ללא זהות

| שתף |

שרה פרוקטור, אחת הקופצות לרוחק הטובות בעולם ודלאנו וויליאמס, הדבר הבא בספרינטים, מגיעים ממושבות קטנות ללא ועדים אולימפיים ונאלצים "לעצבן" את הבריטים - היחידים שמחלקים להם דרכונים. כך זה עובד.

תאריך: 05/04/12, מאת: דני בורשבסקי

למרות שטיפאני פורטר היא סגנית אלופת העולם באולם בריצת 60 משוכות, היא גם נחשבת לאחת האתלטיות השנואות בעולם. מצד אחד, לא אוהבים אותה בבריטניה כי היא בכלל אמריקאית, שניצלה את דרכונה הבריטי כדי להימנע ממבחנים קשים לתחרויות הגדולות במולדתה. מצד שני, האמריקאים התעצבנו מכך שאתלטית מוכשרת במיוחד בוחרת ב"מסלול הנוח" במקום להילחם על הכבוד לייצג את המדינה האמיתית שלה. השנאה כלפי טיפאני פורטר בבריטניה שברה שיאים חדשים בחודשים האחרונים. כשאומרים שם "בריטים מפלסטיק" מתכוונים בעיקר אליה, כשההגדרה הזאת מתייחסת בעצם לספורטאים בריטים שלא נולדו במדינה, ו"תופסים עליה טרמפ". הגדיל לעשות בשנה שעברה העיתונאי הוותיק ניל ווילסון, שסיקר 19 אולימפיאדות קיץ וחורף עבור ה"דיילי מייל" וכתב בטור שלו כי הוא לא מוכן לעודד "בריטים מפלסטיק" וגם לא לעמוד לצלילי ההמנון הבריטי במידה ואלה יהיו אחראים להשמעתו. 

הפחד של הבריטים מאותם ספורטאי "פלסטיק" השליך גם על מקרים אחרים, בהם אף אחד בממלכה המאוחדת לא טרח יותר מדי כדי לבדוק מה גרם לאנשים לפעול בדרכים מסוימות, לפני שנעשה להם עוול. האחרון ברשימה של ה"בריטים מפלסטיק" הוא דלאנו וויליאמס, ספרינטר בן 18 שמגיע מאיי טורקס וקאיקוס שבים הקאריבי. מדובר בשני איים קטנים במיוחדים שמאכלסים יחד פחות מ-50 אלף תושבים. טיורקס וקאיקוס היא אחת מ-14 מושבות בריטיות שאין להן ועד אולימפי פעיל, כך שהן לא יכולות להשתתף במשחקים האולימפיים. בכלל, אין יותר מדי משאבים באיים האלה. זו הסיבה שוויליאמס חי, לומד ומתאמן בג'מייקה. רק לפני חודשיים הוא הדהים אי שלם, האי של האנשים המהירים בעולם, כשהצליח לזכות בדאבל בריצות הספרינט ב"צ'מפס" – אליפות בתי הספר התיכוניים של ג'מייקה. מדובר בתחרות הגדולה ביותר שמתקיימת באי הזה, תחרות שממלאת 30 אלף איש ביציעים ועשרות אחוזי רייטינג בטלוויזיה. והג'מייקנים, הם עדיין מנסים להתאושש מהעובדה ש"תושב חוץ" ניצח את כל הכשרונות המקומיים ב"צ'מפס" האחרון. בעולם הספרינטים הידיעה הזאת עוררה המון הדים, כשגם מאמנו של יוסאין בולט, גלן מילס, הציע לוויליאמס להצטרף לקבוצת הריצה היוקרתית שלו.

