על כלבים, פרחים, אנשים, ריצה ומה שביניהם

| שתף |

או - דברים שרואים מכאן לא רואים משם – חוויות ורשמים ממרוץ "רואים רחוק"...

תאריך: 29/09/13, מאת: שמרית גוטמן-עידן

ביום שלישי האחרון התקיים מרוץ מיוחד במינו במרכז לכלבי נחיה בבית עובד.
במרוץ התקיימו מספר מקצים - 2 ק"מ ריצה (תחרותי ועממי), 5 ק"מ ריצה, 10 ק"מ ריצה ורכיבת שטח על אופני טנדם. במקצים השונים לקחו חלק רצים ורוכבים, רואים ושאינם רואים.


צילום: ערן ירדני



לפני שאגש למלאכת הסיפור- סיכום, אני חייבת לכם גילוי נאות – המרוץ האמור הנו "מרוץ הבית" עבורי. השבילים, הריחות, האנשים והצבעים – הם כולם נופי שיגרת יומי. לכתוב על "משפחה" זה לא פשוט. הרגשות העוצמתיים מלווים כל פסיק ונקודה ולעיתים קצת מסמאים את העיניים.
על כן , מראש קבלו התנצלותי.

אז מה היה לנו – בוקר שהחל בתחזית למשב רוח קריר ואולי אפילו גשם שבמהרה התגלו כחלום באספמיא, כיאה לשפלת החוף היה חמים ולח כמו שאנחנו רגילים ואוהבים!
אבל לא מזג האוויר ההפכפך ולא העיכובים הבלתי נמנעים בהזנקה יכלו להם על האווירה העולצת והשמחה ששררה באוויר.
החל מ-6:00 בבוקר ניכרה תכונה ערה בסביבות צומת בית עובד. נקישות עקביהם של רצים שחיממו שריריהם המנומנמים, ילדים עליזים מלווים בהוריהם, קרקושי אופניים ונביחות כלבים- זו הייתה מנגינתו של הבוקר הקסום הזה. למקהלה המופלאה הצטרפה חבורת מתופפים שדירבקה כל הדרך אל קו הזינוק והסיום.

ראשונים יצאו לדרך רוכבי אופני הטנדם – זוגות, זוגות יצאו הם אל המרחבים והשדות המוריקים הסובבים את מרכז כלבי הנחיה בואכה נחל שורק.
אחריהם יצאו לדרך רצי ה-10 ק"מ, 5 ק"מ, 2 ק"מ (בהתאמה) ולבסוף – הדובדבן – הילדים הצעירים מלווים בהוריהם אשר רצו 2 ק"מ במקצה העממי.
אז מה היה כל כך מיוחד ומרגש אתם ודאי תוהים?
אז לפני שאמשיך ברצוני לשתף אתכם באגדה סינית עתיקה...
האגדה מספרת על איכר סיני זקן ועני מרוד. יום אחד מצא האיכר מטבע זהב. תהה האיכר מה יעשה במטבע שמצא. לבסוף, גמלה בליבו החלטה; במחצית הסכום אקנה מעט לחם ובמחצית השנייה אקנה פרח קטן ויפה. שאלו אותו חבריו של האיכר - מדוע זה אתה שהנך אביון מרוד בחרת לקנות פרח במחצית הכסף שמצאת, הן אין לך דבר מה טוב יותר לרכוש במטבע זה? ענה להם האיכר – את הלחם קניתי בשביל לחיות ואילו את הפרח קניתי בשביל להיות...

אתם בוודאי תוהים מה לאיכרים סיניים, פרחים ומטבעות ולמרוץ האמור. ובכן – גם אני תוהה. אבל משום מה, זוהי האגדה שקפצה אל מוחי בבואי לסכם את חווית המרוץ.
בכל זאת אנסה לפצח ולהסביר; ריצה עבורי היא "הפרח", הסיבה שבגללה אני משכימה מידי בוקר עם עלות השחר עם שיר חדש בלב. היא שמאפשרת לי "להיות" ולא רק לחיות כאחרון האיכרים הסיניים האביונים...

במרוץ "רואים רחוק" יכולתי "להריח" את הפרחים הללו ממלאים את האוויר בניחוח מתוק וריחני. נראה היה שאני מוקפת באנשים ממגזרים שונים, מקומות שונים, כאלו שרואים טוב יותר, כאלו שרואים טוב פחות וכאלו שרואים אחרת. המשותף לכל הנ"ל היא הבחירה לקנות פרח קטן גם במחיר של ויתור על חצי כיכר לחם ויותר.
עם סיומם של כל מקצי הריצה והרכיבה ניתן היה לשמוע, להריח ולראות את התזמורת המופלאה הזו של אנשים, כלבים וטף מקשקשת על דא ועל הא. חבורות, חבורות התקבצו להם בינות שולחנות עמוסי כל טוב (בננות, תמרים, אגוזים, מעדני חלב – כולם פרי תרומתם של אנשים טובים מרחבי ארצנו הקטנטונת) משוחחים חרישית על כלבים, פרחים, ריצות, אנשים ומה שביניהם. 
קבוצות קטנות יצאו לסייר ברחבי המרכז ושמעו על הכלבייה והמסע שעובר גור כלבלבים קטן מרחם אמו ועד להפיכתו לכלב נחייה.
לא אכביר במילים ואסיים בשורות נוספות פרי שיר נעורים של אסתר קל שנראה לי קצת בנאלי אבל די מתאים -

כמו הפרחים
לתת כמו הפרחים
מפיצים ריח לכולם
בלי חשבונות, בלי תמורה
סתם משום שהם פרחים.

שנמשיך כולנו, לרוץ, לרכב, להריח (ולנבוח כשצריך..) -
בברכת "אחרי החגים" שמחים לכולם!

 


צילום: ערן ירדני

שמרית גוטמן -עידן (MSW)
פסיכותרפיה למבוגרים ונוער. טיפול בשילוב פעילות גופנית
www.shimritgutman.com

 

 

  • צילום: ערן ירדני

סגור