מחשבות מהמגירה - ספורט כדרך חיים

| שתף |

"הספורט יכול ללוות אתכם לכל חייכם במידה ותשתמשו בו בחוכמה. גישת ה'הכל או כלום' אינה בריאה ולא משרתת דבר מלבד הנאות רגעיות ומורדות גדולים"

תאריך: 22/09/14, מאת: מיכל קוברסקי

לעיתים קרובות יוצא לי להרהר במהות הספורט בחיי. בשיחות עם העוסקים בספורט, אני פוגשת בסוגי מניעים שונים ומגוונים המביאים אנשים אלו לעיסוק בספורט כשגרה בחייהם. האם זה נועד לצורכי בריאות והנאה, האם זו התמכרות או שמא תחביב בריא ונשלט, האם המניע מגיע מתחרותיות או שהסיפוק מגיע בכלל מהדרך, האם זו המדבקה על האוטו, הקעקוע או התואר שעושה את זה למרגש או שכל אלו רק העטיפה החיצונית שמסמלת משהו עמוק יותר, האם הספורט הוא אקט בעל אפקט פיזי ופסיכולוגי או שזה בכלל פלטפורמה רוחנית להתפתחות אישית.

ייתכן שכל התשובות נכונות. המכלול של הדברים יוצרים את התרגשותה המתחדשת מהתנועה הכל כך מונוטונית בענפי הספורט השונים. לסובב רגליים על אופניים כעשרות אלפי פעמים, לעשות צעד אחר צעד בצורה סדירה ומתמשכת במסלול הריצה, לחתור ולחתור, ולשוב על עקבותי בחזרה וחוזר חלילה.

מבחוץ זה בטח נראה משונה ולא מובן. כשאני מנסה להעביר את התחושה הזו החוצה לאנשים שלא עוסקים בספורט אני מרגישה שמשהו מהותי מתפספס. אי אפשר לתמלל את התחושה, פשוט צריך לחוות אותה בעצמך. כשחברה שלי אומרת לי "אין סיכוי שאני מצליחה לרוץ יותר מקילומטר" אני תוהה האם באמת אין סיכוי שהיא תצליח לרוץ או שהיה יותר נכון לנסח את המשפט כ- "אין סיכוי שאאמין בעצמי בשביל שאתמיד עד שאצליח לרוץ יותר מקילומטר". הרי אם אני יכולה, איך היא לא?

פאבלו פיקאסו אמר "אני כל הזמן עושה דברים שאני לא יכול לעשות, בגלל זה אני מסוגל לעשות אותם". הכלי הזה, שנקרא ספורט, נותן לנו העוסקים בו, את האפשרות הבלתי מוגבלת להתרומם. לא מדובר רק על שיפור התוצאה ב-10 קילומטר או בזכיה במקום כזה או אחר בתחרות. זה מעורר לנו את הדימיון, גורם לנו לחלום, להאמין שאפשר להגיע קצת יותר גבוה וקצת יותר רחוק. הדימיון גורם למוטיבציה להעלות ולהתרגשות לפעום בעורקים ואז אנחנו מעיזים- נרשמים לתחרות מאתגרת, לוקחים מטרה קצת יותר גבוהה מזו של אתמול, מחליטים להתקדם למקום חדש ובלתי מוכר. על מנת להתמיד ולהצליח להגשים את החלום, יש צורך בהתבוננות פנימה ובהתעמקות בחוזקות שיוכלו לעזור לי ובמגרעות שעשויות להפריע לי בדרך. ההשתפרות מתחילה מכאן ומתבטאת כהלכה למעשה במהלך האימונים. עצלות, ניהול זמן בעייתי, ויתור עצמי, מחשבות שליליות, חוסר סבלנות ועוד עשויים לעכב אותנו. התמדה, מסירות, הקשבה והתייעצות, מחקר ולמידה, חשיבה לטווח הארוך, דימיון והקרבה מסויימת, כל אלו יכולים למנף אותנו לכיוון ההצלחה.

נקודת האיזון חשובה. אל לנו למהר לקחת על עצמנו אתגרים לא ריאלים שיגרמו לנו או לפציעה או לריחוק מהספורט. הספורט יכול ללוות אתכם לכל חייכם במידה ותשתמשו בו בחוכמה. גישת ה'הכל או כלום' אינה בריאה ולא משרתת דבר מלבד הנאות רגעיות ומורדות גדולים. בניה נכונה והדרגתית תוך שיפור והקשבה לגוף וללב תהפוך את הדרך הארוכה והמאתגרת לסיבה המרכזית בהגשמת החלום כשקו הסיום יהיה רק סימבולי במובן מסויים.
נגן יכול להתאמן על כלי הנגינה שלו למשך שעות. האחד יחכה להופעה ולמחיאות הכפיים, השני יהנה מההרמוניה שיוצרים הצלילים ומהשיפור שכל יום מביא איתו, האחר ינגן לעצמו בשקט ויהנה בחלקו. כל אחד בוחר את הכלי שלו, את הענף בו הוא עוסק, את המטרות והחלומות ואת הדרך להגשמתם. ממליצה לכם להתבונן פנימה ולנסות להרהר מהו הספורט בשבילכם ואיזה סוג נגנים אתם.
 

סגור