לכבוש את ההר - יוחנן אהרונסון חוגג 70

| שתף |

בבוקר יום שבת ה-22 באוקטובר 2011, בדיוק 38 שנים לאחר הכיבוש מחדש של הר החרמון יצאו כ-15 רוכבים, כולם מעל גיל 65 על פי בקשתו של חתן השמחה יוחנן אהרונסון כדי לחגוג את יום הולדתו ה-70 בטיפוס על החרמון

תאריך: 27/10/11, מאת: יחיאל מילר

ה-22 לחודש אוקטובר זכור כיום שבו לפני 38 שנים לקראת סיום מלחמת יום הכיפורים, חיילי גולני בסיוע פלוגת צנחנים, הצליחו לכבוש ולשחרר מחדש את מוצב החרמון. לישראלים, אם לאלה שלחמו בסדיר או במילואים ולאוכלוסיה האזרחית, השתלטות הסורים עם פרוץ הקרבות על החרמון וכיבוש המוצב, העצימה את טראומת המלחמה ההיא והוסיפה לתחושת הדכדוך בקרב הציבור. מיכה לימור, כתב הטלביזיה של הערוץ הראשון והיחידי שהיה אז, נילווה אל הלוחמים והצליח, למי שזוכר, לתאר את הקרב הקשה שהיה כרוך בכיבוש מחדש של ההר ושבו נפלו 96 לוחמים.

בין הלוחמים היה איש מילואים, מפקד פלוגה, יוחנן אהרונסון מקרית שמונה. כמי שחווה את הימים הקשים של קרבות ואחיזה בשטח בימים שאחרי, בטמפרטורה של קרוב למינוס 15, בלי ציוד מתאים, הוא החליט לאחר המלחמה לעשות מעשה. כל שבת השכם בבוקר הוא רוכב על אופניים מקרית שמונה ועד לרגלי מוצב החרמון. כ-37 ק"מ של עליה רצופה. עם השנים, הוא הפך לדמות מוכרת בקרב רוכבי האופניים הפזורים בגליל העליון. יוחנן מסביר בהומור וברעמי צחוק האופייניים לו, שהוא רוצה לוודא שהקרב לא היה לשווא ושההר נמצא תמיד בידינו.

החודש חוגג יוחנן הגעתו לגיל 70. מאחר וכבר הבהרנו שהוא טיפוס לא שיגרתי היה צפוי שהוא ירצה לחגוג את יום הולדת 70 באופן יוצא דופן, ואכן כך היה. בשבת 22 אוקטובר 2011, בדיוק 38 שנים לאחר הכיבוש מחדש של ההר- יצאנו כ-15 רוכבים, כולם מעל גיל 65 על פי בקשתו של חתן השמחה, לדרך שהוא עושה כל שבת מהקריה למוצב החרמון. זו לא הייתה תחרות אלא אירוע ספורטיבי שבא לציין זיכרון והנצחה מיוחדת לקרב היסטורי שהתחולל במקום ויוזמה של איש אחד שמצא דרך לשלב ביניהם. בדרך אנו פוגשים בעשרות רוכבים מכל הגילאים, קבוצות מאורגנות ורוכבי "סולו". במג'דל שמס ישנה העלייה המפורסמת עם שיפוע של 21 מעלות שלא כולם יכולים לה ויש שנאלצים לדדות ברגל. קצת אחרי הפניה ממג'דל וכעשרה ק"מ לפני החרמון נמצא המחסום של צה"ל. החיילים במקום מודיעים שהם מחכים לאישור לפתוח את השער. לא עזרו תחינות והסברים שהמסע תואם עם שלטונות הצבא. נראה שעוד מעט ויהיה שוב צורך "לכבוש" את ההר. בסופו של דבר, לצבא זמן משלו ואחרי המתנה לא קצרה, נפתחו השערים והרוכבים שבינתיים מספרם גדל, עקב ההמתנה בשער יצאו בגוש גדול במעלה ההר, לעשרה קילומטרים עד לשיפולי המוצב. כשהרבה רוכבים נמצאים על המסלול, הקצב נהיה מהיר יותר וכך מתפתחת תחרות סמויה בין המשתתפים למרות שלא כולם יודו בכך.

בשערי המחסום האחרון לקראת הטיפוס להר התקבצו בני המשפחה של יוחנן, אשתו, חמשת ילדיו ו-17 נכדיו ועוד כמה עשרות מאלה שהשתתפו בקרב של כיבוש ההר מחדש.
 

סגור