רק רציתי לרדת במשקל על רץ המרתון מרסל בורלא

| שתף |

מרתון לונדון, 23 באפריל 2006. רץ אלמוני ממועדון 'איילות' בשם מרסל בורלא חוצה את קו הגמר ב-2:30:57 שעות. התוצאה אולי אינה נחשבת להישג משמעותי בקרב רצי מרתון מקצוענים בעולם, אבל כשמדובר ברץ חובב, בן 36, שהחל להתאמן בריצה רק לפני קצת יותר מחמש שנים, זהו הישג נדיר. חלפו שבועיים. הוא התאושש מהמרתון ועומד להתחרות בריצת 5,000 מ' באיצטדיון האתלטיקה בהדר-יוסף. פגשתי אותו שם - בחור צנום, צנוע ונעים הליכות, שבסך-הכול רצה לרדת במשקל.

תאריך: 30/06/06, מאת: קובי בכמן, גליון מס. 127

מי אתה מרסל בורלא?
"עליתי לארץ מבולגריה לפני שמונה שנים. אני נשוי ואב לשתי בנות, עובד בחברת 'קומברס'. בבולגריה למדתי בבית-ספר שבו הושם דגש בעיקר על מתמטיקה ומחשבים ופחות על ספורט, ולאחר מכן למדתי מחשבים באוניברסיטה. בילדותי כמעט שלא עסקתי בספורט. השתתפתי להנאתי בריצות ניווט ובריצות שדה ללא היבט תחרותי, וכתחביב הייתי הולך עם אבי לצפות בתחרויות אתלטיקה.

איך נחשפת לריצה?
"בשנתיים הראשונות לאחר עלייתי ארצה הוספתי קילוגרמים רבים למשקלי, כנראה בגלל השינויים בהרגלי התזונה, והחלטתי לעשות מעשה (הוא שולף תמונה מארנקו ואומר לי: "תראה איך נראיתי אז. רק כדי שתבין את השינוי"…). התחלתי להתאמן בחדר כושר. במשך חצי שנה, 5 - 6 פעמים בשבוע, רצתי 10 - 15 ק"מ על המסילה בחדר הכושר. מעולם לא רצתי בחוץ. בכל שבוע הורדתי ק"ג אחד במשקל, וזה היה המניע העיקרי שלי להמשיך. בארבעת החודשים הראשונים הורדתי 16 ק"ג - מ-78 ל-62 ק"ג ובהמשך עוד 4 ק"ג.

ואיך הגעת לריצת מרתון?
"אחרי חצי שנה של אימונים החלטתי לרוץ מרתון. נרשמתי למרתון טבריה שנערך בינואר 2001. לא היה לי שום מושג מה זה לרוץ מרתון, וגם לא איזה הכנה דרושה כדי לצלוח מרחק כזה, אבל הרגשתי רצון עז לעשות זאת. קניתי ספר העוסק בריצה למרחקים ארוכים - מ-5 ק"מ למרתון, והחלטתי שלא רק שארוץ מרתון אלא שאסיים אותו ב-3:10 ש'. הטעם היה פשוט - זה היה רף הכניסה למרתון בוסטון.
המשכתי לרוץ בחדר הכושר 6 פעמים בשבוע והגעתי (פעם אחת) לריצה של 30 ק"מ על המסילה".

איך עבר עליך המרתון הראשון בחייך?
"לקחתי חופש מהעבודה ויחד עם אשתי הגענו לטבריה שלושה ימים לפני המרתון. מאוד התרגשתי. בכל זאת פעם ראשונה בתחרות ריצה רשמית ועוד בין הגדולות בישראל. כדי להכיר מעט את המסלול רצתי עליו כמה קטעים בריצה קלה. הרצים ובני משפחותיהם הגיעו למלון יום לפני התחרות, ורק אני לא הכרתי אף אחד. במירוץ עצמו לא ידעתי למה לצפות. רצתי אל הלא נודע. את חצי המרחק עברתי ב-1:31 שעות, זמן סביר שעמד בציפיות של עצמי. מנקודת הסיבוב התחלתי להרגיש שקשה לי, ומהק"מ ה-32 חשבתי שאני רץ כל הזמן בעלייה. סיימתי את הריצה ב-3:21:50 שעות, בקושי הולך על הרגליים.
אבל ההרגשה הקשה הזו לא הרתיעה אותי אלא להיפך. המשכתי להתאמן בריצה על המסילה בחדר הכושר".

אחרי המרתון לא נמשכת לרוץ בחוץ, במרחבים הפתוחים?
"לא. במשך שנתיים התאמנתי רק על המסילה, והשינוי היחיד היה שהתחלתי להשתתף בתחרויות המתקיימות ברחבי הארץ. השתתפתי בחצי מרתון עין-גדי. עמדתי בקצב שתכננתי לעצמי (4 דקות לק"מ) וסיימתי בתוצאה של 1:24 ש'. ב-2002, שנה לאחר המרתון הראשון שלי בטבריה, השתתפתי גם בשני למרות שההכנות שלי לקו בחסר. אף-על-פי כן הייתי משוכנע שאני מסוגל לרוץ את המרתון ב-2:45 ש' ו-התבדיתי. סיימתי ב-3:01:51 ש', עם קושי גדול בחלק השני של הריצה.
לא נשברתי. קניתי ספר חדש העוסק באימונים למרתון, ומצאתי בו תכניות אימון שהתאימו לי. בתחילת מרץ 2002 התחלתי לרוץ במרחבים הפתוחים, ומאז לא חזרתי למסילה. בשלב מסוים התחלתי לרוץ בימי שישי עם החבר'ה של מועדון רצי רמת-השרון. התרגשתי לרוץ ולשוחח עם אריה גמליאל, שיאן ישראל ב-10,000 מ' כל כך הרבה שנים".

