השראה יומית - פרד לבאו

| שתף |

את ההשראה השבוע נקבל מפרד לבאו, מייסד מרתון ניו-יורק ומנהל מועדון רצי ניו-יורק בעבר. לבאו השלים כמעט 70 מרתונים בחייו, אך את המרתון של 1992 כולנו נזכור תמיד. להכין ממחטות בבקשה...

תאריך: 07/12/11, מאת: ליאת גלר

במרתון ניו יורק הראשון השתתפו 55 רצים. במקום ה- 45, בזמן של 4:12:09 שע', סיים מייסד המרתון, פרד לאבו. לאבו התחיל לרוץ בשלהי שנות ה- 60 כדי להיות יותר בכושר למשחקי טניס, בודאי לא תיאר לעצמו שיום אחד יהיה מזוהה יותר מכל אדם אחר עם אחד המרתונים הגדולים והמצליחים ביותר בעולם (ולא רק: הוא ייסד גם את "מייל השדירה ה-5", מרוץ שאליו מגיעים בכירי הרצים העולמיים, והמרוץ לגג האמפייר סטייט בילדינג).

מעבר להצלחתו כרץ (השתתף בקרוב ל- 70 מרתונים ברחבי העולם) וכמנהל (הן של המרתון והן של מועדון רצי ניו יורק, שצמח תחת ידיו מ- 280 רצים ללמעלה מ -31 אלף רצים, המועדון הגדול בעולם),
לבאו היה גם אחד מהתומכים הנלהבים ביותר בזכותן של נשים להשתתף בריצות מרתון. בשנת 1978 הוא כתב לנורווגית גרטה וויץ והזמין אותה להשתתף במרתון ניו יורק, וזאת למרות שמעולם לא השלימה את המרחק. וויץ סיימה את הריצה בזמן שיא של 2:32:30 שע' וזעמה על בעלה ולבאו ששיכנעו אותה לרוץ מרתון. הסוף ידוע כמובן – וייץ זכתה במרתון ניו יורק 9 פעמים, והיא ולבאו הפכו לחברים קרובים וליקירי העיר ניו יורק.

למרות כל הישגיהם המרובים, הרגע שבזכותו שניהם נחרטו בתודעה היה הרגע שבו שניהם סיימו את מרתון ניו יורק בשנת 1992. ב- 1990 לבאו אובחן כחולה בסרטן מוח, והיה ברור שלא נותרו לו עוד הרבה שנים, אם בכלל, לחיות. לבאו ניצל תקופת נסיגה של המחלה והחליט לרוץ את מרתון ניו יורק בפעם הראשונה במתכונת הבינלאומית והמלאה שבה התקיים. הוא ביקש מוייץ, חברתו הקרובה, שתרוץ איתו את המירוץ. במשך 5 שעות, 32 דקות ו 34 שניות שניהם רצו, הלכו, קרטעו ובסופו של דבר חצו את קו הסיום. בשלושת הקילומטרים האחרונים הם רצו בבכי, מוקפים על ידי רצים ובהרבה אהבה מצד תושבי ניו יורק שבאו להיפרד מאהוב ליבם. "זו היתה הריצה הקשה ביותר שרצתי", אמרה לאחר המירוץ וייץ. מועדון רצי ניו יורק בחר את הריצה הזו כאחד מ 50 הרגעים המרגשים ביותר בהיסטורית המירוץ, ובכנות – קשה לראות את רגעי הסיום ולדעת את הרקע בלי לדמוע.

שנתיים לאחר מכן פרד לבאו נפטר. 3,000 איש הגיעו לקו הסיום בסנטרל פארק כדי להיפרד ממנהל המירוץ, והוא נקבר בקווינס, בחלקה 26 – כמחווה לריצת המרתון שעימה היה מזוהה כל-כך. שנתיים לאחר מכן הועמד בסנטרל פארק לצד קו הסיום פסל לזכרו של לבאו – בו הוא מסתכל על הרצים שעוברים מולו ובודק את זמני הריצה. הפסל הועבר בסופו של דבר לצד המזרחי של הפארק אך מדי שנה הפסל מועבר שוב לקו הסיום של המרתון, כדי שמנהל המירוץ הותיק יוכל לצפות ברצים שמסיימים את המרתון ולבדוק שהכל מתנהל כשורה.

 


 

סגור