לרוץ 200 קילומטרים - סיפורו של עדן פז

| שתף |

עדן פז, מביא את סיפורו כיצד החל לרוץ ולתהחרות בלי הרבה ניסיון, ועד הרגע בו זכה במקצה 200 ק"מ במרוץ סובב עמק האחרון

תאריך: 30/11/14, מאת: מיכל קוברסקי

עדן פז, בן ה-29, סיים בחודש שעבר את מקצה ה-200 קילומטר במירוץ אולטרא מרתון 'סובב עמק' במקום הראשון, בזמן מדהים של 26:28:00 שעות. עדן, טבעוני מזה כשנתיים, התגלגל דיי במקרה לעולם ריצות האולטרא מרתון ולמרות גילו הצעיר וניסיונו המועט יחסית בתחום מצא את עצמו עומד בכל האתגרים מולם ניצב בהצלחה יתרה.

איך הכל התחיל

הנגיעה הראשונה שלי בספורט החלה בבית הספר היסודי, רצתי בזמנו מעבר לשיעורי ספורט בבית הספר, פעם-פעמיים בשבוע עם אבא שלי, ריצות של כ-5-6 קילומטר וכך המשכתי להתאמן גם בחטיבה ובתיכון עם חברים. התחרות הראשונה שלי הייתה בכיתה ח', חצי מרתון ירושלים, שאותו סיימתי בתוצאה של 1:35:39 והגעתי במקום 100 כללי.

לפני כשלוש שנים החלטתי להצטרף לריצה עם שני חברים וכך התחלנו להתאמן יחד. התחלנו מריצות של 4 קילומטר ולאט לאט העלינו את נפח האימונים, ללא יעד כלשהו, תוך שאף אחד מאתנו לא חשב על תחרויות כלל, האימונים היו רק בשביל הכיף.
חודש לפני מרתון תל אביב 2012 החלטתי להירשם למרתון. באותה תקופה כלל לא הבנתי בריצה ולא הכרתי אנשים שרצים בצורה רצינית או שיטות להתאמן למרתון. לא הייתי בטוח איך בכלל מתאמנים למרתון, ופשוט החלטתי להעלות נפחים בהדרגה לאורך אותו החודש ועד למרתון עצמו. את המרתון סיימתי בתוצאה 3:23 וההרגשה הייתה מצוינת לכל אורכו. לאחר המרתון חזרתי לריצות טמפו קצרות יחסית בתוואי השטח של מודיעין (7-16 ק"מ). כמה חודשים לאחר מכן ובאופן ספונטני לחלוטין, רצתי מרעות עד לכותל בירושלים. המרחק המשוער היה צריך להיות 36 ק"מ, אולם לאחר כמה טעויות בדרך הגעתי לנפח של מרתון, 42.5 ק"מ עד לכותל. זה כמובן רק השאיר אותי עם טעם לעוד וכמה שבועות לאחר מכן, ביום כיפור, רצתי 37 ק"מ מכיכר רבין בתל אביב ועד רעות, שוב, באופן ספונטני ביותר.

לאולטרה הגעתי – ממש כמו כל הריצות שלי – לגמרי במקרה. במהלך ריצה שגרתית ביער בן שמן עם הקבוצה של רצי מודיעין, אחד הרצים סיפר שבעוד שבוע מתקיימת תחרות שנקראת סובב עמק, ובה מקצים למרחקים שונים. בו ברגע החלטתי להירשם, אך התברר לי שההרשמה כבר נסגרה (בכל זאת, שבוע לפני התחרות). למזלי גיליתי מאחד הרצים שהוא נרשם למקצה של 33 ק"מ אך אינו יכול להשתתף, והחלטתי לקנות את הערכה שלו לתחרות. היה עליי לתאם את ההחלפה מול שי חזן (מארגן התחרות) ובאותו רגע שי שאל אותי לאיזה מקצה אני מעוניין להירשם, 33 או 61 ק"מ. מצד אחד, רצתי כבר המון פעמים 33 ק"מ, אולם מנגד 61 זו קפיצה גדולה מהמרחק הכי גדול שרצתי עד כה. לראשונה נפתחה בפניי האפשרות לרוץ אולטרה, משהו שאפילו לא חשבתי עליו עד כה, ואחרי התלבטות של מספר דקות השבתי לו שאני מעוניין להירשם למקצה של 61 ק"מ.

