ריצה בצל מלחמה

| שתף |

"את החמאס לא ממש עניין אימון הריצה שלנו. שעה 5:55 בבוקר, אנחנו מסיימים בדיוק 4 ק"מ של חימום כשלפתע מחרישה את אוזנינו אזעקה. מיותר לציין שפרצנו ב"מתגברת" לכיוון המרחב הכי מוגן באזור, השתטחנו ארצה וחיכינו עד יעבור זעם"....

תאריך: 15/07/14, מאת: שמרית גוטמן-עידן

אפתח ואומר שכולי תקווה שבעודי כותבת שורות אלו השקט והשלווה כבר אולי הגיעו למחוזנו. הרעיון לכתבה זו עלה מן השטח. או אולי יותר נכון יורט היישר מזרועותיה של כיפת ברזל. ומעשה שהיה כך היה ; ביום א השבוע יצאנו, אני וחבריי לאימון שגרתי במחוז השפלה.
השבוע הנו השבוע השני למבצע "צוק איתן" ואנו כבר מתורגלים להתאים את שיגרת האימונים לזמני האזעקות שאותן כבר הספקנו לאמוד סטטיסטית בשבוע החולף. אבל, אומדנים לחוד ומציאות לחוד. את החמאס לא ממש עניין אימון הריצה שלנו. שעה 5:55 בבוקר, שעה שראויה בעיקר לשינה, אנחנו מסיימים בדיוק 4 ק"מ של חימום כשלפתע מחרישה את אוזנינו אזעקה. מיותר לציין שפרצנו ב"מתגברת" לכיוון המרחב הכי מוגן באזור, השתטחנו ארצה וחיכינו עד יעבור זעם.
כעבור דקות ספורות חזרנו לאימון וחבריי התלוצצו שעליי לכתוב כתבה או לפחות פואמה על הריצה בעתות שכאלו. אז את עניין הפואמה אני עוד שוקלת והכתבה הנה מונחת כאן לפניכם.
אם כן, כיצד והאם ניתן להמשיך בשגרת אימונים בעתות של משבר?

בטיחות – ריצה בימים אלו מחייבת אותנו הרצים והספורטאים לקחת אחריות ולהתנהל באופן שקול. כיתר הציבור עלינו להישמע בראש ובראשונה להוראות פיקוד העורף והממונים על הביטחון. בתוך עמי אני יושבת, וידוע לי כמה קשה לחלק ממכם לוותר על שיגרת האימונים בחוץ, אך גם אם אתם משתייכים לשאננים ולאנטי-חרדתיים, זכרו שמעבר לכך שהנחיות לא ניתנות סתם, אנו מהווים דוגמא לילדינו ולאנשים אחרים בסביבתנו. מצאו חלופות, כגון חדר כושר או מסילה ביתית ובצעו שם את האימון באם אתם נדרשים לכך.

חרדה וביטחון - תחושות חרדה וביטחון הנן תחושות סובייקטיבית ולא בהכרח רציונליות. אל תאבקו בהם. עשו את מה שמרגיש לכם כנכון ובטוח (ובהתאם להנחיות הכלליות). הקשיבו למה שהלב והרגש מנחים אתכם גם עם חבריכם לריצה חושבים ומתנהלים באופן שונה.

גמישות מחשבתית והרפיה – ריצה בעתות שכאלו מחייבת אותנו ואת מאמננו להיות קצת יותר גמישים. חשוב לדעת גם "לשחרר". באם ניתן לנהל את האימון כסדרו – עשו זאת, אך באם זה מורכב ומסובך, הרשו לעצמכם לעגל פינות ו"לוותר" מעט. אף אחד לא יאשים אתכם בעצלנות ובזלזול...

יתרונות ותמורות – לפעילות גופנית בכלל ולריצה בפרט, יש אפקט פיזיולוגי מרגיע ומשחרר. האנדורפינים וחומרים נוספים אשר משתחררים במוחנו בעת הפעילות מובילים לתחושה של רוגע ו"היי". זהו אולי הזמן הנכון להשתמש בתחביב גם כאמצעי להקלה ולהירגעות מהמתח היומיומי. פרגנו לעצמכם עכשיו יותר מתמיד את האימון. הרשו לעצמכם להאריך מעט את משך האימון באם זה מתאפשר. התענגו על תחושות השלווה והרוגע שהוא נוסך בכם.

מעבר ובנוסף לכל האמור לעיל, זכרו שמדובר בתקופה שתחלוף, בין אם אתם מצליחים להתמיד בשגרת האימונים ובין אם לא, בעוד זמן מה, כולנו שוב נחזור ל"מסלול" לשגרה בכלל ולשגרת האימונים בפרט. אל תייסרו את עצמכם על אובדן של אימון זה או אחר.
האמינו בעצמכם ובגופכם שישוב לרוץ ולנוע מהר וחזק כשכל זה יחלוף...

ועכשיו פואמה:
(די ברוח שטות)

לרוץ.
גם כשבפנים וגם בחוץ –
לחוץ.
גם כשנורית רקטה
ונשמע פיצוץ.
פשוט לרוץ
לרוץ
אל הממ"ד,
אל המקלט,
אל
הדודה בספרד.
לרוץ.
כי זה נחוץ.
כי אין ברירה
ואין בחירה
ריצה הרי היא
דרך
לא רק מטרה.
לרוץ
לא לוותר
כי לנו,
(אם שכחתכם)
זה עולה יותר..
לרוץ
בליל וביום,
לרוץ
בקור וגם בחום.
לרוץ
כל כך פשוט
וגם מקל,
וגם כי
לנו יש כיפת ברזל.
אז יאללה,
הפסיקו לקטר,
ת'קדמו כבר,
רוצו, ומהר.

 

שמרית גוטמן עידן
רצה בגוף ובנשמה, פסיכותרפיסטית (MSW) כותבת ומאמנת.
 

  • © Rafael Ben-Ari - Fotolia.com

סגור