מי הם מכתיבי הקצב העסוקים בעולם?

| שתף |

בואו להכיר את הרצים הטובים בעולם (אבל אף פעם לא מנצחים), הם החליטו להקדיש את הקריירה שלהם לרצים אחרים, מרוויחים משכורות לא רעות בכלל, אבל הכי חשוב - יש להם סיפוק גדול.

תאריך: 22/08/12, מאת: דני בורשבסקי

מיהם האנשים העסוקים ביותר בעונת הקיץ של האתלטיקה? הכוכבים הגדולים? הם הרי יכולים להרשות לעצמם להתמקד רק בתחרויות הגדולות באמת. האתלטים שנלחמים על היהלום? הם באמת עסוקים השנה, בעיקר מאחר ורובם כבר עברו משחקים אולימפיים, ולהוסיף לזה כ-10 תחרויות במסגרת סבב האתלטיקה היוקרתי זה משהו שבהחלט יוצר עומס גדול. אבל האנשים העסוקים ביותר במשך הקיץ הם אלה שלעולם לא תראו את התוצאות שלהם על המסך האלקטרוני בסיום. קרוב לודאי שללא פרשנים טובים, גם לא תדעו מיהם בכלל. האנשים העסוקים ביותר הם הפועלים השחורים של הרצים הגדולים, ה"שכירים" של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית ואלה שנהנים מקריירת ריצה יציבה ומכניסה – מכתיבי הקצב המקצוענים.

כשמציגים את הרצים לפני הזינוק, אנחנו בדרך כלל לא מתייחסים אליהם, אם מדובר בריצה ארוכה ולא בינונית, אפילו לא נקבל קלוז-אפ שלהם, וזה נוגד לגמרי את החשיבות שיש למכתיבי הקצב המקצוענים בעולם האתלטיקה. בעולם הזה משתמשים בהגדרה "אמנות" כדי לבטא את מה שמכתיב קצב טוב באמת צריך לעשות על המסלול. הבעיה – עם כל הכשרונות הגדולים שיש כיום בעולם ובעיקר באפריקה, קשה למצוא מכתיבי קצב באמת טובים. מה זה אומר? להיות טובים זה לא אומר רק לרוץ לפי הקצב שביקשו המארגנים. להיות טובים זה אומר להיות קשובים לרצים שמתחרים על הניצחון מאחורה, להבחין בכל שינוי קצב שלהם, לדעת מתי הם מתעייפים ומתי הם יכולים להאיץ, ולהקל עליהם כמה שיותר לפני שפורשים מהמירוץ, כשגם הפרישה צריכה להתנהל בצורה מופתית ובתיאום מראש עם הרצים (לפרוש מהמסלול פנימה או החוצה).

זו בדיוק הסיבה שמכתיבי הקצב המקצוענים הם מעטים. מכתיבי קצב "עובדים" בכל ריצות המסלול מ-800 מטר ומעלה וכמובן שבריצות הכביש הארוכות, כולל כמה מהמרתונים הגדולים בעולם. אגב, במרתונים הענקיים של ניו יורק ובוסטון אוסרים על מכתיבי קצב, אבל בברלין למשל רואים בהם חשיבות גבוהה מאוד. אם במרתונים מכתיבי הקצב הם מרתוניסטים פעילים שבמקרים מסויימים גם מסיימים את הריצות, בריצות המסלול מדובר במקצוענים לכל דבר. שכרם יכול לנוע מכמה מאות דולרים לתחרויות קטנות ובינוניות לכמה אלפי דולרים לתחרויות גדולות. בעבר פורסם שבתחרויות הגדולות ביותר כמו למשל בסבב ליגת היהלום, מכתיב קצב טוב זוכה לשכר של כ-5,000 דולר עבור ריצה אחת, ואם אותה ריצה הסתיימה בשיא עולם, הוא יקבל בונוס שמן.