את האולטרה הזה, הראשון שלי, סיימתי במקום שני אחרי אריאל רוזנפלד. מעולם קודם לכן לא דמיינתי את עצמי אפילו על פודיום. לקח לי כמה ימים להבין את המשמעות של התוצאה הזו, ומשם בעצם הרגשתי שהריצה שלי התחילה, שם לראשונה הבנתי שיש לי יכולת לרוץ טוב למרחקים ארוכים.
התוצאה הזו הביאה אותי להיכנס קצת יותר לעולם הריצה. התחלתי לדבר עם אנשים מנוסים ממני, הכרתי אנשי ריצה כמו דניאל קרן, אריאל רוזנפלד ולימור ביגון והחלטתי שאני מתחיל להתאמן בצורה יותר רצינית, והפעם עם יעדים. היעד שבער בי אז היה לרוץ בסובב עמק שנתיים לאחר מכן, את מקצה ה-166 ק"מ. בשנת 2013 בשל עומס בלימודי ראיית החשבון, החלטתי שלא להשתתף בתחרויות אבל שמרתי על שגרת אימונים יציבה, תוך שגם חוויתי חודש של פציעה במהלך אותה שנה שלקח לי המון זמן לחזור ממנה. לקראת סוף 2013 כאשר נפתחה ההרשמה לסובב עמק 2014, התווסף מקצה נוסף ארוך יותר ממקצה ה-166 ק"מ, והחלטתי להירשם אליו – 200 ק"מ.

בחודש מאי התחלתי לעבוד עם המאמן קובי אורן. פניתי אליו כי הבנתי שלתחרות הזו אני כבר לא יכול להגיע בספונטניות ועם שגרת אימונים בסיסית, ובחרתי בו כי הוא רץ בסובב 422 ק"מ והאמנתי שהוא האדם שיכול להכין אותי בצורה הטובה ביותר למרוץ הזה. באותה שנה התחלתי עם מרתון תל אביב ומרתון ירושלים, לאחר מכן השתתפתי באולטרה קצרין ברמת הגולן 80 ק"מ והגעתי למקום ראשון, ובנוסף השתתפתי במקצה אולטרא-טרייל הרי ירושלים 60 ק"מ כאימון בלבד (סיימתי במקום החמישי), כאשר כמה שעות לאחר מכן כבר יצאתי לאימון נוסף של 21 ק"מ, הכל לפי תכנית האימונים של קובי.

מה עובר בראש בהכנות לקראת ריצת 200 קילומטר?

בעיקר חששות. אחד החששות הגדולים שלי היה זה שמעולם לא רצתי מספר תלת ספרתי קודם לכן. הרי על מנת להירשם למקצה של ה-200 בסובב אחת הדרישות הייתה השתתפות קודמת וסיום של אחד המקצים התלת-ספרתיים האחרים של התחרות (ה-100 או ה-166), משהו שכמובן עוד טרם הגעתי אליו בזמנו. כשנרשמתי הריצה הארוכה ביותר שלי הייתה 61 ק"מ וגם היא הייתה שנה קודם לכן. עם זאת, כאשר התקשרתי לשי לבקש להירשם, הוא רק שאל אותי אם אני מתאמן לקראת זה. כאשר עניתי לו שכן, הוא אישר לי להירשם.

מה עובר בראש במהלך תחרות ה-200 ק"מ?

