נא להכיר - קרייג מותראם

| שתף |

קרייג מותראם האוסטרלי, אינו רץ חדש, להיפך הוא כבר הוכיח את עצמו לא מעט. בראיון הוא מספר על ההצלחה, על הפציעה שפקדה אותו בשתי העונות ועל הדרך חזרה לפיסגה, השתתפות בגיל מתקדם באולימפיאדת לונדון 2012.

תאריך: 03/12/12, מאת: SPORTWEB

קרייג מותראם (32) רץ אוסטרלי למרחקים ארוכים. הוא בעיקר מתמחה בריצת 5000 מ'. עובדה שקשה להתעלם ממנה היא שצמרת הריצה העולמית שייכת לרצים האפריקאיים ולעיתים כל רץ אחר נראה לנו כמיוחד במינו. אבל קשה להתעלם מקרייג. בגיל 20 הוא השיג את הקריטריון לאולימפיאדת סידני, ושם סיים את ריצת ה-5000 מ' בזמן של 13:31.06 דק' ומקום 8. באולימפיאדה הבאה הוא כבר הצליח יותר: 13:25.70 דק' ושוב, מקום שמיני בגמר.
באליפות העולם בהלנסינקי 2005, הוא רץ 13:32.26 דק' וסיים שלישי, והראשון שאינו אפריקאי, דבר שלא התרחש מאז 1987. ב-2006 במלבורן (משחקי חבר העמים הבריטי) הגיע שני עם זמן של 12:58.19 דק'. אין הרבה אירועים שבהם יורדים מה-13 דק'. ב-2007 הוא רץ ריצת 2 מייל שנרשמה כחמישית המהירה בכל הזמנים בזמן של 8:03.5 דק'. שנת 2008 היתה רצופה עליות ומורדות בעיקר פציעה בהמסטרינג. בביג'ין הוא סיים חמישי עם 13:44 דק' מאכזבות. ב2009 חזר לאחר חודשים ללא אימון וקבע 13:23 דק' ביפן. שיאו של קרייג ב-10,000 מ' עומד על 27:34.48 דק' מ-2008 מסטנפורד, ארה"ב.

עבור מספר רצים אפריקאים קרייג  ידוע כ – "מזונגו הגדול" או "האיש הלבן הגדול". קרייג, המתנשא לגובה של 1.88 מ' היה רחוק מלהתחרות במהלך שנתיים בריצות הארוכות עקב פציעות חוזרות בגיד האכילס שלו. 

בראיון שנערך איתו לספורט יוניברסאל הוא מספר על הקמבאק שלו.


אתה יכול לקחת אותנו בחזרה למקור הפציעות שלך ומה היו הגורמים להן?
"יש לי בעיה ניוונית בשני האכילסים שלי בשני הרגליים, בעיה זו נגרמה עקב עומס מצטבר לאורך השנים. בעיות בגיד האכילס היא בעיה נפוצה בריצה למרחקים הארוכים. יש לי פלאנטר פסיטיס (Plantar fascia - רקמת חיבור עבה התומכת בקשת כף הרגל)המצב יותר גרוע ברגל ימין. הרופאים שלי מאמינים שזה גורם לשינוי בצורת הריצה שלי, מכיוון שאני מנסה להגן על הרגל שלי בריצה.
באופן הזה אני פותר את בעיית האכילס שלי ברגל ימין, מה שהוביל אותי להעביר יותר משקל על צד שמאל ואז יש לי בעיה באכילס שמאל שלי. באולימפיאדת ביג'ינג 2008 הפציעה יצאה מכלל שליטה. הייתי ישן עם שני קיבועים לרגליים ולא הייתי מצליח ללכת בבוקר. הייתי מחכה עד אחרי הצהריים לצאת לריצה שהכאב היה נסבל. כל אופן האימונים היה מכביד כ"כ. החלטתי שאני כבר לא נהנה לרוץ בכזאת רמת אי נוחות אז החלטתי לעצור ולקחת כמה זמן שאני צריך כדי לצאת מהפציעה. זה לקח 18 חודשים".

מה היתה הגישה של הרופאים לגבי הטיפול בפציעה?
התחלתי עם מסאז' ועם גלי הלם שהיו אמורים לשלוח פולסים ולשבור את ההצטלקות באכילס. עשיתי גם זריקות קורטיזון. כך היה במשך 8 חודשים. לאחר מכן הלכתי למומחה בשוודיה שאמר לי שמה שבעצם עשיתי הוא "לעצבן" את האיזור הפגוע. הוא ייעץ לי להפסיק את כל הטיפולים, זה מה שבעצם עשיתי במשך 8 חודשים נוספים. זו היתה חוויה שלמדתי ממנה הרבה. פציעות אכילס יכולות להיות עקשניות במיוחד.

