצת 1,500 מדהימה במיונים האולימפיים האמריקאים. בקיץ 2008, שנה אחרי שקיבל את אזרחותו האמריקאית באופן רשמי, הוא הניף את דגלה של ארצות הברית בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בבייג'ינג. למרות גילו הצעיר והעובדה שהיה אלמוני, הוא קיבל את הכבוד מהאמריקאים, כשאנשי הוועד האולימפי שלהם אמרו אז שזה התגמול שהם יכולים לתת בחזרה למי שכל כך מכבד את המדינה. לומונג, שמחזיק בשיא אישי של 3:32:20 דק' ב-1,500 מטרים נשר בבייג'ינג בשלב חצי הגמר, אבל זה לא הפריע לו להמשיך ולהצליח בשנים שלאחר מכן, ולהפוך לאחד האתלטים היותר מרתקים בארצות הברית. כיום, לומונג בן ה-27 ממשיך להתגורר באריזונה, אבל עם סיפור חיים שהרבה מכירים ועם ספונסרים רציניים כמו "נייקי" ו-"ויזה", הוא כבר הרשה לעצמו להקים קרן על שמו, שדואגת לילדי המדינה החדשה דרום סודן, שאולי סוף סוף יכולים לבנות על עתיד חדש, שבו ניצול היכולות הגופניות שלהם לטובת הריצות יבוא מרצון. במקביל, לומונג לא מוותר על החלומות האולימפיים שלו. בקיץ הקרוב הוא ינסה להתקבל לנבחרת האמריקאית ללונדון 2012, ובשבוע הנוכחי הוא ירוץ 3,000 מטרים באליפות העולם באולם שתתקיים באיסטנבול, לצידו של חברו לנבחרת, הקנייתי לשעבר ברנרד לאגאט. אם עדיין לא החלטתם את מי לעודד בריצה הזאת, כנראה שעכשיו זה די ברור.

 

תמונה באדיבות Victor Sailer/photorun.net

  • לופז לומונג

    Victor Sailer/photorun.net

סגור