את המרוץ עצמו התחלתי מהר מהקצב שתכננתי לרוץ בו, סיימתי את הסיבוב הראשון (33.3 ק"מ) ב-3:35 שעות. ידעתי שהקצב מהיר מידי, והבנתי שאני צריך להאט. את הסיבוב השני והשלישי סיימתי בכ-4 שעות להקפה. בסך הכול הרגשתי טוב לאורך כל הדרך, ואת הסיבוב השלישי סיימתי שלישי מבין הרצים. בסיבוב הרביעי כבר התחלתי להוביל, כאשר שמרתי על המיקום שהצלחתי להגיע אליו עד סוף התחרות. במאה הקילומטרים האחרונים היה לי פחות קשה משדמיינתי שיהיה, אם כי לקראת סוף התחרות שמתי לב שמתחילות לי בצקות בכפות הרגליים, תופעה שהייתה זרה לי עד כה, זה משהו שחוויתי לראשונה בריצות. על אף החששות מהבצקות, ניסיתי להתעלם והמשכתי באותו קצב, אך בסיבוב האחרון הכאב ברגליים התגבר מאוד וכל דריכה על כפות הרגליים הפכה כואבת מאוד. באולטרה לרוב קורות תקלות ואחד הדברים הכי חשובים זה לדעת להתמודד עם כל מה שצץ ולא מתוכנן בצורה הטובה ביותר ותחת שיקול דעת.


צילום: נעם פז

קצת על שגרת האימונים

כאשר רצים בתחרות חשוב מאוד להכיר את המסלול ואת האלמנטים הייחודים של המרוץ. במקרה זה, על מנת להתכונן למרחק של 200 ק"מ במסלול מעגלי, חשוב לבצע סוגים שונים של אימונים פיזיים ונפשיים שיכינו אותך היטב. האימונים כללו הרבה ריצות "גב לגב", קרי ריצה ארוכה, שלאחריה מנוחה קצרה שלא מאפשרת התאוששות, ומיד לאחר מכן ריצה נוספת. דוגמה לאימון מסוג זה (האימון הכי ארוך שביצעתי) – היא ריצה של 85 ק"מ מגדרה עד הכותל במהלך כל הלילה עד שעות הבוקר המאוחרות, ובאותו ערב סיבוב בסובב עמק (31 ק"מ). דוגמה לאימונים נוספים היא למשל, אימונים של ריצות לילה וחום: ריצת ערב כלשהי, בין לבין שינה של שעתיים ואז יציאה לריצה נוספת באמצע הלילה, שעוקבת ריצה נוספת בצהריי אותו יום. דוגמה נוספת לאימון מנטאלי חזק היא שבמקום ריצת צהריים אחרי האימון הקודם שציינתי, מבצעים אימון עליות שבו מבצעים את אותה עלייה שוב ושוב עשרות פעמים.

יש מספר דברים שיש להקפיד עליהם באימונים, כמו אכילה נכונה תוך כדי ולאחר הריצות, על שתייה במהלך ריצה וכן עצירות במהלך אימון, שכן יש לקחת בחשבון שבמהלך תחרות ישנן עצירות רבות בלתי נמנעות, כמו למשל עצירות לשקילה. בנוסף, חשוב להקפיד על אימוני לילה, אימוני חום וכן אין לזלזל באימוני הליכות, שחשובים ממש. חלק מכל תחרות אולטרה תלת-ספרתית מתבצע בהליכה בירידות/עליות תלולות, והכול תוך כדי ששותים בזמן הליכה, אוכלים וכו'. תרגול הליכה מחזק שרירים אחרים מאלו שפעילים בריצה, ובכך מונע היתפסות שרירים במהלך התחרות. חשוב לתרגל הליכה גם בעליות וגם בירידות.


עדן פז בסיום 200 ק"מ / צילום: נעם פז

הקשיים בדרך ליעד

הקושי העיקרי שלי במהלך ההכנה לתחרות נבע מפציעה שחוויתי באמצע חודש יולי, כשלושה חודשים לפני התחרות. הפציעה גרמה לי להוריד הילוך ולנוח, כאשר התחיל מעגל של מנוחה- ניסיון לחזור לרוץ- פציעה-ושוב מנוחה. ההצלחה הייתה בכך שלא נתתי לפציעה לגרום לי לוותר על ההשתתפות במרוץ, למרות שלא הגעתי לכמות ונפח אימונים שחשבתי שאבצע לפני התחרות כלל. בכל זאת האמנתי שאצליח ולא נתתי לשום דבר לפגוע לי בתחושה הזו.