אבל את דלאנו וויליאמס עניינו דברים אחרים. בגיל 18, עם שיאים אישיים של 10:34 שנ' ב-100 מטרים ו-20:53 שניות ב-200 מטרים, הוא הבין שהוא יכול וצריך להתחרות במשחקים האולימפיים בלונדון. ברור שהוא לא יהיה מועמד למדליה, אבל לתקווה כל כך גדולה באתלטיקה לא יזיק בכלל ניסיון אולימפי בגיל כל כך צעיר. בעקבות ההתקדמות המטאורית שלו בשנה האחרונה, הוא ביקש הליך מהיר לקבלת אזרחות בריטית, למרות שביקר בממלכה רק פעם אחת בחייו. אבל חוקים הם חוקים, טורקס וקאיקוס היא מושבה בריטית, ודלאנו וויליאמס קיבל את הדרכון שלו בשבוע שעבר. כעת הוא יוכל להשתתף במבחנים הבריטיים ללונדון 2012, שיתקיימו ביוני בבירמינגהאם. המטרה העיקרית שלו תהיה לסיים בין שלושת הראשונים בריצת ה-200, שם הוא צפוי לנהל קרב רציני מול רצים מנוסים כמו מרלון דבוניש וכריסטיאן מלקולם. האבסורד הגדול הוא ששבועיים לפני טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים, וויליאמס יתחרה באליפות העולם לנוער שתתקיים בברצלונה, ושם הוא ילבש את המדים של איי טורקס וקאיקוס. לפי התקנון של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, הוא יכול לעשות את זה. עבור מי שמתכוון לעקוב אחריו אמר וויליאמס: "אין לי ספק שאני יכול לרוץ הרבה יותר מהר מהשיאים האישיים שלי. את השיא שלי ב-200 קבעתי ללא אימוני ספרינט".

המקרה של דלאנו וויליאמס הוא חדש עבור הבריטים, שעדיין לא גיבשו עליו דעה, לפחות לא בעתונות. בכל מקרה, הוא מזכיר מאוד את המקרה של שרה פרוקטור, מדליסטית הארד בקפיצה לרוחק באולם מאיסטנבול 2012. פרוקטור מגיעה מהאי הקאריבי אנגווילה, עוד מושבה בריטית קטנה ללא ועד אולימפי. ב-2010 היא החליטה לעשות את המעבר לנבחרת הבריטית, ובמקרה שלה מדובר במעבר מלא. לצורך העניין, היא ויתרה על ייצוג אנגווילה במשחקי חבר העמים הבריטי באותה שנה, למרות שהייתה מועמדת ודאית למדליה. בגלל המעבר של טיפאני פורטר לבריטניה, גם את פרוקטור לא קיבלו שם בעין יפה, למרות שהתקשו להבין שאין לה יותר מדי ברירות. "אני לא יכולה להגיד שלא נעלבתי מזה, אבל מה כבר אפשר לעשות?" אמרה פרוקטור והסבירה: "להשתתף במשחקים האולימפיים זה החלום שלי ואני צריכה לעשות כל מה שאפשר בשביל עצמי. זו הייתה הדרך היחידה שלי לעשות את זה. נראה לי שאנשים לא טורחים יותר מדי להבין אותי ואת הסיפור שלי". המקרה של פרוקטור נראה באמת כמו שילוב של סיקור אינטנסיבי של הספורט האולימפי בגלל שהמשחקים הם בלונדון, וחוסר הבנה של סיפור ספורטיבי לגיטימי. כנראה שפרוקטור גם לא הבינה בעצמה מה מותר להגיד ומה אסור, ומשפטים כמו :"אם אזכה במדליה היא תהיה בריטית אבל אנגווילה תמיד תהיה בלבי", נכונים ככל שיהיו, לא תמיד היו במקום. בכל מקרה, פרוקטור שבתה את הלבבות של הבריטים כשהצליחה לשבור את השיא הלאומי בקפיצה לרוחק באולם שהחזיק מעמד במשך שני עשורים, והשיא שלה היה אותה מדליית ארד בתחרות ברמה גבוהה במיוחד באיסטנבול, כשההתעטפות שלה בדגל הבריטי בסיומה עשתה את העבודה.

ומה יגידו הבריטים על דלאנו וויליאמס, שבאופן טבעי יעדיף תמיד את האי הקטן שלו מאשר את בריטניה הגדולה, אלא אם כן מדובר באולימפיאדה? אין ספק שקשה לעבור את זה, כשהמדינה שאתה מייצג היא גם המארחת של המשחקים. כנראה שהבחור המוכשר הזה יצטרך לדבר בעיקר על המסלול, ובמקרה הזה – אולי להיעזר באיש יחסי ציבור תותח שיעזור לו להתמודד עם התקשורת הבריטית הקשוחה. מה שבטוח, מדליה אולימפית תפתור הכל, אבל את זה נראה אולי רק בריו 2016.
 

 

צילום באדיבות Victor Sailer/ photorun.net

  • פרוקטור קופצת במדי בריטניה

    Victor Sailer/photorun.net

סגור