לקראת מרוץ הר לעמק 2012

| שתף |

2000 רצים עומדים לקחת חלק במרוץ השליחים הראשון מסוגו שאי פעם נערך בארץ, ויתקיים בפעם הרביעית ביום חמישי הקרוב. המרוץ שבר השנה שיא במהירות סגירת ההרשמה וכן בכמות המשתתפים.

תאריך: 30/04/12, מאת: רן שילון

לא עוד מירוצים למרחק הסטנדרטי של 10 ק"מ. עם העלייה במספר המשתתפים במירוצים הגיע גם השינוי המיוחל: סדרת מירוצים למרחקים ארוכים, מירוצי שטח, מירוצי הרים ועוד. נראה שבעתיד הקרוב נחזה גם במירוצי הרפתקאות.
לפני ארבע שנים נוסף מירוץ יוצא דופן ללוח המירוצים השנתי - מירוץ 'הר לעמק'. ייחודו מתבטא בכך שהוא מירוץ שליחים למרחק כולל של כ-200 ק"מ, והוא מבוצע לפי פורמט מקובל בעולם של זוגות, רביעיות, שישיות או שמיניות. הרעיון הובא לארץ ויושם על-ידי רצים שהשתתפו באירוע דומה בארצות-הברית. אין ספק שהמופתעים הגדולים ביותר בשנה הראשונה לקיום המרוץ היו המארגנים. הם ציפו לכ-100 רצים ובפועל הגיעו יותר מ-700! נראה שבעקבות החוויה הכל-כך מיוחדת שעברה מִפֶּה לאוזן בקהילייה המתרחבת שלנו - נחצה את קו ה-2000 משתתפים.

מה מייחד מירוץ שליחים? הייחוד מתבטא קודם כול בעבודה בקבוצה. לא מדובר באירוע שניתן לבצע לבד, אלא הוא מותנה בגורם משמעותי הנקרא עבודת צוות. נכון, כל רץ מבצע את עבודתו בעצמו, אבל לכל רץ אחריות אישית - וקבוצתית. הרץ נמצא רוב הזמן בסביבת אנשי הצוות (במיוחד כשמדובר בקבוצות גדולות יותר), ואיתם הוא צריך להתמודד במצבי לחץ, חוסר שינה, הצלחות וכישלונות. כל רץ בצוות צריך לרוץ בסך-הכול בין 25 ל-100 ק"מ, בתנאי שטח משתנים ובשעות היום והלילה. יש גם לבנות בקפידה את תכנית התזונה והשינה במהלך התחרות. צריך לזכור כי מעבר לתכנון התזונה לזמן הריצה מההיבט הטכני, יש להחזיר לגוף גם את הקלוריות שהרץ זקוק להן לקיום היומי שלו.


ההכנות למירוץ-בניית הצוות
התחרות עשויה להיות חוויה נפלאה, כזו ש'כדאי לספר לנכדים', אך היא גם עלולה להפוך לסיוט מתמשך (טוב שלא יותר מ-24 שעות...). יש לזכור כי הרצים נמצאים יחד במכונית 'מריחה' במשך 24 שעות, כאמור בתנאי לחץ של תחרות, חוסר שינה ואחריות כלפי חברי הצוות האחרים. בחירת אנשי הצוות היא אפוא גורם בעל משמעות, ובבואכם לבחור אותם הביאו בחשבון את הגורמים הבאים:
מטרת התחרות: האם באתם לנצח או להשתתף בכיף? אם תגבשו את הצוות שלכם כך שיורכב הן מאנשים תחרותיים והן מאלה שבאו רק ליהנות - הרי לכם מתכון לכישלון. ודאו אפוא שלכל אנשי הצוות מטרות דומות.
תפקיד לכל איש צוות בזמן שאינו רץ: נהג, טבח, נווט, 'מקגייוור'. בדקו שכל חברי הקבוצה מסוגלים לבצע את כל הנדרש. לדוגמה: עלולה להתעורר בעיה קלה, אם תאבדו את דרככם בלילה בנהיגה, מכיוון שכל חברי הצוות הם 'מאותגרי ניווט'.
מפקד לכל צוות. אמנם אנחנו לא בצבא, אבל כאשר מתחילים להיות לחוצים ועייפים יש חבר אחד בקבוצה שמקבל החלטות - לטוב ולרע. מצאו חבר צוות המתַפקד היטב בתנאי לחץ, שמסוגל לשמש בתפקיד זה.
סדר וניקיון. נשמע בנלי, אבל כדאי שלכל חברי הצוות תהיה רמת היגיינה אחידה (ורצוי גבוהה...).