הכנות פיזיות, מנטליות ולוגיסטיקה

שלב ההכנות הנו קריטי במרוץ מסוג זה, ההצלחה שלו לרוב מבוססת על לוגיסטיקה. כחלק מההכנות היה עליי לארגן קבוצה של חברים (שגיא ויצמן, יורם רוברטס, אקי יפרח, יובל בהרב, נועה ברקמן ורונן פלד) שילוו אותי לאורך כל המסלול וכן יעזרו לי בהתארגנות בתחנה הראשית בכל הגעה שלי אליה. מדובר בלוגיסטיקה רבה וכן זה מורכב בהרבה משנשמע. ראשית, זו תחרות אשר מתקיימת ברובה באמצע שבוע, ויש לתאם עם כל מלווה את הגעתו צפונה, והכול בהתאם לאילוצי הלו"ז שלו/ה, מול זה של שאר המלווים. בנוסף, יש להכין הרבה אוכל ונוזלים לשתייה למהלך התחרות כולה – דבר שהוא לא פשוט בהתחשב בזה שיש להצטייד במזון שהוא לא מלכלכך, מלא בקלוריות זמינות שהגוף יכול לפרק בקלות, וכן שקל לאכול אותו תוך כדי תנועה, והכול – טבעוני כמובן, שכן אני טבעוני מזה מעל שנתיים כבר. בכל תחרות ישנו אוכל שהמארגנים אחראיים לספק, אולם האוכל שחולק לא ענה לצרכים שלי כטבעוני ועל כן הכנתי לעצמי שתי צידניות אשר חיכו לי בתחנות באמצע המסלול, עם אוכל טבעוני רב, כמו חטיפי תמרים, חטיפים טבעוניים של חברת High5, ג'לים טבעוניים של חברת Pocket fuel, כריכים ועוד. ציוד נוסף שיש לדאוג לו הוא פנס, סוללות, בגדים קצרים וארוכים, כמה זוגות נעליים וגרביים, ווסט ועוד ועוד. ההתארגנות והלוגיסטיקה לריצה לוקחות בין יום ליומיים (בקיצור הרבה עבודה).

על הטבעונות

לטבעונות בכלל עברתי בעקבות היחשפותי לסבל של בעלי החיים, אולם למעשה, את מרבית הישגיי בריצה השגתי לאחר המעבר שלי לטבעונות, מעבר שרק הטיב עמי בתחום הריצה וכן בחיים בכלל. מרגע שגיליתי את שעובר עליהם בתעשיות המזון, קיבלתי החלטה להפסיק לקחת חלק במעגל הסבל הזה, וכך הפסקתי לאכול בעלי חיים ולצרוך את תוצריהם (בשר, חלב וגבינות, ביצים, דבש, צמר ומוצרי עור). הטבעונות השפיעה עליי ועל הישגיי די מהר, וכך שמתי לב כי זמני ההתאוששות שלי מתקצרים משמעותית, מה שאפשר לי להכניס יותר אימונים – ומכאן, להצליח יותר. אולם הגעתי אל הטבעונות מטעמי מוסר, אך זו החלטה שמטיבה עמי גם בהישגיי.

האולטרא בארץ

הכי חשוב לדעתי זה למצוא דרך להוזיל את עלויות התחרויות כי מדובר בסכומים גדולים לכל תחרות. כמו כן, חשוב להביא לכך שהתחרויות יתפרסמו יותר. המצב כרגע הוא שהרבה אנשים לא שמעו בכלל על תחרויות במרחק גדול ממרתון. הייתי שמח ליצור שיתופי פעולה עם ספונסרים ייעודיים שיוכלו להקל עליי בהמשך דרכי על המסלול. אני מאחל לכל מי שנכנס לתחום האולטרא מרתון שיהנה מהדרך ומהסיפוק שמגיע בסוף הריצה.
 

  • צילום: נעם פז

סגור