"להיות או לא להיות" - או היתרונות ב"לא להתחרות"

| שתף |

ישנם רצים אשר אף פעם אינם מתחרים במרוצים. להלן האמצעים שמאפשרים להם למרות זאת להתמיד באימונים סדירים ומפרכים לאורך זמן;

תאריך: 16/06/14, מאת: מאת: דברה וויט, תרגום: שמרית גוטמן-עידן

אם תשאלו מאמן, פסיכולוג או עורך מגזין ספורט מהי הדרך הטובה ביותר לדלג מעל משבר במוטיבציה להתאמן, קרוב לוודאי ששלושתם יתנו את אותה העצה: הירשמו למרוץ! זוהי טקטיקה חכמה; הצבת אירוע עתידי בלוח הזמנים שלכם יכולה להעניק משמעות ולהוות יעד אליו אנו שואפים. ומעבר לכך, תמריץ שימנע מאתנו לחשוב פעמיים לפני ויתור על אימון.
אבל מה אם אינכם אוהבים להתחרות או להשתתף במרוצים? מה אם אינכם נהנים מהלוגיסטיקה הכרוכה בהתארגנות והוספת תחרות ללוח הזמנים שלכם העמוס ממילא? – אל דאגה! רצים רבים כבר מצאו את ההשראה והדרך הדרושה להם על מנת להתקדם ללא "מספר חזה". "אמנם על פי רב תכנית אמונים תחרותית נותנת לנו את הסיבה לצאת ולרוץ גם כאשר אנחנו מתפתים לוותר ולקחת יום מנוחה", טוען דנקן סימפסון פרופסור בחוג לספורט ופסיכולוגיה באוניברסיטת מיאמי. "אך יש כאלו שמצהירים שהם רצים בשביל לרוץ והמוטיבציה שלהם עשויה להיות שונה".
שוחחנו עם מספר אתלטים שרצים מספר רב של שנים ומעולם (או לעיתים רחוקות מאד) לקחו חלק בתחרויות, על מנת להבין מה בכל זאת גורם להם להמשיך ולהתאמן כאשר אין "קו סיום" שמנצנץ באופק. "הסוד" שלהם עשוי לסייע לרצים רבים – כאלו שמתחרים וכאלו שלא – ליהנות מהמסע.

פשוט לאהוב לרוץ!

"הסוד": קייטי קים, פיזיולוגית וחוקרת בת 46 באוניברסיטת מישיגן, רצה חצי מרתון בשנות ה-20 לחייה. כאשר סיימה את המרוץ החליטה שלא תעשה זאת שוב לעולם; "זה היה נורא", היא אומרת. "ההתמקדות בזמן ובקצב הפכה את הריצה לחוויה אחרת לגמרי עבורי". קריירת התחרויות שלה הסתכמה במרוץ זה בלבד, אך קריירת הריצה שלה נמשכת כבר שני עשורים. 6 ימים בשבוע קים מתעוררת ב 6:00 בבוקר ויוצאת לריצה של 5-6 מייל (8-10 ק"מ) באחד מבין המסלולים האהובים עליה בשכונת מגוריה. זהו ריטואל בוקר קבוע אותו החלה עוד בהיותה סטודנטית בבית הספר לרפואה ואשר עדיין מסב לה שלווה גם היום. "הריצה החלה כדרך להקלה על לחץ ויציאה להתאווררות" היא אומרת. "זהו הזמן בו אני מצליחה לחשוב ולתכנן את יומי ללא הפרעות. יש בכך משהו מדיטטיבי. ויתור על הריצה היומית יכולה להרוס לי את היום כולו".

גם את גרט מיין, מורה בן 24 מקליפורניה לא תמצאו על קו הזינוק. "הפסקתי להירשם למרוצים כיוון שחשתי שהתוצאות לא משקפות את אהבתי לריצה", אומר מיין, אשר עדיין רץ בין 40 ל- 60 מייל בשבוע (60-100 ק"מ). "לעיתים נראה שכולם מתעניינים בתוצאה שלך ולא בחוויית הריצה עצמה". מיין טוען כי ההתייחסות שלו לריצה כדרך להנאה ואתגר היא מה שמוביל אותו להמשיך ולהתמיד. הוא נהנה לרוץ במסלולים שונים ומגוונים ועם חברים נוספים. דברים אלו הם אלו שהופכים עבורו את שגרת אימוני הריצה לדבר מהנה שקל וכייף להתמיד בו.
השימוש ב"סוד": מה שקים ומיין מתארים הנו "מוטיבציה פנימית", טוענת ד"ר סינדרה קמפ'וף, דירקטורית המרכז לספורט ופסיכולוגיה באוניברסיטת מינסוטה. "הם רצים בשביל עצמם ומונעים מההנאה שבחוויית הריצה עצמה". ברור שהישגים וזכיה בתחרויות עשויים להוות תמריץ ומטרה לאימוני הריצה  אך מדובר בתמריץ זמני. על מנת להצליח ולהתמיד, טוען סיפסון, עליך לדעת מהם התמורות והערכים שהריצה מספקת עבורך; הקלה בלחצים, שמירה על משקל תקין, כושר גופני, זמן לצאת לטבע?. היכולת להגדיר מה מניע אותך עשויה לסייע לך לזהות את החשיבות והערך שהריצה מביאה לחייך, ללא צורך בתאריך באופק למרוץ..


