הגיבור הסומלי-בריטי האמיתי

| שתף |

כמו הדאבליסט האולימפי מו פראח, גם עבדיפתאח דוהולוו היה ילד סומלי שברח לאנגליה, רק שבמקרה שלו הוא גם איבד את הרגל. זה לא מה שמנע ממנו לרוץ מרתון בזמן מדהים, ולהאמין שנכים רבים באפריקה יוכלו להמשיך את דרכו

תאריך: 05/10/12, מאת: דני בורשבסקי

סיפורו של מו פראח, האלוף האולימפי בריצות ה-5,000 ו-10,000 מטרים, הוא הסיפור הקלאסי של המהגר שכמעט ומצא את מותו במדינה כל כך מסוכנת וזכה לחיים חדשים בממלכה המאוחדת, שבמקרה הזה מצטיירת כארץ אפשרויות בלתי מוגבלות. בזמן שמו פראח נח אחרי הקיץ המטורף בחייו, בבריטניה חזרו לשגרה שכוללת הרבה כדורגל, ראגבי וקריקט, אבל גם הרבה עזרה לזולת דרך הספורט, כי אם יש משהו שהבריטים הוכיחו בקיץ האחרון הוא שדרך תרבות ספורט ברמה הגבוהה ביותר אפשר אפילו לשנות סדרי עולם. 

אחד האנשים שפועלים למען שינוי הוא רץ בריטי ממוצא סומלי בשם עבדיפתאח דוהולוו. כמו מו פראח, גם הוא ברח לבריטניה ממלחמת האזרחים מסומליה. בניגוד לפראח, הוא איבד את רגלו בדרך, למען האמת הוא סבל שנים רבות אחרי שנורה ברגלו וגם נדרס, לפני שזכה לטיפול רפואי ראוי. את רגל שמאל שלו לא ניתן היה להציל, וכך הפך המהגר הסומלי הזה לקטוע רגל. היום הוא יודע לספר שאם היה נשאר באפריקה, הוא היה נחשב לאזרח סוג ב' ולאחד מראשוני המסכנים בעיר הולדתו מוגדישו. אבל בתור אזרח בריטי, דוהלוו מודה שהוא מרגיש כמו אזרח מן השורה, וזו כנראה הסיבה שהוא הפך לרץ מרתון, ועוד לאחד כזה שמחזיק בשיא אישי שרצים חובבנים רבים יכולים רק לקנא בו. שיאו האישי ממרתון לונדון בשנת 2011 עומד על 3:08:44 שעות, וכל זה כשהוא רץ על פרוטזה אחת.

דוהולוו, שמשתתף כבר שנים בהרבה מירוצי כביש בבריטניה, מנסה ליזום פרוייקט חדש במסגרתו הוא ירוץ 555 מייל ברחבי רואנדה. "המטרה שלי היא להוכיח לאנשים במדינות שונות באפריקה שנכים יכולים לעשות הכל, הם עדיין לא מבינים את זה. לאנשים נכים באפריקה אין הזדמנויות, רבים מהם פשוט זוחלים על הרצפה. אני לא רוצה לחשוב על מה שהיה קורה אם הייתי נשאר נכה בסומליה".
דוהולוו מודה שרק בזכות הנכות שלו הוא נחשף לריצה למרחקים ארוכים, וזאת במסגרת טיפול פיזי וגם פסיכולוגי שעבר באנגליה, בעקבות אירועי מלחמת האזרחים בסומליה. "טופלתי בבית חולים שהייתה להם תכנית מיוחדת של טיפול בריצה. התחלתי בריצה שבועית והיה לי קשה מאוד בגלל ההבדל בין הרגל הבריאה לבין הפרוטזה, את רוב המשקל שלי העברתי באופן טבעי לרגל הבריאה. תוך ארבעה חודשים הצלחתי להעלות את הקצבים שלי והרגשתי שאני משתפר, שאני דווקא מוכשר לריצה".

בניגוד לספורטאים נכים רבים אחרים, דוהולוו לא יכל לפנטז על מדליה במשחקים הפראלימפיים, מכיוון ששם אין תחרויות ריצה לספורטאים קטועי רגליים למרחקים ארוכים, גם לא למרתון. הוא הבין שהתהילה שלו תגיע ממרתון לונדון, בו הוא משתתף באופן קבוע משנת 2008. את המרתון הראשון שלו הוא סיים בזמן של 3:14 שעות ומאז הוא שיפר את שיאו בכמעט שש דקות. "הריצה השתלטה על החיים שלי, אם אני לא רץ אני מרגיש ממש רע. הריצה עזרה לי להתגבר על הטראומה, אבל היא גם עזרה לי להבין שאני יכול להתמודד עם כל מה שקורה לי בחיים. אני מאמין שזו תרופה שיכולה לעזור לכל מי שסובל או לחוץ, כי היא יכולה להוציא ממך את כל הדברים הרעים".

נראה שהעובדה שדוהלוו הצליח להתגבר על כל כך הרבה מכשולים, עזרה לו להפוך, או לפחות בינתיים לשאוף להיות סוג של יזם, שיביא בשורה חדשה לאוכלוסיית הנכים במקומות מסויימים באפריקה, כדי שגם שם אפשר יהיה לטפח ספורטאים. "אני רוצה להקים מרכזי שיקום ברואנדה, אם שליש מתושבי המדינה יתרמו לצורך המטרה הזאת דולר אחד – אפשר יהיה לעשות את זה. אני פשוט מנסה להילחם נגד חוסר הצדק הזה, שאומר שאתה מקבל הזדמנויות לפי המקום בו אתה נמצא. אני לא שונה מאף אחד באפריקה, ואני מאמין שגם שם יוכלו להיות הרבה אנשים שיוכלו לנצל עד תום את ההזדמנויות שיקבלו".

 

 

 

סגור