נא להכיר - רצי גבעת שמואל

| שתף |

רצי גבעת שמואל היא לא רק קבוצת אימון ספורטיבי: היא מלוכדת, מגובשת, ססגונית ומגוונת. בואו להכיר קבוצה אחרת

תאריך: 28/11/13, מאת: שירה בלייך, מתנ"ס גבעת שמואל

הדבוקה האנושית שרצה בכל יום שני בפארק רמון בגבעת שמואל היא בליל של דעות, אמונות ומקצועות: דתיים, חילוניים, רופאים, מהנדסים, כלכלנים, אנשי חינוך ועוד. המקשר בין כולם הוא חיידק הריצה. חורף, קיץ, חגים, שמחות ועצב – הם נפגשים בכל שבוע באותה שעה ובאותו הזמן. הקבוצה הפכה עם הזמן מלוכדת, ססגונית, מעניינת ותחרותית. הרקעים השונים לא הפריעו להם להפוך לסוג של חברות אמתית למרות הרקעים השונים ואולי אף המנוגדים.

קבוצת "רצי גבעת שמואל" החלה את דרכה לפני כשנתיים ע"י מתנ"ס גבעת שמואל כחלק מהצטרפות לרשת ערים המוגדרות "עיר בריאה". "חשבנו שהספורט העממי של הריצה צריך להיות חלק מתרבות הספורט שמקדם המתנ"ס. לשמחתנו, הפרויקט הצליח גם בהיבט הספורטיבי ולא פחות חשוב - הצליח לחזק ערכים נוספים של רעות, נתינה, גיבוש ועוד", אומר יצחק סמו, מנהל מחלקת הספורט ומתאם בריאות במתנ"ס גבעת שמואל.
בראש הקבוצה עומד משה פרץ, מאמן אתלטיקה ובעל ביה"ס לריצה RunWithMoshe . לפרץ סגנון הדרכה המזכיר קצת את ימי הצבא. האימון נפתח במעגל, פרץ בראשו, וכל אחד בתורו "מתוודה" מה הספיק לרוץ במהלך השבוע. לא תמיד תשובות החברים מניחות את דעת המאמן, והוא מותח ביקורת שמביאה לפרצי צחוק. בקיצור, החברים יודעים שעדיף קשה באימונים מאשר וידוי מבויש אצל פרץ.

"לפני יותר משנתיים פנו אליי ממתנ"ס גבעת שמואל עם רעיון להקים קבוצת ריצה ביישוב", נזכר פרץ. "הגעתי לעיר שלא הייתי בה לפני כן. לא הכרתי את המתנ"ס וכמובן לא את פארק רמון. היום, לאחר יותר משנתיים, אני יכול להגיד שאני מרגיש בן בית בגבעת שמואל והכל בזכות האנשים פה. פגשתי חבורה מגוונת של אנשים מעניינים, מתחומי עיסוק שונים (רב, מנהל סניף בנק, הייטק ועוד). המכנה המשותף הוא שכולם אנשים מאד איכותיים! הייחוד של הקבוצה הוא בפסיפס האנושי שלה, ברצינות שהחבר'ה מפגינים באימונים ובעיקר ברצינות באימונים שהם עושים בשאר השבוע. כיף לי לבוא לאימונים השבועיים וליהנות יחד איתם. מצאתי פה אנשים שחלקם הפכו להיות חברים אישיים".

ההתחלה לא הייתה קלה. מרבית חברי הקבוצה לא התנסו בריצות ובשלבים הראשונים הם לא השלימו ריצה רציפה של יותר ממספר דקות מצומצם. "אחד האימונים הראשונים בקבוצה היה כך: ריצה בשילוב הליכה בסיבוב הקטן של הפארק ולאט לאט מעבר לריצה לפרקי זמן קצרים של 15-30 שניות כשבניהם הליכה", מספר פרץ. "מאז החבורה הפכה להיות מקצועית ורצינית. עברנו יחד עם חברי הקבוצה פעמיים במרוץ גבעת שמואל, שני מרוצי נייקי ומרוצים רבים אחרים". הקבוצה מונה 18 חברים, מתוכם שלושה רצים שסיימו מרתון ועשרה רצו חצי מרתון. בימים אלו הם עסוקים באופן אינטסיבי למטרה הקרובה: חצי מרתון בית שאן.