אתה מתאמן לבד? אין לך מאמן?
"לא, מתאים לי לרוץ לבד. בגלל אופי העבודה שלי אני מקדים לרוץ כבר בחמש וחצי בבוקר. אני רץ בפארק הירקון, ולעתים פוגש שם רצים נוספים, ובעיקר את אילן בנישתי (מי זה?) שמצטרף אלי לריצות.
במרתון טבריה 2003 כבר הצלחתי לעמוד בתכנית שלי, וסיימתי אותו ב-2:40:11 ש' (1:19 בחצי הראשון ו-1:21 בשני). מטבע הדברים חיפשתי להשתפר, ובאחד מאתרי האינטרנט נתקלתי בתכנית של מאמן בשם האד. אימצתי אותה והיא אכן עזרה לי במשך חמישה חודשים, אבל לאחר מכן 'נתקעתי' ופניתי אליו באימייל בבקשה שיעזור לי להתקדם. למרבה ההפתעה הוא הסכים וצירף אותי לפורום של חמישה רצים אמריקנים שהוא מאמנם באמצעות האינטרנט.
מאז ובמשך שלוש שנים האד הוא המאמן שלי, אף-על-פי שלא נפגשנו מעולם. המרתון הראשון שלי אתו כמאמן היה בינואר 2004. הוא לימד אותי בין השאר איך אני יכול להעריך במדויק את יכולתי על-פי האימונים. המדד העיקרי הוא הדופק, וכל סוגי האימונים מבוססים על קביעת העצימות על-פי האחוז מהדופק המרבי".

למה בחרת דווקא במרתון לונדון?
"במרתון טבריה 2004 שיפרתי את התוצאה ל-2:37:44 ש', וב-2005 רצתי כבר 2:35:36. גם ב-2006 הייתי בטוח שאשפר את התוצאה, למרות שהייתי חולה בתקופת ההכנה. אכן הצלחתי לשפר, אם כי רק ב-8 שניות, אבל הרגשתי ש'יש לי את זה' ברגליים. האד שכנע אותי לנסות לרוץ מרתון בחו"ל, והתחלתי להתאמן לקראת מרתון לונדון. המדד שלי לעמידה בתכנית היה להצליח לרוץ 32 ק"מ שבועיים לפני המרתון (6 ק"מ בקצב קל של 4 וחצי דקות לק"מ ו-26 ק"מ בקצב של 3:45 ד' לק"מ). למעשה - לרוץ בקצב המרתון + 12 שניות לק"מ ולהצליח להישאר בדופק המטרה שנקבע לי למרתון מינוס 10 פעימות לדקה לאורך כל המרחק".

באתר המרתון רשום ליד התוצאה שאתה מאנגליה... הכיצד?
"המרתון בלונדון הוא גם אליפות אנגליה, והביקוש אליו גדול. האפשרות להירשם היא בעיקר דרך הגרלה, או אם אתה רץ בכיר שמוזמן על-ידי המארגנים. מוקצים מקומות גם לעמותות התורמות כסף למרתון ו...רישום כרץ במועדון אנגלי המתחרה באליפות אנגליה. לי התאפשר הדבר דרך הפורום של המאמן שלי, וכך הצטרפתי למועדון בירנסלי. כולם ידעו שאני ישראלי אבל מייצג את המועדון האנגלי. הקריטריון להשתתפות היה מתחת ל-2:45 ש', והשתתפו באליפות כ-300 רצים. הגעתי בין ה-30 הראשונים וראשון מבין הרצים מהמועדון שלי".

איך היה לרוץ ברחובות לונדון?
"כמעט לכל אורך הדרך רצה לידי חבורת רצים, ולכן היה לי יותר קל. קהל נלהב ומעודד ניצב לאורך כל ה-42 ק"מ, וגם זה עזר מאוד. הבעיה היחידה היתה שלא הכרתי את המסלול, המרחקים היו מסומנים במיילים והייתי צריך לחשב אחרת את הקצב. בק"מ ה-35 הרגשתי שאני מסוגל להגביר את הקצב, ואכן התנתקתי מהחבורה, פתחתי בקצב מהיר ועברתי רצים רבים בקטע זה. המטרה שלי היתה לרדת מ-2:30 ש' וכמעט הצלחתי בכך - רצתי 2:30:57 ש'".

מה תכניותיך להמשך?
"המאמן אמר לי להתמקד עכשיו בתחרויות ובאימונים למרחקים של 5 ק"מ ועד חצי מרתון כדי להשתפר משמעותית במרתון הבא. אני מאוד רוצה להשתתף במרתון טבריה הקרוב זו השנה השביעית ברציפות, אבל את החלטה אקבל בהתאם להתקדמות שלי. אני מקווה שחום הקיץ לא יפגע באימונים.
אז הנה אני כאן, בתחרות 5,000 מ' על המסלול... וואו, הזמן עבר מהר, אני חייב ללכת להתחמם לקראת התחרות".

 

 

 

 

 


 

סגור