השראה יומית - קולין דה ראק

| שתף |

לנצח מרתון זה מיוחד. לנצח מרתון ולהיות האישה הראשונה שחוצה את הקו ולפניך רק שישה גברים – זה מיוחד. לנצח מרתון בזמן של 2:30.51 זה קצת פחות מיוחד, אבל מה שהופך את הכל לעוד יותר מיוחד זה לזכות במרתון, להיות השביעית ובזמן של 2:30.51 – בגיל 46, וקולין דה-ראק יכולה להרגיש מאוד מיוחדת.

תאריך: 08/09/11, מאת: ליאת גלר

קולין דה-ראק נולדה בדרום אפריקה בשנת 1964 (בעיר וריהייד, קוואזולו-נאטאל למי שבאמת מתעקש לדעת). בגיל 14 כחלק מדרישות בית הספר היא הצטרפה לחוג ריצה ובגיל 16, כשניצחה את חצי המרתון הראשון בו השתתפה גילתה שיש לה משהו מיוחד בגוף. הבעיה היתה שהכשרון הזה נשאר חבוי בדרום אפריקה הרבה שנים. המדינה היתה מבודדת מקהילת האתלטיקה הבינלאומית בגלל החרם שהוטל בעקבות מדיניות האפרטהייד. דה-ראק כבר היתה רגע מפרישה כשהחרם בוטל, והיא החליטה להמשיך בכל זאת. ההחלטה כנראה היתה ההחלטה הנכונה כי היא הופיעה בארבע אולימפיאדות ברציפות (92 עד 2004), זכתה ב 3 מרתונים (הונולולו, ברלין וקופנהגן), סיימה שניה בניו יורק ושלישית בבוסטון. מעבר לזה היא החזיקה בשיאי עולם למרחק 10 מיילים (51:16) ו -20 ק"מ (1:05.11) וזכתה במדלית ארד באליפות העולם למרוצי שדה.

כמתנת יום הולדת לגיל 40 היא זכתה במבחנים האולימפיים לאולימפיאדת אתונה, והעיתונות בארה"ב מיהרה לחגוג את ה world's faster soccer mom שכבשה את המבחנים. מאז היא כמובן הספיקה לשבור את כל שיאי המאסטרס לקטגורית הגיל שלה: היא מחזיקה את שיא ארה"ב במרתון לגיל 40-44, ולגיל 45-49. את השיא לקטגורית הגיל הבאה, אגב, הבאה מחזיקה רצה מהירה לא פחות, ג'ואן בנויט סמואלסון. בגיל 45 היא ציינה עוד שיא, כשניצחה את אליפות ארה"ב למרחק 20 ק"מ (המסיימת השניה היתה צעירה ממנה בכמעט שני עשורים).

אבל הדבר הבאמת מיוחד בדה ראק הוא שהחל מלידת ביתה הבכורה, טאסמין, היא הפסיקה להתאמן בצורה שהייתם מצפים מרצת עלית שתתאמן. הריצה בשבילה היא רק במקום השני, אחרי המשפחה. למעשה, כבר בגיל 31 היא החליטה להפסיק לרוץ יותר מ 160 מיילים בשבוע (כלומר, לא יותר מ 250 ק"מ בשבוע...) ולהסתפק בלא יותר מ -100 מיילים (160 ק"מ) כדי שתוכל להקדיש זמן למשפחה – וגם זה רק בשבועות השיא של ההכנה למרתון. כמובן שהיום כבר לא נדיר לראות רצות שמשלבות בין הריצה לאמהות - פולה רדקליף וקארה גאוצ'ר הן שתי הדוגמאות הבולטות ביותר, אבל ההבדל בינן לבין דה-ראק הוא שהן מתפרנסות מהריצה. בשביל דה-ראק הריצה ב 10-15 שנים האחרונות היא התחביב האהוב עליה ביותר, אבל לא הדבר הכי חשוב בחיים.

כשהיא נשאלה (ויותר מפעם אחת...) איך היא מצליחה להמשיך לרוץ בקצבים ובמרחקים שהיא רצה, דה-ראק פשוט אמרה שהיא נחה הרבה ולא רצה כשהיא לא רוצה לרוץ. אם היא רוצה להשתתף במירוץ היא מתאמנת לקראתו אבל מיד אחריו נחה עד ששוב מתעורר בה החשק לרוץ. "בסופו של דבר, אחרי שמפסיקים לרוץ תקופה מסויימת, המוטיבציה חוזרת. את רוצה לחזור לכושר כי כל החיים שלך סביב להיות בריאה ולהיות בכושר. וזו הרגשה כזו נפלאה, שאת לא באמת רוצה להתרחק ממנה יותר מדי".
היעד הבא של דה-ראק? המבחנים האולימפיים ב 2012 (בגיל 47) ואחר כך משהו באמת בשביל הכיף: מרוץ הקומרדס (כ-90 ק"מ) בדרום אפריקה.

 

סגור