מי אמר שלרוץ אולטרה זה מוזר?

| שתף |

אליפות אירופה בריצת 100 קילומטרים ביום שישי הקרוב מסמלת את הצד השפוי שבריצות האולטרה. גם המשתתפים הבולטים בה, כמו קאיסה ברג השבדית, מאמינים שזה אפילו יותר טוב ממרתון

תאריך: 25/04/13, מאת: דני בורשבסקי

רצי אולטרה מרתון עדיין נחשבים למשוגעים בארץ, בגלל שברוב המקרים הם לבד. אירועי אולטרה לא חסרים כאן, אבל משתתפים אמיצים דווקא כן, כך שבדרך כלל התחרויות האלה קטנות, לא תמיד מסוקרות ורחוקות מאוד מהמיינסטרים של הספורט, אפילו של האתלטיקה הקלה. ולא רק בארץ, גם ברוב מדינות העולם אנשים עדיין מתקשים להבין את השגעון הזה שנקרא אולטרה מרתון, ובגלל זה חלק גדול מהתחרויות הן אמנם למרחקים ארוכים מאוד, אבל הן מתרחשות בשטחים קטנים ולא ממש מפריעות לאוכלוסיה ה"שפויה". לכן, קשה לספור יותר מדי אירועי אולטרה מרתון שאפשר להגיד עליהם שהם גדולים, בקנה מידה בינלאומי כזה שייאפשר לצופה הממוצע לצפות אפילו בטלוויזיה. אירוע האולטרה הגדול ביותר הוא ככל הנראה מרוץ ה"קומרדס" בדרום אפריקה וזה קורה משתי סיבות: 1. בדרום אפריקה תרבות הריצה כל כך מפותחת, שרצי האולטרה כבר לא נחשבים למשוגעים. 2. אין דרום אפריקאי שלא מכיר או שלא צפה ב"קומרדס", כך שמבחינה ארגונית מדובר במסלול 87 קילומטרים נהדר, שבניגוד לכל כך הרבה מירוצי אולטרה יכול להמחיש עבור הצופה המדזמן את החוויה המטורפת שעוברת על הרצים עצמם.

פרט ל"קומרדס", המרוצים הנחשבים בקרב רצי האולטרה המקצוענים הם אליפות העולם ואליפות אירופה. אליפות העולם נערכה בשנה שעברה, וביום שבת הקרוב תתקיים בצרפת אליפות אירופה בריצת כביש ל-100 קילומטרים. העיירה בלווה שבדרום-מערב צרפת נבחרה לארח את האירוע. מדובר בעייירה קטנה מאוד, שידועה רק בזכות יופיה המרהיב ואולי גם בגלל שהיא באזור של בורדו. במילים אחרות, ריצת 100 הקילומטרים היא כל כך קשה וזה ברור, אבל משתתפי אליפות אירופה יהנו ממסלול מרהיב שכולל נופים ירוקים, טירות עתיקות ואפילו טבע פראי – זו המהות של ריצת האולטרהמרתון, וזו גם הסיבה שעיירה שאף אחד לא מכיר מתאימה כל כך לאירוע מהסוג הזה.

אחד השמות היותר מעניינים ברשימת הרצים שתתחרה בבלווה הוא של קאיסה ברג השבדית בת ה-34. בתור מרתוניסטית עם שיא אישי של 2:44 שעות, היא לא ממש הצליחה להפוך למקצוענית במדינתה. זה אומר שאנחנו כותבים כאן בעצם על אתלטית חובבנית, שעובדת במשרה מלאה כמורה למדעים ולמתמטיקה בחטיבת ביניים באזור שטוקהולם, שבשעות הפנאי שלה החליטה לנסות את הדבר הבא אחרי המרתון.  את טבילת האש שלה היא עשתה באליפות שבדיה באולטרה מרתון (78 קילומטרים), שם היא הבינה שאין הרבה הבדלים בין קצב המרתון שלה, לקצב של כמעט מרתוi כפול. כך התגלגלה ברג לאליפות העולם בקיץ האחרון בסרנו שבאיטליה, וסיימה את מסלול 100 הקילומטרים במקום השני ובהפרש של כדקה אחרי איימי ספורסטון האמריקאית. הזמן של ברג היה 7:35:23 שעות וזה אומר קצב של 4:33 דקות לקילומטר לאורך 100 קילומטרים.

ברג, שאפילו מצאה את עצמה מובילה במפתיע באליפות העולם, סיפרה בראיון: "במרוץ הזה באמת רעדתי מפחד כי לא ידעתי מה לצפות ולא יכלתי להשוות את זה מול שום מרוץ שעשיתי לפני כן. בסופו של דבר החלטתי שאני נצמדת לקצב שבו רצתי מרוצים ארוכים אחרים לפני כן, וזה מה שקרה. המרוץ הזה היה מדהים, המרתון הראשון עבר ממש בקלות ואחרי שמישהי שהקדימה אותי נשברה, הבנתי לפתע שאני המובילה. האמת היא שלא ממש ידעתי מה לעשות וזה היה בקילומטר ה-60. החלטתי להוריד קצת את הקצב כדי שהאחרות ידביקו אותי ואז להחליט מה לעשות. ברגע שמישהי עברה אותי התלבטתי אם כדאי להיאבק בה או 'לשחרר אותה'. בחרתי בסופו של דבר באפשרות השניה". אותה בחורה הייתה איימי ספוטסרון, אלופת העולם. "אני לא מתחרטת על כך", מספרת ברג, שקיצצה אז 20 דקות מהשיא השבדי: "בפעם הבאה אשתדל לשמור על קצב יציב יותר".

מאז אותה תחרות, ברג החליטה שהיא רצת אולטרהמרתון, והבינה שהיא דווקא אוהבת אימונים של ריצות ארוכות במיוחד. "כשהתחלתי לעשות מרתונים הייתי בטוחה שאי אפשר לרוץ יותר מ-42.2 קילומטרים. דווקא אחרי ריצות האולטרה לא הרגשתי סחוטה כמו אחרי מרתונים שעשיתי. כנראה שלא מתעייפים באותה צורה. מה שכן, לא רואים בעיניים לאחר מכן".   

  • זינוק לאולטרה בירקון מזרח בספטמבר 2012

    צילום: ניר דגא

  • אולטרה מרתון לא למשוגעים בלבד!

    צילום: © yanlev - Fotolia.com

סגור