תכנון התחרות
תכננו מראש את התחרות עד לפרטים הקטנים ביותר. לחוסר ודאות השאירו מקום קטן ככל האפשר.
* תכננו את קטעי הריצה - מי רץ ובאיזה קטע. תנו לרצים החזקים בצוות לקחת על עצמם את הקטעים הקשים של התחרות.
* תכננו את השינה/מנוחה - באיזה שלב נח כל רץ.
* מי נוהג בכל קטע.
* מי מכין/ים אוכל ומתי.

הציוד
מעבר לציוד הריצה הרגיל ולפנסי הראש (כולל סוללות להחלפה), יש להתארגן לשהייה בשטח. הציוד המומלץ הוא כדלהלן:
רכב. זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. אם אתם מתחרים בזוג תספיק גם מכונית קטנה, אבל בקבוצה גדולה יותר, ובמיוחד בהתחשב בכך שהצוות נמצא בתנועה כל הזמן, רצוי לבחור בכלי רכב גדול ככל האפשר. בתחרויות מסוג זה בעולם נוהגים הצוותים לשכור רכבים מסחריים גדולים, שבהם יש מקום נרחב לשינה ולהתארגנות.
סט מפות+מצפן/GPS לנהיגה

• ציוד קמפינג:
* גזיה + סיר לבישול. אל תתפתו לסמוך על אוכל 'טכני' (כמו חטיפים, פירות מיובשים, משקאות איזוטוניים) בלבד.
* שק שינה/שמיכה+כרית לשינה. בהנחה שחבר קבוצה אחד רץ ושני נוהג, יש לדאוג לציוד שינה לכל חברי הקבוצה האחרים.
* שולחן + כיסאות מתקפלים. אלה הופכים את האכילה לנוחה יותר, מסודרת יותר ונעימה הרבה יותר.
* כנ"ל לגבי כלי אוכל (צלחות, כוסות, סכו"ם וכיו"ב)
* ציוד חירום (סכין/אולר, מראת הישרדות, שמיכת מילוט). זה אינו מוגזם, מכיוון שכל רץ עלול ללכת לאיבוד מסיבה זו או אחרת ולהסתדר בעצמו בשטח לא מוכר. ציוד חירום, המחויב בתחרויות מסוג זה בעולם, הוא קטן וקל וכמעט שאינו תופס מקום. בחלק מתחרויות כאלה מחייבים את המתחרים לצאת לריצה גם עם אוהל וביגוד חם רזרווי.
* מקלות הליכה. בתנאים מסוימים עשוי שימוש נכון במקלות להפחית את העומס מהרגליים עד כדי 30%.