מכתיבי הקצב יכולים להיות אתלטי עבר שטעמו מהצמרת העולמית הגבוהה ביותר, כמו למשל רצי ה-800 האמריקאים דייויד קרומנאקר וקאדביס רובינסון, שזכו בעצם לסוג של קריירה שניה בגלל היכולות שלהם. הם יכולים להיות גם אתלטים ברמה גבוהה שהגיעו ממדינות עם עומק של אתלטיקה שמנע מהם לבטא את היכולות שלהם בתחרויות גדולות כמו למשל קיפ קיינו הקנייתי. הם גם יכולים להיות אתלטים אלמוניים לחלוטין, שבשלב מסויים גילו עליהם כישרון הכתבת קצב מיוחד, והפכו אותם לסוג של "סלבס" בעולם האתלטיקה, ומאתלטים אלמוניים שיכלו רק לחלום על ליגת היהלום, הם הפכו למשתתפים קבועים בסבב ולספורטאים די אמידים.


קרומנאקר בעבודה Victah sailer / photorun.net
 

 

אחד כזה הוא מתיו שרר האמריקאי. בעברו הוא היה רץ של 20.89 שניות ב-200 מטר, ו-45.14 שניות ב-400 מטר. תוצאות יפות מאוד, אבל לא תוצאות שאפשר ללכת איתן למכולת כשאתה אמריקאי. בארצות הברית מדובר בריצות עם כל כך הרבה עומק, כך ששרר לא יכל להיות אפילו אחד מעשרת או אפילו 20 הטובים במדינתו. במצב הזה הוא הבין שהוא לא יוכל להתפרנס מהאתלטיקה, עד שפעם אחת הזמינו אותו לרוץ במהירות את ההקפה הראשונה מבין שתיים במירוץ 800 קטן יחסית בארצות הברית. הוא הרוויח על זה 200 דולר, אבל הוא עשה את זה כל כך טוב, שמאותו רגע לא הפסיקו להזמין אותו לתחרויות, עד שהוא הפך לכוכב בינלאומי. כיום שרר הוא המכתיב העסוק ביותר בסבב ליגת היהלום, בה ראו אותו מוביל אחרי סיבוב אחד ומושך את דייויד רודישה, בלא מעט מירוצים השנה. שרר השתתף השנה כבר ב-19 מירוצים, והעונה עוד לא הסתיימה. אם על כל אחד הוא מרוויח כמה אלפי דולרים, אתם יכולים לעשות את החשבון ולהבין שמדובר כאן בשכר לא רע בכלל עבור קיץ אחד. וזה עוד לא הכל, אנחנו יכולים לראות את הסטטיסטיקה המכובדת של שרר, שמשך למעשה 21 מתוך 25 רצי ה-800 המהירים בעולם כיום. מה שאנחנו לא רואים זה הכנסות צדדיות שלו כמכתיב קצב. מסתבר ש"ארנב" (כינוי למכתיב קצב) מוצלח כל כך כמו שרר, מוזמן גם לאימונים של הרצים הטובים בעולם, ולמחנות אימונים שונים ברחבי העולם, כדי להכתיב שם את הקצב. בקיצור, עבודה עמוסה ולא רעה בכלל.


מת'יו שרר (במרכז)  Victah sailer / photorun.net

 

מרטין קיינו הקנייתי, בנו של הרץ האגדי קיפ קיינו, היה מכתיב הקצב המוביל בעולם בעשור הקודם ובסטטיסטיקה שלו הוא היה שותף לשבעה שיאים עולמיים. הוא בכלל התחיל את הקריירה כרץ 1,500 מטר מצוין, אבל סיים פעמיים במקום הרביעי במבחנים הקנייתים למשחקים האולימפיים, כאשר רק שלושת הראשונים נוסעים. קיינו הבין שבמדינה כמו שלו יהיה לו קשה להפוך לאתלט צמרת, וסיפר על הקריירה השנה שלו: "ב-1997 השתתפתי בתחרות 1,500 מטר באירופה ועמדתי לחזור הביתה, אלא שאז התקשר אלי מנהלו של דניאל קומאן ואמר לי שהוא מתכוון לשבור שיא עולם בשני מייל, ושאל אותי אם אוכל להכתיב לו את הקצב בשלושת הסיבובים הראשונים של הריצה. לא היה אכפת לי בכלל, גם לא הייתי עייף. אז פשוט עשיתי בדיוק את מה שביקשו ממני וזה עבד מצוין. מאז ביקשו ממני בכל פעם להכתיב את הקצב עבור היילה גברסילאסי ודניאל קומאן כשאלה ניסו לשבור שיאי עולם".