אימון לשם אימון

"הסוד": "אני מתחרה כנגד עצמי". אומרת סיסי ג'אן. ברמנית בת 46 מפלורידה. ג'אן החלה להתאמן ב - 2012 ובאותה שנה השתתפה ב-6 אירועים לפני שהחליטה באופן סופי שתחרויות אינן בשבילה. "אני אוהבת את הרעיון בלהתאמן עבור תחרות – עכשיו, למשל, אני בשבוע ה-11 בתוכנית אימונים לחצי מרתון". אני נהנית להתאמן על פי תכנית עם לוח זמנים ומרחקים שהולכים ונבנים בהדרגה. אני אוהבת את הרגשת ההתקדמות. אני מרגישה שאני לא באמת צריכה להשתתף בסופו של דבר במרוץ על מנת להשתפר ולהתקדם".

מת'יו ווס, שף בן 51 מסנט לואיס, מאתגר אף הוא את עצמו באימוני מהירות וריצות ארוכות, למרות שזה אף פעם לא למטרת תחרות או מרוץ. "ההשתתפות במרוצים כרוכה בהוצאת כספים גדולה ואני מרגיש שזו הוצאה מיותרת לאור העובדה שאני נהנה מהריצה גם בלי זה". טוען ווס. "אני מצליח להתמיד, להשקיע ולהשתפר באמצעות האימונים ללא ההוצאה וההשקעה שכרוכה בהשתתפות בתחרויות".

השימוש ב"סוד": גם אם אין לך מרוץ באופק, אתה עדיין יכול להפוך את אימוני הריצה לבעלי משמעות. סימפסון מציע להעניק לכל אימון ריצה - משמעות מכוונת: יום אחד עשוי להיות אימון ריצה ארוך בקצב איטי כאשר המטרה היא לרוץ למרחק גדול יותר מהמרחק אותו רצת שבוע קודם לכן. יום אחר עשוי להיות "אימון עליות", כאשר המטרה היא לעשות את העלייה האחרונה בקצב דומה לזה שעברת אותה בפעם הראשונה או בזמן טוב יותר. יום נוסף יכול להיות מוגדר כריצה קלילה עם חברים כשהמטרה היא חברתית, כיף והתאוששות. "הרעיון הוא שתהיה מטרה ספציפית לכל ריצה וזיהוי של היתרונות שיופקו ממנה. כך למעשה, יש לנו את המוטיבציה לצאת ולהתאמן על מנת שלא להפסיד את הרווחים שהריצה מעניקה לנו. אומר סימפסון.
סימפסון ממליץ גם על הצבת מטרות אישיות. מטרות אלו יכולות להיות טריוויאליות כגון: שיפור סיבולת או מהירות או יותר יצירתיות כגון – לרוץ בחודש יולי מרחק גדול יותר מזה שרצתי בחודש יוני. "הגעה לקו הסיום בזמן ספציפי אינה המטרה היחידה שעשויה להניע אותנו להמשיך ולרוץ", טוען סימפסון.

 

נסיגה

"הסוד" פציעה או מחלה עשויה להשבית רצים שרגילים להתחרות. רצים שרגילים שתמיד יש להם תחרות באופק אולי יתקשו לקחת יום מנוחה או לוותר על הקצב בו התרגלו לרוץ, אפילו כאשר הגוף מסמן להם לעשות זאת. אבל גישה זו של "ללכת עד הקצה" עשויה בסופו של דבר לגרום להשבתה יותר ארוכה של הרץ ולהחלמה איטית יותר. לעומתם, רצים שמתאמנים ללא "חרב התחרויות" על צווארם מצליחים על פי רב להתאמן באופן שיותר קשוב להסתגלות של הגוף. זאת כיוון שהם ממוקדים יותר בהנאה שלהם מהריצה לטווח ארוך יותר.
"נהגתי להתחרות כל סוף שבוע", מספרת קטלין גינה, בת 65 ממישיגן, אשר רצה כבר למעלה מ-35 שנה." זה היה עבורי כיף והייתי מאד תחרותית, רצתי כדי לנצח. עשיתי זאת במשך עשר שנים וזכיתי בתחרויות רבות אך גם נפצעתי פעמים רבות לאורך הדרך". לפני כ-12 שנים החליטה גינה לצאת ממעגל התחרויות. היא נתנה לגופה זמן התאוששות ארוך והחלה לאמן קבוצה של רצים אשר רצים בשביל הכיף ולא בשביל התחרות.

השימוש ב"סוד": שאפו להיות הרצים הכי טובים שאתם יכולים להיות, אך ללא נטילת הסיכון שתיפגעו בעצמכם בדרך. זַהו מתי הזמן לעצור ולנוח, גם כאשר יש תחרות באופק. אל תתעדו רק את הקילומטראז' והקצב שרצתם אלא גם איך הרגשתם – פיזית ונפשית. לאחר כל ריצה. התיעוד עשוי לסייע לכם לזהות "דגלים אדומים" או מצבים בהם אתם צריכים לעצור ולמנוע את ההתדרדרות במצבכם.
גינה מציעה בנוסף להצטרף לקבוצת רצים או לרוץ עם חבר. "לפעמים אנו צריכים לשמוע מחבר שהגזמנו קצת ושתחרות זה לא הכל..."

 

 

שמרית גוטמן עידן
רצה בגוף ובנשמה, פסיכותרפיסטית (MSW) כותבת ומאמנת.


 

  • © Warren Goldswain - Fotolia.com

סגור