התזונה
קטעי הריצה בתחרות זו נעים בין 5 ל-25 ק"מ, כך שאין צורך באוכל 'טכני' רב בזמן הריצה עצמה. למעשה, רצוי לתכנן את הריצה עם משקל מינימלי, ולכן ואת האנרגיה האבודה יש צורך להחזיר בצורה אחרת. באחת מהתחרויות שהשתתפתי בהן הזמין אחד מחברי הצוות אוכל גורמה (שעלה לו הון תועפות). אנחנו קנינו במרכול השכונתי 'מנות חמות', קרקרים, גבינה צהובה, טונה בקופסה ופחיות קולה כמובן.
ברור שבסיום התחרות זרקנו את כל אוכל הגורמה וטרפנו את האוכל הפשוט והקל לעיכול. שם המשחק הוא אפוא - פשטות. ניתן לקנות אוכל מוכן מיובש (בחנויות למטיילים או לאלפיניסטים), או כל אוכל אחר שניתן 'לבשל' על-ידי הוספת מים רותחים ו-זהו. הצטיידו בכמה מצרכים שהסך הקלורי שלהם הוא כ-2500 קילוקלוריות. למרות השעות הארוכות של הריצה אין צורך ביותר מזה. למהדרים ניתן להכין תבשיל בשר (המתאים בעיקר לשעות הלילה), כולל בירה קרה.

האימונים
מובן שככל שהצוות קטן יותר כך חלק הריצה גדול יותר בתחרות, ולכן גם האימונים קשים יותר. בכל מקרה, בבניית התכנית יש להביא בחשבון את הגורמים הבאים:
תוואי השטח. התחרות מתחילה בצפון הרחוק ועושה דרכה לעמק יזרעאל. למי שנרדם בשיעורי מולדת בבית-הספר - אזור זה של מדינת ישראל מאופיין בהרים גבוהים ובגאיות עמוקים. אי לכך, תרגלו ריצה/הליכה בעליות ולא פחות חשוב - ריצה בירידות.
תנאי שטח משתנים. כיוון שתוואי התחרות עובר ברובו בתנאי שטח משתנים, יש צורך לתרגל ריצות כאלה, כולל מעברי מים, בוץ ושבילים צרים ורחבים. החורף הוא זמן מצוין לאימונים כאלה, גם אם נרטבים לפעמים.
חושך. שום פנס, חזק ככל שיהיה, אינו מחליף אור יום, וכיוון שהראייה נחלשת הביטחון בריצה נחלש גם הוא והקצב יורד. ניתן כאמור להיעזר במקלות הליכה, ובכל מקרה יש צורך לתרגל ריצה בחשכה תוך שימוש בפנס.
זמני הריצה. מכיוון שהתחרות היא 'סביב השעון', סביר להניח שתמצאו את עצמכם רצים בשעות מוזרות, שמעולם לא התנסיתם בהן קודם לכן. במסגרת האימונים תרגלו ריצות בשעות הקשות - שעות הצהריים המוקדמות, שעות הערב והלילה. תגלו שדווקא שעות הזריחה, למרות הזמן הרב שאתם כבר בתחרות, יתגלו כשעות הקלות של היום.

לסיכום, הֲביאו בחשבון שקיימים דברים לא צפויים ולא מתוכננים. זכור לי מירוץ הרפתקאות באוסטרליה, שכלל ריצה + הפלגה ביאכטות. האוסטרלים היוו את צוות ההפלגה, וחבריי לצוות ואנוכי היינו הרצים. באחד הבקרים התעוררנו אחרי לילה ארוך של טלטלות, יצאנו לסיפון וגילינו את שלושת האוסטרלים ירוקים מלילה של ים סוער. הם כבר היו מוכנים לוותר ולחזור, אבל כדי שנוכל להמשיך את התחרות שלחנו אותם להתאושש ואנחנו ניהלנו את הסירה עד שחזרו לעצמם. בתחרויות מסוג זה יש צורך בגמישות מחשבתית, וזהו חלק מהחן של תחרויות כאלה. ברור שמשהו עלול להשתבש, וגם אם זה קורה אין סיבה להיבהל. ההבדל בין הצוותים מתבטא לא רק ביכולתם הפיזית אלא - ובעיקר - ביכולתם להגיב בזמן אמת.

 


המאמר פורסם לראשונה במגזין 144 של עולם הריצה
לרכישת מנוי למגזין עולם הריצה - לחץ כאן
 

  • צילום: עופרי מילר

  • צילום: עופרי מילר

  • תחנת ביקורת

    צילום: עופרי מילר

סגור