ריצה במדבר סהרה למען ילדים חולי סרטן

| שתף |

מה מביא אדם פשוט מן השורה שעובד במשרה מלאה להירשם למירוץ הקשה בעולם? כמובן האתגר עצמו, אבל מבחינתו גיוס התרומות לילדים הוא הדבר החשוב.

תאריך: 23/01/12, מאת: דפנה פרחי

בעוד עשרה שבועות וקצת, בזמן שכולנו נשב סביב שולחן פסח, דוד אוברמן יעשה את דרכו למדבר סהרה. הוא יעלה על מטוס למרוקו וכשינחת יובילו אותו מארגני התחרות יחד עם עוד כ-800 רצים ללב מדבר הסהרה בנסיעה של מספר שעות לנקודת זינוק שלא ידועה למשתתפים. במהלך מסע של שבעה ימים הוא יגמע עשרות קילומטרים מדי יום אך יצטרך לעמוד במגבלת הזמן ובעיקר - לשרוד. "למה?" כולם שואלים אותו, "כולם חושבים שאני משוגע", הוא אומר, ועדיין, זה לא מפריע לו להמשיך להתאמן ולתכנן איך ישרוד את האתגר.

דוד אוברמן בן 53 מירושלים כבר הספיק בחייו לרוץ 7-8 מרתונים (הוא כבר לא זוכר בדיוק), ריצות אולטרה של 55 ק"מ בארץ ועשרות תחרויות בארץ ובעולם. אבל ריצת הסהרה תהיה האתגר הגדול שלו עד כה. "קראתי על התחרות באחד מהפרסומים שקיבלתי באיזה מירוץ, וקראתי שזה המירוץ הכי קשה בעולם. כנראה זה מה שקרץ לי", הוא מספר.

לא רק שהתחרות היא הקשה בעולם גם מאד קשה להירשם, יש חלון הזדמנויות קצר מאד. "בשעה 9:00 ביום מסויים הייתי צריך להיות באינטרנט כי ב-10:00 זה נסגר. הייתי בנסיעת עסקים ולא הצלחתי להתחבר. בסוף התקשרתי והם הסכימו לרשום אותי, אבל בדרך כלל זה לא קורה", הוא מספר.

דוד שגדל באנגליה, מדינה שבה ריצות עבור צדקה הן מאד פופולריות, החליט שאם הוא כבר רץ, הוא רץ בשביל צדקה. "באנגליה יש הרבה הזדמנויות ואירועים שבהם מגייסים כסף עבור צדקה לכן זה בא לי בטבעיות. כבר עשיתי את זה בעבר באנגליה וגייסתי עבור גופים שונים. יש הרבה אנשים שרצים כל יום ורוצים לעזור לזולת ואין להם כל כך איך, ופה אפשר לשלב את שני הדברים יחד. אני גם עושה מצווה וגם נהנה מזה". לאחר חיפוש ארוך בחר דוד לגייס את הכסף עבור "זכרון מנחם", ארגון שמעניק טיפול וסיוע לילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם. המטרה שלו בסופו של דבר היא לגייס מיליון דולר.

