החופש לרוץ – או יום העצמאות שלי

| שתף |

שמרית גוטמן כותבת על יום העצמאות הפרטי שלה...

תאריך: 05/05/14, מאת: שמרית גוטמן-עידן

רבים וטובים לפני כתבו על הפרדוקס הזו שקיים אצלנו, הרצים. השעון שמצלצל וזורק אותנו ממחוזות השינה אל אימון בוקר בקור ובחום, בגשם שוטף או כשהשמש קופחת ממעל. השמחה שמפכה בכל שריר דואב עם סיומו של אימון "איכות" מפרך או תחרות מאתגרת. נחשון שוחט כתב "זר לא יבין זאת".
אז מה, מה יש בה בריצה שגורם לנו לדבוק בה, להתמיד, באש ובמים, בחולי ובצמא (נו תודו, גם כשהאף סתום והראש דופק אתם לא מוותרים..), בימים של שפל ואפילה ובימים של אושר ותקווה? מה יש בה שגורם לנו ללכת, או בעצם לרוץ שבי אחריה?

בקטע הבא לא אתיימר לתת תשובות מבוססות מחקר. אלא אספר על חווית הריצה שלי. שהיא-היא עבורי החופש להיות מי שאני. הניצחון הפרטי שלי. היא-היא עצמי, עצמאותי, "בית" שבו אני יכולה "לנוח" ולהניח הכל בצד ופשוט להיות.
אני מזהירה מראש שמדובר ב"חולת אהבה" או אם תירצו מכורה – אז הנה "מגילת העצמאות" הפרטית שלי מוטלת כאן לפניכם;
אז על מה אני מדברת כשאני מדברת על ריצה?!

להתעורר עם עלות השחר עם שיר חדש בלב ולדעת שהיום הזה יתחיל בטוב –
כי אם אני רצה - מכאן חייב להיות ליום הזה המשך טוב. להרגיש את האנרגיה שהולכת וגואה עם כל צעד, את המחשבות שמתחילות להיפתח. לראות קרניים ראשונות של שמש, לשמוע את שירת הציפורים, לראות את הפועל הסיני הממהר על אופניו, המשאית שפורקת סחורתה,
ואת האיש עם הכלב ולהרגיש איך שחיים מתחילים לזרום בתוכי ומסביבי. להרגיש קלה כאיילה ולחוש את הלב המנתר משמחה. להרגיש לאות וכבדות ולקבל בהבנה שיש גם ימים כאלו.
לשאוף אויר מלא ריאות, להריח את פריחת ההדרים, את האדמה הרטובה ממטר ראשון.
להיות מופתעת שוב ושוב מהשועל החוצה את השביל בזריזות,
להמשיך לרוץ גם כשגשם זלעפות ממטיר ממעל ולשמוח.
לרוץ לבד, לרוץ ביחד,
לפגוש על השבילים עוד שכמוני אוהבים-מאוהבים.
לשמוח על הגוף החי, הלב הפועם, הרגליים שנעות.
לרצות לא להפסיק למרות העייפות המתפשטת,לחכות ליום המחרת והריצה שהוא טומן בחובו. להבין שזה צורך קיומי ולקבל זאת בהשלמה. לדבר על זה עם אור בעיניים.
לדעת שכל השאר חושבים שאת משוגעת - להסכים אתם ולחייך.
להביט בערגה על רץ החולף לנגד עיניי.
לכאוב, לכעוס, לכמוה, לערוג -
ולדעת שריצה אחת קטנה תסדר לי את הראש ותקהה את התחושות.
לבכות, לצחוק, לשיר, לרעוד
לאכול, לשתות, לישון
לאהוב,
לרוץ.


יום עצמאות שמח!!!

 

 

שמרית גוטמן עידן
רצה בגוף ובנשמה, פסיכוטרפיסטית (MSW) כותבת ומאמנת.


 

סגור