קיינו הוא אחד מאותם מכתיבים ששימשו כ"פועלים קבועים" של הרשמים ששלטו באותם שנים בריצות הארוכות. זה סידר לו יופי של קריירה, ובאחד הראיונות שלו הוא הסביר למה הוא ולא אחד מאלפי רצים קנייתים אחרים. "כשאני רץ אני תמיד עושה את זה בקצב מאוזן, אז כשניתנה לי ההזדמנות להציג את כישוריי בזה, לקחתי אותה בשתי הידיים. אני חושב שזה כישרון מיוחד, לא כל אחד יכול לעשות את זה. אני מאמין שזה משהו שאתה נולד איתו ומשהו שאפשר לחדד באימונים. אני באמת יכול להבחין בהאטה בקצב של הרצים אותם אני מוביל, גם אם מדובר בהאטה של חצי שניה". היכולת של קומאן להרגיש את יריביו משתלבת גם עם יכולות הריצה האדירות שלו. כשהוא הוביל את דניאל קומאן לשיא עולם ב-5,000 מטרים, הוא רץ את 3,000 המטרים הראשונים ב-2.32 דק' בדיוק לכל קילומטר, "משהו שבהחלט אפשר להתגאות בו", אומר קיינו.

קיינו אגב, היה מכתיב הקצב הטוב בעולם בעבר בריצות למרחקים ארוכים. כיום, קשה למצוא מכתיבים קבועים בתחרויות הגדולות בריצות של 3,000 ו-5,000 מטר. אלה שעושים את זה הם בעיקר קנייתים או קנייתיות, עם מנהלים אישיים שמתמחים בשיווק של מכתיבי קצב. כמה מהמכתיבים הבולטים כיום הם רמי לימו נ'דיווה, וינסנט רונו והארון קייטאני הקנייתים. עד סוף העשור הקודם, הייתה מכתיבת קצב רוסיה בשם אולגה קומיאגינה, שנחשבת לטובה בכל הזמנים. ראו אותה בכל התחרויות הגדולות והיא גם הייתה המכתיבה הקבועה של מסרט דפאר האתיופית. "הכל התחיל באליפות העולם באולם ב-1999, אז התחריתי נגד גבריאלה סאבו ולא במודע הכתבתי לה קצב טוב. אחרי התחרות התקשר אלי המנהל שלה, וביקש שאבוא להכתיב לה קצב בתחרות אחרת. בסופו של דבר הפכתי לארנבת קבועה בגולדן ליג. זה תפקיד קשה מאוד, כי כשאתה רץ בשביל עצמך אתה לא חייב כלום לאף אחד, וכשאתה רץ בשביל מישהו אחר יש עליך הרבה יותר אחריות".


קומיאגינה (מלפנים) מכתיבה קצב לדפאר  Victah sailer / photorun.net
 

בניגוד לרצים אחרים שהפכו למכתיבי קצב בשביל להמשיך להרוויח כסף או כי הם פשוט רצו לגעת בזוהר, קומיאגינה, שהייתה רצת 3,000 ו-5,000 לא רעה בכלל, מתייחסת להיבט אחר. "כנראה שזה קשור בהרבה לאופי. אולי אני אישית לא הייתי מספיק רעה על המסלול. אולי פשוט הייתי טובה מדי, ובסופו של דבר ניצלתי את זה כדי לעזור לאחרים. בסך הכל מכתיב קצב זה מקצוע שהרבה רצים ניסו, אבל מעטים הם אלה שהמשיכו לבקש מהם לעשות את זה". מרטין קיינו סיכם את זה בדרכו שלו ואמר: "תמיד רציתי להיות מספר 1, בסופו של דבר מצאתי את הדבר שהייתי הכי טוב בו וכך פרשתי עם סיפוק גדול".

 

  • מכתיבי הקצב נבלעים בדבוקה, רובם לא יסיימו את הריצה ויפרשו "באלגנטיות" בזמן שהוכתב להם

    Victah sailer / photorun.net

סגור