חוויות ממירוץ היער

| שתף |

פיני רוה מספר מחוויותיו במירוץ השטח במגידו שנערך בשבת האחרונה. המסקנה: ריצת שטח הרבה יותר כייפית, ניווט היא פעילות משפחתית מאחדת וקהיליית הנווטים היא חמה ופתוחה. סיכום המירוץ בכתבה זו.

תאריך: 05/01/11, מאת: פיני רוה

ההמלצה הגורפת לרצי אולטרא היא לצאת ולרוץ בשטח. וכך תוכלו לגלות רצים באזור בן שמן, הרי ירושלים או באזור מגידו שמתאמנים בשעות "מטורפות" עם פנסי ראש ונושאים תיקי מים. תופעת לוואי ידועה הינה שריצה אורבאנית הופכת לפחות מרגשת (לעומת הסינגלים של תל חדיד, למשל...).
ביתי לירי בת השמונה וחצי אוהבת לרוץ ומידי פעם משתתפת במרוצי ילדים למרחק של 2 ק"מ. לפני מספר שבועות נתקלתי בפרסום על מרוץ יער מגידו. הזדמנות לריצה משותפת במקום שונה. מייל לשי - שמאשר את ההשתתפות של לירי (בכל זאת הילדה רק בת שמונה וחצי).

יום שבת, יקיצה מוקדמת ואנחנו בכיוון יער מגידו. שטח ההתכנסות סולידי ביחס לתחרויות ריצה (רק דוכן אחד של (O-STORE), אין מוזיקה קופצנית, את הטייצים והלבוש הזרחני של הרצים מחליפים חולצות עם הדפסים משולשים וחותלות על השוקיים, תחושת ה- comrade בולטת למרחוק. תדריך קצר ויוצאים להקפת היכרות, לירי שזה פעם ראשונה שנתקלת ב"שטח" מדלגת בשמחה (בדרך חוטפת מכה קלה מענף ושריטה מאיזה שיח, מה שמבהיר לה שכאן זה לא בדיוק מרוץ אייל או מרוץ הרצלייה). מקבלים לוחית פלסטיק במקום צ'יפ, ואז כשאנו רוצים לחבר אותו לנעל מסבירים לנו שכאן הטכניקה שונה וצריך להחזיק אותו ביד...

9:15, מתחילים את המרוץ, וכמו כל מרוץ שמכבד את עצמו מתחילים בעלייה. מאטים על מנת לשמור כוחות, מגיעים לירידה ופותחים צעדים, מגיעים למישור עוברים ליד נקודת ההתחלה, ושוב עלייה, מישור, עלייה נוספת וחזרה לנקודת ההתחלה - תם סיבוב ראשון. ההרגשה טובה, היער ירוק ונקי לאחר הגשם... קריאות עידוד ומחיאות כפיים. סיבוב שני, הרגליים קצת יותר כבדות כמוהן גם הנשימות, משתדלים לרוץ בצעדים קטנים את העליות ומגיעים לישורת האחרונה, ומאיצים עד לקו הגמר של מרוץ היער הראשון שלנו.

בסופו של יום המסלול היה די מאתגר, מאד שונה מהמוכר לנו. עושה רושם שהאנשים מחוברים זה לזה ויש קשר אינטימי בינם ובין השטח. חלוקת פרסים למנצחים הייתה מהירה.
הפסקה מתודית, ארוחת בוקר, קונים מצפן מקבלים מפת ניווט ומתחילים את הניווט העממי. חלוקת התפקידים: איתן אחראי על המצפן, לירי על המפה, איריס אשתי מפקחת על כולנו מכיוון שרוב הנקודות נמצאות ליד השביל, הילדים קולטים מהר מאד את הקשר בין השבילים ונקודות הציון ואת נושא הצפנת המפה, בכל תחנה באחריות אחד מהם לנקב את המספר בקרטון הכתום. אחרי שעה וחצי, 10 נקודות ו- 3 ק"מ (קו אווירי) חוזרים לאוטו מאד מרוצים.

מסקנות: הריצה בטבע היא הרבה יותר כיפית, ניווט היא פעילות משפחתית מאחדת וקהיליית הנווטים היא חמה ופתוחה. כפי הנראה נצטרף לאחד ממועדוני הניווט באזורנו. להתראות בניווט הבא.
וכאן המקום להודות לשי רם ולמועדון הניווט טכניון כרמל על האירוע הנפלא.
 


תמונת השער: לירי במירוץ השטח הראשון שלה.
 

סגור