מירוץ השטח הקשה ביותר בעולם

| שתף |

חשבתם שהרצים ש"נהנים" מריצות אולטרה בשבילי הארץ מטורפים? כנראה שלא שמעתם על מרתוני ברקלי בטנסי. מאז 1986, רק 12 רצים הצליחו לסיים את המסלול הזה

תאריך: 31/01/13, מאת: דני בורשבסקי

בזכות האינטרנט אפשר להיחשף לכל סוג של ספורט ולראות מקרוב את התחרויות הקשות ביותר בעולם, גם אם מדובר בתחרויות לא רשמיות, המיועדות למטורפים בלבד. ועדיין, מסתבר שגם היום, כשהמידע כל כך זמין, עדיין יש תחרויות שקשה מאוד להגיע אליהן, בטח שלצפות בהן. אחת מהן נחשבת גם למירוץ השטח הקשה ביותר בעולם ושמה הוא "מרתוני ברקלי". מדובר במירוץ אולטרה של 100 מייל (160 קילומטרים) שמתקיים מדי שנה בסוף מרץ בטנסי, במזג אוויר קשה מאוד ועל מסלול הררי ובוצי שכולל חמש הקפות של 20 מייל (32 קילומטרים). הרעיון הוא לסיים את כל המסלול הזה בזמן של פחות מ-60 שעות, כשבנוסף כל מתחרה חייב לסיים כל אחת מההקפות בזמן של 12 שעות. בכל שנה רק 35 רצי אולטרה זוכים להזדמנות להתחרות במרתוני ברקלי. אין אתר רשמי שבו הם ממלאים טופס הרשמה, הם פשוט צריכים לשלוח מייל לכתובת שעוברת בין רצי האולטרה מפה לאוזן, ובמייל הזה להסביר למייסד התחרות גארי קנטרל למה דווקא הם "ראויים" להשתתף במרתוני ברקלי. אגב, הרעיון למירוץ הזה נולד כשהמייסד שמע על בריחתו מהכלא של אחד מעוזריו של מרטין לותר קינג, שברח לתוך היערות ורץ כ-100 קילומטרים בשטח. "אני יכול יותר מזה", אמר אותו מייסד.

ברגע שקנטרל בוחר את 35 המשתתפים, הוא מזמין אותם להרי טנסי אי שם בסוף חודש מרץ, שם הוא מעביר להם השתלמות על המסלול הבלתי מסומן, ואז מתישהו בין חצות לצהרי היום הוא מודיע למתחרים שהמירוץ ייצא לדרך בתוך שעה, כשהם צריכים להתמקד בו אחרי 60 דקות, לזהות מתי הוא מבעיר סיגריה שמסמלת על הזינוק, ופשוט לצאת לדרך הארוכה, שבה הם יצטרכו לנווט לבד ללא שום עזרים. הם יוצאים לאותן חמש ההקפות, כשאת השתיים הראשונות מבצעים כנגד כיוון השעון, את השתיים הבאות הפוך, ואז המוביל מחליט באיזה כיוון להקיף בפעם החמישית. אז איך יודעים שלא מרמים? הרי אין שטיחים וצ'יפים בתחרות הזאת. כל מתחרה חייב למצוא לאורך כל המסלול בין 9 ל-11 ספרים ולתלוש מהם דפים כהוכחה לכך שהוא עבר במקום. אגב, הקושי רק הולך וגובר כשהמתחרים מגלים את אינסוף העליות שבמסלול, בסך הכל 16.5 קילומטרים של עליות.

כדי להבין עד כמה המסלול הזה קשה עד כמעט בלתי אפשרי, אפשר פשוט למצוא ברשת בלוג מפורט אותו כתב צ'ארלי אנגל, כוכב הסרט הדוקומנטרי "לחצות את הסהרה בריצה". עד כמה שהוא הרשים בחציית הסהרה, וכמעט בכל מירוץ אולטרה בו הוא השתתף, אנגל הצטרף בשנת 2010 לרוב של הרצים שלא הצליחו לסיים את מרתוני ברקלי. אנגל, שעבור כל אדם נורמלי ייחשב לרץ מטורף לגמרי, העיד בעצמו עד כמה הוא התרשם מהמטורף היחיד שכן הצליח לסיים את המסלול באותה שנה. הוא עצמו נשבר כשאחרי שתי הקפות הוא תיכנן לתפוס תנומה של שעה, התעורר רק אחרי שעתיים וגילה מבול כבד מחוץ לאוהל. מי שסיים את אותו מירוץ היה ג'ונתן באשאם, אז בן 32, שבשעות שלפני המירוץ הוציא מפיו משפט אחד: "אני עומד לסיים חמש הקפות", זה כל מה שהוא אמר, לעצמו ולסובבים אותו.

לאורך השנים, כמה מהמסיימים הראשונים של מרתוני ברקלי חזרו למירוץ במטרה לסיים אותו פעם נוספת, אבל עד לשנה האחרונה אף אחד לא הצליח לעשות את זה, מה שמצדיק את דרגת הקושי שנתנו למירוץ הזה "קשה מאוד עד בלתי אפשרי". ברט מאון האמריקאי היה הראשון שסיים את המירוץ פעמיים ב-2012, כשהוא גם קבע שיא מירוץ מדהים של 52 שעות ושלוש דקות. באחד הראיונות שלו הסביר מאון מה ההבדל בינו לבין רצי האולטרה ה"רגילים": "האמת היא שרצתי מירוץ אולטרה אחד של 50 מייל כדי להתכונן למרתוני ברקלי. האמת היא שאין לי יותר מדי עניין במירוצי אולטרה, אני מחפש אתגרים מסויימים כמו ברקלי ומירוץ הארדרוק, לא מושך אותי סתם לרוץ למרחקים, מושך אותי לטפס על הרים".
 

  • © Guillaume Besnard - Fotolia.com

סגור