כמה מתסכל היה כל התהליך?
"זה היה ממש קשה כי עשיתי כל מיני שינויים לאחר האולמפידה בבייג'ינג 2008. החלפתי מאמנים, החלפתי קבוצת אימון. רציתי כל כך לחזור לרוץ לא רק בשבילי גם בשביל הקבוצה שלי. רציתי להראות שעדיין הריצה לא נגמרה בשבילי. ברגע שקיבלתי את העובדה שאני אהיה מושבת לזמן קצר, דברים אחרים קיבלו התמקדות בחיי. סיימתי את התואר באוניברסיטה. התחלתי להתאמן בשחייה כדי לשמר את האימונים האירוביים. עשיתי בעבר טריאתלון. כך שבזמן קצת יחסית הגעתי לרמה די טובה ואף נהנתי מזה מאוד. לאט לאט חזרתי לריצה, והגברתי קצב. כמעט שנתיים מאוחר יותר התחלתי לחזור לריצה".


האם היתה נקודה שבה חשבת שאולי זה נגמר ולא תחזור להתחרות עוד?
"דבר אחד צריך לדעת עם פציעות אכילס, ככל שאתה נותן להן זמן יותר ארוך לנוח כך זה יותר טוב להתאוששות מהפציעה. הדבר הכי מתסכל היה שאתה לא יודע מתי זה הולך להשתפר. הרופאים לא יכולים לתת לך תאריך. זה לא כמו שבר שאתה יודע שאתה מושבת 6 שבועות ואז אתה חוזר. עם אכילס זה יכול לקחת 6 חודשים ואחר כך עוד 12".


אתה בן 32 עכשיו. אם הפציעה היתה מגיעה שהיית בן 25, היתה לך הסבלנות שיש לך היום?
"הייתי אותו אתלט כמו היום. בשנת 2005 זכיתי במדליית ארד באליפות העולם. אם הפציעה היתה מופיעה עכשיו היה לי קשה מאוד להישאר בספורט כי לא הייתי ברמה שלי היום. חברת אדידס שחתמה איתי על חוזה היו נהדרים. חתמתי איתם על חוזה בשנת 2009 כבר שהייתי פצוע, לא חקרו יותר מדי ואף על פי שהייתי פצוע חתמו איתי מיד. אם הפציעה היתה מתרחשת שלא הייתי מוכר בעולם הריצה היה קשה לי לקבל את התמיכה, הן הפיננסית והן הרפואית הדרושים בשביל להתגבר על הפציעות".


אתה חוזר עכשו לרוץ במשרה מלאה, מה המטרה ארוכת הטווח שלך?
לונדון 2012 היתה אחת המטרות הגדולות שלי. רציתי לרוץ על המסלול במשחקים האולימפיים. אני רוצה לחזור לריצה השנה. ללא ציפיות, בלי לחץ. רציתי להצליח לרוץ 100 מייל שבועיים במהלך ארבעת החודשיים הקרובים ולאחר מכן להישאר עקבי בקילומטראז' בלי בעיות. עבודת הבסיס תאפשר לי בעתיד להתאמן".

איפה בעולם התבצעה ההכנה שלך?
חשוב לי מאוד להתחרות באליפות העולם הקרובה, חשוב מאוד עבור נותני החסות שלי לראות אותי מתחרה שוב. אני רוצה לרוץ ברמה גבוהה. זכיתי במדלייה בשנת 2005 אבל אני לא חושב שאני ארוץ שם כמו שאני מסוגל. יש עדיין מספר טיפולים שאני יכול לקבל שעדיין לא ניצלתי ושיעזרו לי בהמשך".


האם יש תחרות, מפגש או נקודה בעונה הבאה שתוכל לתת אינדיקציה כמה התקדמת בתהליך החזרה שלך למעגל התחרויות?
"אני מתכוון להתחרות במספר תחרויות מקומיות באוסטרליה במהלך פברואר, מרץ ואפריל. אני אשמח להתחרות בבוסטון בתחרות באולם שם. ובניו-יורק בתחרות ה – Millrose. לאחר מכן אני מתכוון לחפש תחרויות ארוכות יותר באפריל ובמאי. גם על הכביש וגם על המסלול. זה תמיד נותן אינדיקציה טובה לאיזו רמת כושר אתה נמצא. אתה לא צריך להגיע תמיד ברמת הכושר הכי גבוהה שלך, אבל אתה מגיע עם אימונים איכותיים שעשית והרגשה איך הדברים מתקדמים. בחודש מאי אוכל להעריך כמה אימונים עשיתי ואם אני מוכן קדימה".
 

הידיעה באדיבות אתר : letsrun.com

 

 

  • קרייג מותראם - אחד הרצים הלבנים הבולטים בהיסטורית הריצה

    Victah Sailer / photorun.net

סגור