אחד החברים בקבוצה הוא ראובן מרגל, סוג של רוח חיה וממריצה בקבוצה, שחצה את גיל ה-60. הוא מסורתי, נשוי, יש לו חמישה נכדים, וחבר הנהלת הבנק הבינלאומי. "לפני שלוש שנים התחלתי לרוץ בחדר כושר פעם בשבוע כחלק מכלל הפעילויות שם. שם התחילו הזיקוקים לריצה. עד אז רצתי מקסימום 5 ק"מ ולפני שנתיים הצטרפתי לקבוצה. מאז, הריצה הפכה להיות אהבה גדולה והרבה בזכות משה פרץ שהוא מאמן מצוין ו'מענטש'. אני רץ באופן קבוע 3 פעמים בשבוע 40-50 ק"מ, נהנה מהריצה וגם אשתי, ילדי, ונכדי מחוברים לעניין. עד היום השתתפתי ב-6 תחרויות ריצה למרחקים של 10 ק"מ וחצי מרתון. זכיתי פעמיים בגביע במקום ה-3 לקטגוריה שלי - פעם אחת בתחרות מרוץ האביב בגבעת שמואל, ופעם בהוד השרון בשנה שעברה (הפרגון מחברי הקבוצה היה ענק....). הקבוצה מהווה גורם מאד חיובי ומשפיע לטובה".

גם ד"ר יוני גרוסמן, 32, רופא במחלקה הפנימית בתל השומר, נשוי + 1, מסכים עם מרגל. "בתוך החבר'ה בקבוצה יש הרגשת אחים לנשק. כולנו חווים חוויה דומה ביחד, מדרבנים אחד את השני קדימה, וגם כשסובלים – סובלים ביחד".
גרוסמן התאמן שנים רבות, אבל חיידק הריצה דבק בו רק בשלוש שנים האחרונות: "לפני המעבר לגבעת שמואל, הייתי מתאמן באופן קבוע בחדר הכושר. כשעברנו, לא הצלחתי למצוא חדר כושר במחיר שפוי והחלטתי לעבור לפעילות בחוץ. הריצה הוסיפה לי הרבה בחיים. דבר ראשון - הרבה כאבי רגליים.... אבל מעבר לזה, התחושה של להיות בכושר היא פשוט טובה. זה מקל על הקושי שבלעבוד על הרגליים, זה נותן תחושה של מסוגלות, וכמובן עוזר לשמור על המשקל. אני פחות נוטה להשתתף בתחרויות. אני יותר טוב בלהירשם ולשלם ובסוף לא לבוא. במרוץ חולון רצתי וסיימתי בתוצאה סבירה ל-10 ק"מ, אך השיא שלי לא היה במסגרת תחרותית". 

גבעת שמואל, עיר שעברה שינוי חיובי מדהים בעשור האחרון, מאופיינת בקבוצות אוכלוסייה חזקות מבחינה סוציו-אקונומית ומורכבת ממשפחות דתיות וחילוניות. "קבוצת הריצה בגבעת שמואל היא גם הזדמנות טובה למפגש דתיים-חילוניים. מכירים אחד את השני ויוצרים חברויות חדשות", אומר גילי הירש, נשוי +3 , דתי, איש הייטק. "פגשתי חברים חדשים. את חלקם אני פוגש פעם בשבוע וחלקם יותר. יש לי חברים שאיתם אני ניפגש באמצע השבוע לאימונים משותפים. מעבר לזה, זה פתח לי מכנה משותף עם אנשים שונים, מרקע שונה, גיל אחר. יש לי חברים מקבוצת הריצה שהם כמעט בגיל של אבא שלי".
הירש, שהספיק להשתתף בעשרות תחרויות ל-10 ק"מ ופעם אחת חצי מרתון, סבור שהריצה מגוונת את חיי היום יום. "זה בעיקר רצון לשבור שיגרת העבודה והבית ולהכניס קצת שינוי. מעבר לכך, הגעתי לגיל שצריך קצת לשמור על הגוף לעשות כושר. אני מרגיש היום יותר טוב עם עצמי, אני מרגיש סיפוק בכל פעם שאני חוצה רף חדש מבחינת תוצאות ריצה".

