טור דעה - שיפוט וניהול תחרויות טריאתלון

| שתף |

"הנהלת התחרות העדיפה לוותר למתחרה על דרפטינג ללא ערעור ולהעלות אותו לפודיום". הטריאתלט עמית שקד כותב בטור דעה על התנהלות השיפוט בתחרויות טריאתלון בארץ.

תאריך: 21/05/14, מאת: עמית שקד

אז עבדתם קשה והתאמנתם חודשים רבים לקראת תחרות מטרה. הגדרתם לעצמכם יעדים, עמדתם בתוכנית האימונים, שיפצרתם את הציוד, עשיתם כל מה שניתן על מנת למנוע תקלות טכניות, הכנתם תוכנית תחרות ואתם סמוכים ובטוחים שמארגני התחרות ידאגו לכל השאר עבורכם, האמנם?

רבים מאיתנו הטריאתלטים, מתאמנים מאד ברצינות לתחרויות ולחלקנו זה לא פשוט להתחרות בחו"ל בעיקר מכיוון שאנו כפופים לאילוצי החיים כגון משפחה, עבודה, תקציבים ועוד סיבות רבות אחרות. אך גם בגלל שיש לא מעט תחרויות בארץ המאפשרות לכולנו להתחרות קרוב לבית ובמחירים סבירים.

לאחר שהתנסתי במספר תחרויות בארץ אני יודע להגיד היום שארגון התחרויות בפן השיווקי והאדמיניסטרטיבי הוא בסך הכל סביר, למעט מחדלים במופיעים פה ושם (ראה ישראמן צפון 2014), אך דווקא במקום המקצועי הכל כך חשוב לנו הספורטאים, התחרויות נגועות בחובבנות וקלות הדעת בשיפוט ובניהול המקצועי של התחרויות הפתיעה אותי עד מאד.


כגודל הציפיה גודל האכזבה

מי שהעניין בנפשו מכיר את הציפיה הזאת, אותה ציפיה שאנחנו הספורטאים נעשה את המיטב בתחרות והתוצאה תדבר בעד עצמה, אך כשזה מגיע למבחן המציאות אנחנו מגלים לא פעם שהנהלים הם לא נהלים, שהשופטים נוטים לשנות החלטותיהם תוך כדי תנועה כך שאם מתחרה מסוים לא מרוצה מקביעתם, הם ישנו את החלטתם רק כדי "למנוע רעשים", נראה שמערכת עייפה ומייחסת פחות חשיבות למה שאנחנו הספורטאים מיחסים לו את החשיבות הגדולה ביותר.
נראה שהקנקן גובר על תוכנו.


משקיעים תקציבי עתק במסביב ולא מתקצבים כלל את התחום המקצועי, שיפוטי

ההשקעות בשיווק, בייחצון, במוסיקה, בהגברה, בשערי הסיום הגרנדיוזים, בסגירת כבישים ועוד רשימה ארוכה, הינן בראש מעיינם של מארגני התחרות, בעוד שהפן המקצועי מהם והלאה. הם תמיד יפנו אתכם לשופט הראשי, שהאחרון הוא מתנדב שמשקיע מזמנו בשיפוט בתחרות ולא מתוגמל על זה כראוי ובקושי נמדד או נבחן על אופן השיפוט שלו.


השופטים לא ממלאים אחרי התקנון ולא כפופים לחוקה

כך למשל, בישראמן צפון אנשים שקיבלו כרטיסים צהובים על דרפטינג חוזר ונשנה, פנו לשופטים וביקשו לבטל משלל תירוצים והשופטים נענו לזה ללא שהמתחרים הגישו ערעור או עשו את הנוהל המבוקש כך גם רוב הביטולים התבצעו על ידי השופט הראשי שכלל לא היה בשטח. ביטול כזה גרם למשל לכך שמתחרה שנתפס פעמיים על דרפטינג עלה על הפודיום במקום מתחרה אחר שביצע את התחרות ללא כל פסילות או כרטיסים.


