לא רואה אף אחד ממטר

| שתף |

ג'ייסון סמית הוא כבד ראיה, אבל זה לא מנע ממנו לרוץ 10:22 שניות ב-100 מטרים ולהתמודד על מקום במשחקים האולימפיים הרגילים בלונדון

תאריך: 12/06/12, מאת: דני בורשבסקי

כמעט כולם מכירים את הסיפור של אוסקר פיסטוריוס, האתלט קטוע הרגליים מדרום אפריקה שרץ על להבים והתעקש להתחרות נגד אתלטים בריאים. בין אירלנד לפלורידה מתבשל בארבע השנים האחרונות סיפור דומה, אבל עם הרבה שוני. זה הסיפור של ג'ייסון סמית, ספרינטר כבד ראיה שלפני ארבע שנים נחשב ליוסאין בולט של המשחקים הפראלימפיים בבייג'ינג וכעת הוא מתכונן למשחקים האולימפיים הרגילים בלונדון. הוא יצליח להגיע לשם אם יקצץ 4 מאיות נוספות משיאו האישי ב-100 מטרים העומד על 10:22 שניות. תוצאה מדהימה עבור רץ שמוגדר כמי שרואה פחות מ-10 אחוזים ממה שרואה בן אדם בריא. ג'ייסון סמית הוא בן 24, אבל עוד מגיל 8 הוא סובל ממחלת הסטארגרדט, מחלה גנטית המאופיינת בירידה הדרגתית בחדות הראייה תוך שמירה על הראייה ההיקפית. במקרה של סמית, זה לא שינה את העובדה שבגיל ההתבגרות הוא אובחן כילד זריז במיוחד, מה שהביא אותו בסופו של דבר לחוג האתלטיקה בעיר הולדתו דרי שבצפון מערב אירלנד. מי שקלט אותו אז ומאמן אותו עד היום הוא סטיבן מגוויר, שמבין כי מדובר בפוטנציאל אדיר ועדיין לא יודע עד כמה רחוק זה יכול להגיע. 

אבל הנתונים שסמית סיפק עד עכשיו הם מרשימים במיוחד. זה התחיל במשחקים הפראלימפיים בבייג'ינג, בהם הוא קטף דאבל בריצות הספרינט (100 ו-200 מטרים) עם שיאי עולם מטורפים בקטגוריית הנכות שלו. את ה-100 מטרים הוא סיים בזמן של 10:62 שניות כשהוא מקדים ב-26 מאיות את הרץ שסיים שני. ב-200 מטרים הוא קבע 21:43 שניות והקדים את השני ב-44 מאיות. אז הוא היה רק בן 20 ובשנים שלאחר מכן הוא המשיך להשתפר בקצב מטורף. בקיץ 2010 הוא הפך לאתלט הפראלימפי הראשון בהיסטוריה שמשתתף באליפות אירופה הרגילה. הוא רץ אז 10:43 שניות ב-100 מטרים והגיע עד לחצי הגמר. שנה לאחר מכן הוא כבר קבע את שיאו האישי המדהים (10:22) ועמד בקריטריון לאליפות העולם בדאגו, אלא ששם הוא רץ 10:57 שניות ונשר במוקדמות.

כדי למצות את הפוטנציאל שלו, סמית ומאמנו עברו לקבוצת הריצה של המאמן האמריקאי לאנס בראומן, שהכוכב הגדול שלה הוא לא אחר מאשר טייסון גיי, הרץ השני המהיר בכל הזמנים. חברי הקבוצה שמתאמנים בפלורידה לא ידעו תחילה על המוגבלות של סמית, והופתעו לגלות עליה רק בגלישה בגוגל. טייסון גיי שמחבב מאוד את יריב האימונים האירי שלו, סיפק לאחרונה את ההסבר שלו לפלא שנקרא ג'ייסון סמית: "יש לו כישרון אדיר, אני אומר בכנות שאני מאמין שהטכניקה שלו יותר טובה משלי. לפעמים כשהוא רץ הוא מזכיר לי את מוריס גרין, והייתי מכניס אותו בקלות לרשימת חמשת הספרינטרים עם הטכניקה הטובה ביותר. אני חושב שמוריס גרין הוא הטוב מכולם, אחריו ברשימה קרל לואיס, אסאפה פאוול, לירוי דיקסון ואז ג'ייסון". סמית עצמו סיפר על האימונים לצד טייסון גיי: "הוא כל הזמן נותן לי עצות והערות בונות על דברים שהוא רואה בריצה שלי, ודברים שצריך לשנות ולשפר. לקבל עצות ממישהו כזה, זה משהו שאין לו מחיר". על העובדה שהוא רץ לצדם של כמה מהספרינטרים הבכירים בארצות הברית אמר סמית: "כשאתה רץ עם אנשים כל כך מהירים, אין לך ברירה אלא להיות הכי טוב שאתה יכול בכל אימון, רק כדי לא להיראות מגוחך מאחורה. אני מסוג האנשים שחייבים להיות הכי טובים שהם יכולים".

כשמסתכלים על ג'ייסון סמית רץ, אם זה במשחקים הפראלימפיים או בתחרויות רגילות בהן השתתף לאחרונה, קשה להאמין שהאתלט הזה הוא כבד ראיה. הוא רץ ישר, מהר, ונראה אפילו עם עודף ביטחון עצמי על המסלול. כל זה למרות שהמגבלה של סמית מונעת ממנו לראות בבירור חפצים מסויימים, אלא רק שדה ראייה מטושטש במיוחד: "אני יכול לדעת ששני אנשים יושבים מלפני, אבל אני לא יכול לזהות אותם. אני רואה את לוח התוצאות, אבל לא יכול לדעת מה רשום עליו. אני לא יכול להבין מה אני עושה מול המראה. את הקווים על מסלול האתלטיקה אני יכול לראות, אלא אם כן יורד גשם שהופך אותם למטושטשים עוד יותר".

מה שג'ייסון סמית רואה בבירור זה את הקריטריון האולימפי. את הקריטריון הפחות מחמיר הוא כבר קבע, אבל הוועד האולימפי האירי, בדומה לישראלי, דורש את הקריטריון המחמיר יותר כך שסמית יצטרך להדהים ולקבוע 10:18 שניות. על פניו, המשימה נראית קשה מאוד. מצד שני, הדברים שהוא עשה עד היום נראים הרבה יותר קשים והוא עוד צעיר. את התוצאה המיוחלת הוא ימשיך לנסות ולקבוע בתחרויות שיתקיימו בימים הקרובים בארצות הברית, כשההזדמנות האחרונה שלו תהיה באליפות אירופה שתתקיים בסוף החודש בהלסינקי. הנה עוד סיבה מצוינת לעקוב בדריכות אחרי ריצת ה-100 מטרים באליפות הזאת, שלא נחשבת בדרך כלל ליוקרתית במיוחד.
 

  • צילום באדיבות ג'יסון סמית

סגור