המירוצים הקשים בעולם - חלק ב'

| שתף |

האנושות מוכיחה לנו מדי שנה שאין גבול לכמה שהמשוגעים בינינו יכולים לסבול, כי הסיפוק תמיד יהיה גדול יותר עבורם. אם הכתבה הראשונה הייתה קשה לקריאה, חכו שתקראו את זה

תאריך: 05/02/12, מאת: דני בורשבסקי

לחלק הראשון בסדרה

 

מרתון הקרח של אנטרקטיקה
Antarctic Ice Marathon

יש כמה הבדלים בין המרוץ הזה למרתון הקרח בבאיקאל, שהוזכר בכתבה הקודמת. קודם כל, המארגנים החליטו במקרה הזה "להתחשב" במשתתפים ולהפיק עבורם אירוע בחודש דצמבר, כלומר עונת הקיץ בחצי הכדור הדרומי. הבעיה היחידה היא שגם בקיץ הטמפרטורה באנטרקטיקה נעה סביב המינוס 20 מעלות, במקום בו מתקיים המרוץ. תוסיפו לזה את העובדה שבקיץ אין חושך באנטרקטיקה. זה אולי משנה פחות לרצי גרסת המרתון הרגיל, שהטובים ביניהם מסיימים את המסלול בקצת יותר משלוש שעות. זה בטוח מפריע למשתתפי גרסת האולטרה מרתון ל-100 קילומטרים, שהשמש לא מפסיקה לסנוור אותם, ומי שמכיר את השילוב בין שלג לבן לשמש קיצית יבין טוב מאוד את המשמעות של זה.

המרוץ מתקיים בגובה ממוצע של כ-1,000 מטרים והרוחות, בדרך כלל, חזקות מאוד. המרתון הזה נוסד בשנת 2006 והמטרה שלו הייתה פשוטה. לעזור לפריקים של "תיירות המרתון" ולתת להם את האופציה לסמן וי על שבעה מרתונים בשבע יבשות, או יותר מזה – לשרת את המשוגעים שרוצים להשלים "גרנד סלאם". זה אומר, שבעה מרתונים בשבע יבשות ובנוסף מרתון בקוטב הצפוני. קלמנט טבניה הצרפתי השלים ב-2011 דאבל כשניצח גם בריצת המרתון וגם בריצת ה-100 קילומטרים באנטרקטיקה.


המרוץ הארקטי המעגלי
Arctic Circle Race

לא נקפח בכתבה הזאת את חובבי הסקי למרחקים ארוכים (קרוס קאנטרי) כי גם הם יכולים להתגאות במרוץ סיבולת מטורף, שמתקיים מדי שנה בגרינלנד. לתושבי האי שבקוטב הצפוני, אין יותר מדי הזדמנויות לחוות חגיגת ספורט אמיתית, ומהסיבה הזאת המשתתפים במרוץ הזה נהנים מאירוח מפנק ופרגון אדיר מצד תושבי העיר סיסיקיוט, בקרבתה מוזנק המרוץ. מדובר במרוץ בן שלושה ימים, לאורך של 160 קילומטרים. משתתפי המרוץ מעבירים את שעות המנוחה שלהם באוהלים בשטח. במילים אחרות, כדאי להם לחזור ולגלוש כמה שיותר מהר לפני שהם קופאים בשק השינה. המרוץ הזה נוסד בשנת 1998 ומאז התפתח מאוד בקרב חובבי הסקי קרוס קאנטרי.


טריאתלון נורסמן
Norseman triathlon

עוד אירוע ספורטיבי חדש יחסית, ובמקרה הזה גם די מחתרתי. מדובר בתחרות הזהה במרחקיה לתחרות איש ברזל, המתקיימת בפיורדים ובהרים של נורבגיה. זה מתחיל בשחיה של 3.8 קילומטרים, במקרה הזה במים קפואים אם כי לפחות בנוף מרהיב. זה ממשיך ברכיבה על אופניים ל-180 קילומטרים, כש-40 הקילומטרים הראשונים הם בעלייה. זה נגמר בריצת מרתון שהחלק הראשון שלה הוא 25 קילומטרים שטוחים, וההמשך הוא טיפוס על הר סלעי בגובה של כ-1,800 מטרים, בו גם נמצא קו הסיום. האירוע הזה לא מנוהל על ידי גופים מסחריים, והמשתתפים בו צריכים לדאוג בעצמם לכל הצרכים שלהם תוך כדי האירוע המפרך.