יעל קסנר, בת 35, אם לשתיים, היא דוקטורנטית באוניברסיטת בר אילן, שזכתה במקום השלישי במרות האביב בגבעת שמואל. "אני רצה כבר המון שנים. עוד בשנים של בית הספר היסודי, אני זוכרת את עצמי יוצאת לריצה עם ווקמן וקלטת. אני פשוט נהנית לרוץ. ההנאה מהריצה זה מה שהביא אותי לרוץ ולהתמיד בתחביב. וזה כיף לחלוק עם עוד אנשים את האהבה לתחביב. בקבוצה, בתחרויות, באימונים - פוגשים המון אנשים שהם שותפים לאותו תחביב. כל אחד מביא אתו משהו אחר לתחום וזה פשוט עושה את החוויה מעניינת יותר וכיפית יותר".
אלון זיו הגיע מסיבות אחרות. כשהגיע לגיל 50, החליט שהוא רוצה להיאבק בגיל, לחוש צעיר ולהיראות בן 20. אחרי חודשיים של ריצה גילה את קבוצת הריצה ומיד התחבר אליה. אלון הוא האטאיסט שבחבורה, נשוי ואב לשנים ועשה הסבה בחייו מתחום ההייטק להדרכה בדמיון מודרך וטכניקה לשינוי ושליטה על התת מודע. "הריצה הפכה אותי פעיל יותר ואנרגטי" הוא מספר. "ערכים לא טובים בריאותית התאזנו ופיתחתי הרגל חדש ונפלא – לרוץ כל יומיים כ 10 קמ' והתמכרתי. התקבצו להם אנשים מקסימים, חזקים ואכפתיים, ונוצרה אחוות רצים הדוחפים אחד את השני. לא פעם קרה שהמהיר ביותר פשוט הולך לאחור ורץ איתי כדי לעודד ולדחוף קדימה. לאט לאט נוצרה הוויה של חברות ודאגה אחד לשני וכשמישהו לא מגיע, ממש מורגש חוסר אנרגטי בקבוצה. ואז מתחילים לפגוש אחד את השני בקניון, בהולמס פלייס, בסופר מרקט, סתם בשבת בפארק ובבתי הספר...אפילו בפורים היה כייף לפגוש חלק מחופשים ובזווית אחרת".


צילום באדיבות מתנ"ס גבעת שמואל

ואם יש בקבוצה אטאיסט, לשם האיזון נמצא גם רב. הרב בועז לוריא. הוא בן 41, הספיק לעשות שני מרתונים ב-11 ו-ב-12 בתל אביב, ומתאמן למרתון טבריה הקרוב. בשקט הוא מגלה, שימים ספורים לאחר מרתון טבריה, אשתו אמורה ללדת את ילדם השמיני.
הרב לוריא הוא ותיק בתחום הריצה. "התחלתי לרוץ בקיץ 2006 בעקבות בעיית השמנה. הריצה הביאה לשינוי בהרגלי התזונה שלי, ולמדתי לראות כמה כוחות יש בי שלא ידעתי עליהם. זה גם עזר לי ללמוד להאמין יותר בתהליכים ארוכי טווח עם התלמידים שלי".
מור חזק, נשואה, 34, שלושה ילדים קטנים, מגישה לבגרות בלשון בבן צבי בקרית אונו. מגיל 3 מתגוררת בגבעת שמואל ו-20 שנה רצה. ברזומה - ארבעה חצאי מרתון. "התחלתי לרוץ לפני 20 שנה, בגיל 14, כשחיפשתי מסגרת שתאפשר לי לשמור על כושר. זאת פשוט התמכרות. האימונים כיפיים, יש אווירה טובה, מעודדים אחד את השני ועושים הרבה 'צחוקים'. רצתי עשרות מרוצים של 10 ק"מ. השיא שלי הוא: 47:08 במרוץ ראשל"צ במרץ 2007. בנוסף לכך רצתי 4 פעמים חצי מרתון. השיא שלי הוא: 1:50:26 בחצי מרתון ירושלים הבינלאומי, גם הוא במרץ 2007. את מרוץ אייל האחרון למרחק של 15 ק"מ רצתי בזמן של 1:25:14". סמו ממתנ"ס גבעת שמואל, שעומד מאחורי הקבוצה והרוח החיה מאחורי מרוץ האביב מסכם: "קבוצת הספורט הוכיחה את עצמה כהצלחה ספורטיבית ובריאותית. אני מציע לכל הערים לאמץ באופן רשמי קבוצות ספורט עממי ולהנחיל את הערך הזה בקרב התושבים".


 

  • צילום באדיבות מתנ"ס גבעת שמואל

סגור