השראה יומית - טגלה לורופה

| שתף |

כשטגלה לורופה שיכנעה את אביה להרשות לה ללכת לבית ספר, ולאחר מכן לאפשר לה להשתתף במירוצים שנערכו באזור, היא בודאי לא חשבה שהריצה תשנה בצורה כל כך מוחלטת לא רק את חייה, אלא את חייהן של לא מעט רצות קנייתיות ונשים אחרות.

תאריך: 13/11/11, מאת: ליאת גלר

טגלה לורופה– האישה הלוחמת

כמו סיפורים מוכרים רבים מאותם שנים בקניה, לורופה התחילה לבקר בבית ספר בגיל 7, והיתה רצה עשרה קילומטרים כל יום הלוך וחזור מביתה לבית הספר. את הפוטנציאל שלה כרצה היא גילתה במירוצים שנערכו בבית הספר למרחקים של 800מ' ו 1500 מ' בהם היא ניצחה ילדים גדולים הרבה יותר, אבל חוץ מאמא שלה - אף אחד לא תמך בהחלטה שלה לרוץ.

לורופה נולדה בקניה ב"צד הלא נכון של המסילה", או במונחים הקנייתים – לשבט שלא נחשב לשבט חזק ומכובד בין שבטי הלוחמים במדינה. ההשתייכות השבטית הזו גרמה, לדוגמא, לכך שכשהיא הגיעה שנייה במבחנים לנבחרת מרוצי השדה הקנייתית, איגוד האתלטיקה העדיף לשלוח רצות אחרות על פניה, כי הן השתייכו לשבטים המקורבים לשלטון. התירוץ, אגב, היה שהיא קטנה ורזה מדי, אבל הנצחון שלה באליפות קניה בריצות שטח ב 1988 היה כל כך חד משמעי שהם החליטו לתת לה צ'אנס ולאמן אותה לתחרויות בינלאומיות. ב- 1989 היא קיבלה את זוג נעלי הריצה הראשונות שלה, איתן רצה רק במירוצים קשים במיוחד.

כרצה צעירה לורופה לא התבלטה במיוחד במירוצים בינלאומיים (סיימה במקום 28 באליפות העולם לנערות במירוצי שדה, ושנה אחר כך במקום 16), אך במשחקי הרצון הטוב היא ניצחה את המרוץ ל- 10,000 מ' – אותו רצה יחפה, כמובן.
אבל, הפריצה הגדולה של לורופה לתודעה הבינלאומית היתה במרתון ניו יורק ב- 1994, אותו ניצחה והיתה לאישה האפריקאית הראשונה שזוכה במרתון בינלאומי. כשהיא חזרה לכפר שלה בקניה היא קיבלה במתנה 2 פרות ו 16 כבשים. בשנה לאחר מכן כשזכתה שוב בניו יורק, השבט העניק לה מעמד של לוחם – תואר שמעולם לא ניתן לאישה לפני כן.

לורופה המשיכה להתחרות ולקצור הצלחה בזירה הבינלאומית – היא ניצחה בלא מעט מרתונים (חלק מהם: ברלין, רוטרדם, ניו יורק, לוזאן, רומא, לונדון) אין ספור מרוצי שדה וחצאי מרתון, והחזיקה את שיא העולם למרחק מרתון, 20 ק"מ, 25 ק"מ, 30 ק"מ, ואת שיא העולם למרחק בשעה אחת של ריצה, שיא שנשבר רק 10 שנים לאחר מכן.

אבל ההשפעה הגדולה באמת של לורופה היתה מחוץ למסלול הריצה. היא השתמשה בכח שקיבלה כתוצאה מהפרסום הבינלאומי האדיר שלה כדי להאיר זרקור על האפלייה נגד נשים בקניה ועל האפלייה השבטית ממנה סובלים רבים אחרים במדינה. באותה השפעה אדירה שיש לה במדינה שבה אנשים מעודדים את הרצים בקריאה: "רוץ כמו טגלה!" היא השתמשה כדי להקים את "הקרן לשלום של טגלה לורופה". הקרן פועלת כדי להילחם באלימות בין השבטים במדינה, ומקיימת אחת למספר שנים את 'מרתון השלום', בו משתתפים לוחמים משבטים אוייבים בקניה, אוגנדה וסודן. בנוסף, הקרן מקיימת מירוצים באופן קבוע במדינות שסועות, הקימה בתי ספר ובתי יתומים בהם הילדים לומדים לתקשר זה עם זה באמצעות ספורט.

במרתון ניו יורק האחרון כולם עקבו בנשימה עצורה אחרי מארי קיטאני הקנייתית ופיירווט דאדו ובוזונש דבה האתייופיות. אבל לפני הזינוק ואחרי הסיום כל הרצות הבכירות רצו להצטלם דווקא עם מי שסיימה במקום 35 בזמן צנוע של 2:54:59 – הקנייתית האחרונה שחצתה את הקו ומי שאלמלא היא לא מעט מהן היו עדיין, אולי, רועות את עדרי המשפחה אי שם באפריקה.
 

סגור