טים דבום, שניצח את ה"נורסמן, האחרון, אמר לאחר זכייתו: "הנורסמן מחזיר אותך לשורשים של הטריאתלון. בגלל אירועים מהסוג הזה הטריאתלון הוא כל כך גדול כיום, ואירועים כאלה נותנים לי תקווה ספורטיבית". אגב, דבום האמריקאי סיים את הנורסמן האחרון בזמן של 11:18:52 שעות. באותה שנה, 23 משתתפים סיימו את המרוץ.

 


האולטרה מרתון של נמיביה
Namibian 24h Ultra Marathon

אחד הדברים היחידים היותר קשים מלרוץ במשך יממה שלמה, הוא לחוות שינויים כל כך קיצוניים בטמפרטורות. באולטרה מרתון השנתי של נמיביה משלבים בין השניים. המרוץ מתקיים כולו במדבר נמיביה ואורך המסלול הוא 126 קילומטרים, אותם צריך לגמור בפרק זמן של 24 שעות. מזג האוויר במקום בתקופה של המרוץ הוא מטורף. בשעות החמות ביותר נחשפים לשמש קופחת וחום של 45 מעלות, בשעות הקרות ביותר הטמפרטורה צונחת אל מתחת לאפס.
אם כל זה לא מספיק, המשתתפים במרוץ צריכים לסחוב על גבם את כל ציודם האישי כולל מים ואוכל, וכמובן שגם לנווט בדרכים החוליות. שיא המסלול בנמיביה שייך לטום אדאמס הבריטי, שבשנת 2010 הצליח לסיים אותו בזמן של 14 שעות ודקה אחת. הרצה המהירה ביותר בתולדות המסלול הזה היתה אלכסנדרה דונובן, שקבעה 18:11 שעות.

מרוץ בדווטר
Badwater ultra

גם מארגני האירוע הזה מגדירים אותו כריצה הקשה בעולם, ויש בזה משהו. במקרה של נמיביה התייחסנו לשינויים בהבדלי הטמפרטורות, כאן מדובר בפונקציה של שינויי טמפרטורה קיצוניים, אבל בעיקר של שינויים בגובה. הרעיון היה לקיים מרוץ בין הנקודה הנמוכה לנקודה הגבוהה ביותר בקליפורניה, ובמקרה הזה המרחק ביניהן הוא לא גדול מדי. בקו אווירי זה יוצא הרבה פחות, אבל במרוץ עצמו מדובר ב-215 קילומטרים מפרכים. המרוץ הזה מוזנק בגובה של 85 מטרים מתחת לפני הים, באפיק בדווטר שנמצא בעמק המוות. הוא מסתיים על הר וויטני, בגובה של 2,548 מטרים מעל פני הים. כיום המסלול כולל 4 קילומטרים בעלייה, אבל במקור הוא כלל 5.8 קילומטרים. לאחרונה רשויות הטבע בקליפורניה אסרו על המתחרים לטפס עד לפסגה, והושגה פשרה על נקודת סיום נמוכה יותר. למרות זאת, רבים מהמתחרים לא מקבלים את השינויים, וממשיכים באופן מחתרתי עד לפסגה.

מטרתו של המרוץ הזה היא לגמרי להתעלל בגוף האנושי. הוא מתקיים תמיד בסוף השבוע החם ביותר של חודש יולי, וזה אומר שבשעות הקשות שלו, המתחרים יכולים להיחשף לטמפרטורה של 49 מעלות. הריצה היא על כביש, ותחת החום הכבד הרצים משתדלים שלא לרדת מהפסים הלבנים כדי לא לחוש כוויות. אחרי כל זה, ועד כמה שזה נשמע מצחיק, מדובר במרוץ מבוקש מאוד שקשה להירשם אליו. אוסבלדו לופז המכסיקני ניצח במרוץ שהתקיים ב-2011 בזמן של 23:41:40 שעות. מתחרה לא פחות מרשים הוא מרשל אולריך האמריקאי, שבגיל 58 השלים 16 ריצות בבדווטר.
 

  • © blas - Fotolia.com

סגור