ובכל זאת, עם כל הרצון הטוב, צריך להתכונן לאתגר. על האימונים מספר דוד כי היה לו קשה להחליט מה תהיה הדרך הטובה ביותר להתאמן למירוץ. "היו הרבה עצות והרבה ניגודים", הוא מספר. אך בסופו של דבר בשבועות האחרונים הוא רץ סביב ה-20 ק"מ מדי יום ומעלה בהדרגה את הנפח השבועי. "בשביל להעמיס על הגוף בהדרגה אני כל שבוע מוסיף 10%". אבל זה לא החלק המסובך. דוד עובד בחברה גדולה ומצליחה כשתים עשרה שעות ביום. הוא מנהל איזור מדרום אמריקה ועד אסיה. עם שעות רבות כל כך הוא משכים לריצות בוקר או מאוחר בערב. "החלק הקשה הוא ההכנות הלוגיסטיות", הוא מתאר. "יש הרבה כללים במירוץ, יש ציוד חובה על ידי המארגנים ואם אין לך אותו ביום הראשון כאשר עושים בדיקה, אתה יכול להיפסל", הוא מספר. "למשל חובה להביא שק שינה, אבל מצד שני שק שינה זה כבד, ואתה מתלבט איזה שק שינה להביא, כי בכל זאת הטמפרטורות בלילה במדבר הן מקפיאות. האם להביא מזרן? בסוף יום ארוך של עשרות קילומטרים לישון על אבנים....יש ציוד שמקבלים מהמארגנים כמו זיקוק חירום, אז צריך לסחוב אותו למקרה שהולכים לאיבוד. את כל הציוד צריך לסחוב עליך בכל המסע כולל אוכל. וצריך לחשב שיהיה לך לפחות 2000 קלוריות לכל יום. יש תחנות מים בדרך. מי שמקבל יותר מאינפוזיה אחת פסול. יש עוד כללים אבל בקיצור חייבים לשרוד".

ככל שמתקדמת השיחה אני מתקשה להבין את הרצון במשימה, ודוד עוזר לי לא להבין עוד יותר. "תמיד הייתי אחרון בכל המירוצים בבית הספר. הייתי "נח-נח" ואני "נח-נח" עד היום. אני עם עודף משקל מהיום שנולדתי. שברתי את הקרסול 14 פעם. בצבא הייתי בצנחנים והקרסול היה בסדר אבל יום אחרי שהשתחררתי הוא נשבר שוב. אני לא אתלט ואף פעם לא היתה לי מטרה להגיע בין הראשונים. אני אעמוד במגבלת הזמן והעיקר זה לסיים". תוך כדי השיחה אני מתחילה קצת לחשוש בעצמי לקראת האתגר אבל דוד נשמע נחוש מאד. אולי דווקא ההיפוך בין מה שהיה לבין מה שהוא היום גורם לו למשוך את עצמו אל הקצוות.

"גם אשתי חושבת שאני משוגע והיא פסיכולוגית קלינית", הוא צוחק. אבל אשתו רצה יחד איתו מספר מרתונים ומעודדת אותו באופן קבוע. "אני חושב שבמקרה שלי הקטע הפסיכולוגי זה לא מה שחשוב. אני חושב שאני אצליח לעמוד במגבלת הזמן השאלה היא האם הגוף יתן לעצמו לעמוד במרחקים האלו כל יום? החום (שעלול להגיע למעל 50 מעלות) לא מפחיד אותי ומבחינת האוכל - יש לי מספיק שומן בגוף לאלף שנים. השאלה היא האם הגוף יתן לי להתקדם?"

במהלך שבעה ימים יצטרך דוד לעבור 250 ק"מ במדבר הסהרה. ביום הראשון המרחק הוא 22 ק"מ. ביום השני 38 ק"מ, ביום השלישי 42 ק"מ וביום הרביעי 80-90 ק"מ. "למעשה היום הרביעי הוא יומיים כי זה מרחק שאנשים יגמעו תוך יומיים. מי שיסיים ביום אחד יוכל לנוח למחרת". לאחר מכן יוותרו יומיים, אחד של 42 ואחד של כ-38 ק"מ. 

"הדבר הכי חשוב בסופו של דבר זה התרומה לילדים". מסכם דוד. הוא נחוש בדרכו לגייס את התרומות. "כל סכום יהיה טוב, כל אחד לפי יכולתו". אנו נמשיך לעקוב אחרי דוד במהלך השבועות הקרובים וכמובן בריצת הסהרה עצמה.

לתרומות ל"זכרון מנחם" (יש לציין עבור הקרן של דוד אוברמן)

לאתר של דוד אוברמן
 

 

 

 

  • דויד אוברמן במרתון טבריה

    צילום באדיבות דוד אוברמן

סגור