הכדורים הטובים ביותר לכאבים

| שתף |

תופעת הג'וגלינג מתפתחת בשנים האחרונות בארצות הברית ומסתבר שרבים מהמכורים אליה לא רוצים להיות לוליינים. הם פשוט מחפשים הסחת דעת

תאריך: 30/05/13, מאת: דני בורשבסקי

כמה פעמים קרה לכם שדעתכם הוסחה תוך כדי חלק מפרך של אימון ריצה? זה יכול להיות סיפור ממש מעניין של מישהו שרץ לידכם ויכול לדבר, זה יכול להיות כלב שרודף אחריכם תוך כדי עלייה, ולמרבה הצער זה יכול להיות גם נהג טרקטורון שמשתולל בשטח וגורם לנו לחפש דרכי מילוט רק ליתר בטחון. המשותף לכל המקרים האלה – ההבנה שכשהראש עסוק בדברים אחרים בזמן מאמץ של אימון סיבולת, אנחנו מצליחים להתמודד יותר בקלות עם הקושי. אז אם נתחיל עם הפואנטה של הכתבה הזאת מהסוף להתחלה, זו הסיבה שבארצות הברית הולכת ומתפתחת תופעת הג'וגלינג. זה דומה לג'אגלינג, אבל תוסיפו לזה ריצה, כל ריצה, מספרינט ועד לאולטרה מרתון כי יש לנו דוגמאות להכל וסיפורים על אנשים שחלקם הקטן באמת לוליינים, אבל רובם פשוט חיפשו דרך להתמודד עם הריצות הארוכות.

קבלו כמה נתונים מרשימים. עד לא מזמן, היו מתחרים בג'וגלינג בעיקר במסלולי אתלטיקה, עוד לפני שמישהו חשב שאפשר לעשות את זה בריצות ממש ארוכות. שיא העולם בג'וגלינג ל-100 מטרים הוא 11.68 שניות ו-800 מטרים כבר רצו ב-2:13 שניות. יש אפילו קטגוריות ל-5 כדורים ו-7 כדורים כאשר התוצאות הן בהתאם, אבל נראה שהאתגר הגדול יותר הוא באמת ג'וגלינג תוך כדי מרתון. שיאן העולם הוא קנדי בשם מייקל קפראל שעשה את זה בזמן נהדר של 2:50:12 שעות והוא גם מחזיק בשיא העולם ל-10 קילומטרים שעומד על 36:27 דקות. החוקים הם שהוא חייב להקפיץ שלושה כדורים בכל רגע נתון של הריצה, ואם אחד הכדורים נופל, הוא צריך להרים אותו ולהמשיך מאותה נקודה בדיוק.

מן הסתם, התוצאות הטובות ביותר נקבעו עד היום במרוצים קטנים יותר כי אף ג'וגלר לא רוצה שידחפו אותו, אבל אחד בשם ג'ק הירשוביץ' לא מוותר על מרתון ניו יורק שהוא כל כך אוהב. אגב, הירשוביץ' בן ה-67 הוא גם הג'וגלר המבוגר ביותר בקהילת הג'וגלרים שמספרה מגיע לסביבות ה-1,000. בדוברות מרתון ניו יורק התייחסו לתופעה ששמה ג'ק הירשוביץ' ואמרו: "ג'וגלינג זה יפה מאוד וזה ללא ספק מוסיף למרוץ, אבל אנחנו לא נרצה שינסו לשבור אצלנו שיאי גינס. מרתון ניו יורק זה לא קרקס".

למען האמת, אף ג'וגלר לא מתווכח עם הדברים האלה. פרי רומנובסקי, שהוא שיאן העולם באולטרה מרתון ג'וגלינג וגם בעל אתר אינטרנט שמוקדש רק לג'וגלינג אמר בעניין הזה: "אם אתה ג'וגלר כדאי שתוריד פרופיל ותתפוס מרחק משאר הרצים. אחרת כולם ישנאו אותך, במיוחד אם תהיה לפניהם". ג'וגלרים נוטים לעשות את זה, אבל הירשוביץ' שמתקשה לשמור מרחק במרוץ צפוף כמו בניו יורק אמר: "הכדורים שלי גמישים ואם מישהו ידרוך על אחד מהם, זה ישר יימעך". על יכולות הריצה שלו תוך כדי ג'וגלינג, שכוללות שיא אישי של 4:43 שעות במרתון (בגיל 67) הוא אומר: "אנשים כל הזמן אומרים שאני יכול לרוץ מהר יותר בריצה רגילה, אבל למען האמת – הריצה היא החלק הקשה כאן בשבילי". שיאן העולם קרפאל מחזק את הדעה שלו ומוסיף: "תנועת היד של הג'אגלינג משתלבת מצוין עם תנועת הידיים של הריצה. כשאתה עושה את זה אתה נכנס בסופו של דבר לטראנס, שבו אתה לא מסתכל על הכדורים אלא רואה את הדרך מבעד לכדורים".

אל המועדון הזה, שעדיין נראה די מוזר לרוב הרצים למרחקים ארוכים. הצטרף בשנה האחרונה גיבור חדש בשם ג'ו סולטר. איש החינוך בן ה-31 מפלורידה הפך בעצם לטריאתלט הג'וגלר הראשון בעולם. כן, הוא עשה טריאתלון אמיתי שכולל שחיה בים. הטריאתלון אמנם היה קצת יותר קצר ממרחק הספרינט שאנחנו מכירים מהתחרויות וכלל 375 מטרים של שחיה, 25 קילומטרים על אופניים ו-6.5 קילומטרים של שחיה, אבל סולטר עשה את כל זה מבלי להפיל כדור אפילו פעם אחת. את קטע השחיה הוא ביצע תוך כדי שהוא צף על הגב, מתקדם רק עם תנועות הרגליים ומקפיץ שלושה כדורים בידיים. על האופניים הוא רכב כשיד אחת עסוקה בג'אגלינג עם שני כדורים, ואת הריצה...אתם כבר יודעים.

עבור קהילת הג'וגלרים בעולם, סולטר הוא אחד הגיבורים הגדולים בכל הזמנים, ורומנובסקי כתב עליו באתר שלו: "בשבילנו הוא משהו מיוחד בגלל שהוא הצליח לפתור את העניין של ג'אגלינג תוך כדי שחיה. הוא כמו רוג'ר בניסטר שפרץ את מחסום ארבע הדקות בריצת המייל".

 

ג'וגלינג – ככה זה נראה:


  • צילום: יוטיוב

סגור