פעלו בניגוד לנהלים

נוהל הערעורים מאד ברור, אם תפסו אתכם על דרפטינג ואתם רוצים לערער, עליכם להגיש ערעור עד חצי שעה מסיום התחרות, לשלם 200 ש"ח ואז ידונו בערעור שלכם, כאשר ספציפית על דרפטינג סיכוייכם אמורים להיות קלושים כי זו מילה שלכם מול המילה של השופט האובייקטיבי בשטח שרק ממלא את תפקידו.
דוגמא נוספת לעניין זה קרתה בטריאתלון תל אביב כאשר העלו לפודיום מתחרה פסול כי לא הספיקו לעדכן את הפסילות בשעת הטקס (בניגוד לתקנון כבר אמרנו?) ואז אותו מתחרה הופיע במשך יומיים שלמים כפסול באתר בזמן שמתחרה אחר (אני) שעשה תחרות נקיה וללא פסילות הופיע במיקום השלישי. כשפניתי בדיעבד לקבל את המדליה המגיעה לי, פתאום חזר המתחרה הפסול להיות לא פסול וזאת מבלי שהגיש ערעור בזמן ומבלי שיש ראיות לכך שהמתחרה הפסול לא קיצר (היתה חסרה לו קריאה בשטיח). השופטים שהבינו שהם בבעיה שהעלו מתחרה פסול על הפודיום, מיהרו לבטל את פסילתו בהתנהלות לא תקינה וללא תהליך ערעור מסודר.

זהו רק ביטוי אחד מיני רבים לאופן בו מנוהל מערך השיפוט בתחרויות, דווקא המערך ה"חורץ את גורלם" של ספורטאים רבים. מערך השיפוט חייב להיות רציני יותר, מקצועי יותר, כזה שמשקיעים בו תקציבים מתאימים, מטפחים אותו מקצועית, מפקחים ומבקרים אותו באופן שוטף ומקצועי. כאשר שיפוט בתחרויות יהיה מקצוע בתשלום ראוי, הדברים יראו אחרת.
 

כללי האתיקה בספורט, האמנם?

מעבר לליקויים השיפוטיים, אחד הדברים שלמדתי בישראמן צפון, תחרות בה היתה מכת דרפטינג קשה (אני נאלצתי להוריד מעלי לא מעט רוכבים שהתיישבו עלי), היא שהנהלת התחרות בחרה לא להעביר מסר ספורטיבי ברור בתגובה להתנהלות הלא ישרה והלא ספורטיבית של המתחרים. הנהלת התחרות העדיפה לוותר למתחרה על דרפטינג ללא ערעור ולהעלות אותו לפודיום וזאת על פני העברת מסר ברור שמי שמתנהל לא ביושר משלם את המחיר ובמקביל העברת מסר שאין מקום למתחרים שלא עומדים בקריטריונים.
מנהל התחרות אמר לי משפט אחד שסיכם את הכל מבחינתי – "אנחנו ארגון מסחרי ולא ארגון שמעביר מסרים" המסר הזה השאיר אותי עם תחושה קשה, כמי שבא להתחרות בתחרות ברמה גבוהה, גיליתי שמדובר בעוד אירוע מסחרי והקשר בינו לבין ספורט מקרי בהחלט.


ארגון התחרות לטובת הקהל ולא לטובת המתחרים

מעבר לליקויים השיפוטיים, בישראמן צפון נוכחתי לראות את ההשקעה הרבה בקו הסיום במוזיקה בקריינות באקספו מפואר ועוד אלמנטים שיווקיים, אך במסלול עצמו ההכוונה היתה גרועה, חלוקת המים בכוסות שלא ברור איך אפשר לשתות מהם תוך כדי תנועה, חלוקת מים במסלול האופניים בבקבוקי חצי ליטר שלא ניתן בשום מקרה לשים אותם על מתקן מים של אופניים, משאית שנכנסה למסלול הריצה וחסמה אותו לחלוטין כך שבמשך 7 דקות רצתי מאחורי אבק של משאית שנסעה בקצב איטי מהקצב בו רצתי ועוד שלל ליקויים שפשוט היה ניתן לפתור ללא השקעה כספית נוספת אלא בקצת יותר תשומת לב ומתן חשיבות וכבוד לספורטאים הפוקדים את התחרות.

לסיכום אני יכול לאמר שהסטנדרטים של התחרויות בארץ רחוקים שנות אור ממה שקורה באירופה ולא פלא שספורטאים רציניים מעדיפים להתחרות בחו"ל. נקווה שעם השנים ההשקעה בשיווק תתורגם גם להשקעה דומה בפן המקצועי של התחרויות.
 

 

 


צלם אותי

עמית שקד
טריאתלט, סמנכ"ל בחברת תוכנה מובילה, אב ל-3, ומאד נהנה מהעיסוק בספורט.

  • © geronimo - Fotolia.com

סגור